מעשי השם חלק ב תטז

ואמר וירא בלק והשלים באומרו ויגר מואב, ולכך פרש"י ז"ל שאילו היתה ראיה זו שנאמר בבלק ראיית לב לבד כבר היה ראוי שיאמר ויגר בלק אבל הראיה הזאת ר"ל שאמר כן בפה, והעד על היות כן כוונת רש"י הוא מ"ש אמר אלו שני מלכים שהיינו בוטחים לשון רבים להורות שכן אמר בפה, וזה אומרו לפיכך ויגר מואב כאילו יאמר לפיכך נאמר ויגר מואב ולא נאמר ויגר בלק

כתב הרמב"ן ז"ל במה שנאמר כי רב הוא שהיה מואב קטן. ולא כתב ז"ל מה התועלת הנמשך בסיפור טעם היראה למה היתה ומה לנו אם היתה היראה לרובם או לגבורתם. אבל לדעתי רצה הכתוב להודיע רשעתם של מואב, שאפילו שראו מה שנעשו להם נסים ונפלאות במצרים לא האמינו היות זה השגחה אלהית, ולפי שנאמר שמעו עמים ירגזון אילי מואב יאחזמו רעד ואמר כי ביציאתם ממצרים מלכי מואב אחזתם רעדה לפחדם מאומה מושגחת מהאל ית', לכן אמר הכתוב וירא בלק ולא אמר מלך מואב לומר שלא היה אז מלך בזמן קריעת ים סוף, שאם היה אומר וירא בלק מלך מואב הייתי אומר שגם ביציאתם ממצרים היה מלך, וא"כ הוא היאך נאמר אילי מואב יאחזמו רעד מפני ראותם נפלאותיו ית', וכאן אומר שלא היתה היראה מפני היותם מושגחים רק להיותם רבים כמ"ש כי רב הוא לכך נאמר ובלק מלך למואב בעת ההיא לומר שלא היה מלך מואב בעת יציאתם ממצרים, והיה זה נתינת טעם על כי לא אחזתו רעד מחמת שמעו השגחת הש"י עליהם אבל חשב את משה מכשף שהוציאו כמו שדרשו ז"ל אין כחו אלא בפיו, וכל זה ג"כ נתינת טעם אל ששלחם בעד בלעם, שאם היתה היראה מפני היותם מושגחים מהבורא ית' לא היה כל כך שוטה עד שיחשוב שקללת בלעם תועיל נגדו ית' וכאשר יתבאר עוד לפנים בסוף דבריו במה שאמר אני אמרתי כבד אכבדך. ועוד נבאר ענין זה לפנים באופן אחר

ואומרו ויקץ מואב פרש"י קצו בחייהם כמו שפי' במה שנא' פ' ואלה שמות ויקוצו מפני בני ישראל. ולדעתי שם יצדק פירוש זה לפי שהיו תושבים יושבים ביניהם, אבל כאן שהיו יושבים בערבות מואב חוץ לעירם כמ"ש והוא יושב ממולי והם על אם הדרך ללכת לדרכם לא שייך לומר שהם קצו בחייהם. אבל לדעתי יהיה פירושו שהיה להם צרה גדולה מפניהם מפחדם מהם, כי יהיה לשון צרה כמו נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקיענה אלינו שפירושו לצור על ירושלים ולהלחם בה, ואמר קודם ויגר מואב ר"ל שנתיירא מלצאת למלחמה עליהם, כיון שראה מה שעשו לאמורי שיצאו לקראתם, ואח"כ נאמר ויקץ מואב שהיה צר להם שישראל לא ילחמו עמם וכאשר ראו שישראל הרגו את סיחון ועוג שיצאו לקראתם הם הסכימו להיותם תוך מבצריהם אבל נתייראו מערי הפרזות אשר סביבותם, ועליהם אמרו עתה ילחכו את כל סביבותינו, וגם אמרו כן כאילו הם אינם יראים שהם במבצריהם היו בוטחים. וזה אומרם מאחרי שאנחנו אנשי המלחמה תוך המבצרים הרי העם הזה ילחכו כלחוך השור את ירק השדה שאינו צריך טורח אבל לוחך כדרכו ואמר ירק השדה שאין לו שומרים כך ילחכו ישראל כל סביבותינו אם אין אנו מתייעצים להלחם עמהם כמו שאמר אולי אוכל נכה בו: וענין אומרו ארץ בני עמו רש"י פירש ע"פ האגדה ארץ בני עמו של בלק. והרמב"ן פירש דרך פשט בני עמו של בלעם כי שם נולד ושם יחוסו, והטעם להזכיר כן מפני שהיה קוסם מן הארץ שכל עמה קוסמים עכ"ל. ולא ידעתי מה טעם להזכיר שכל עמו קוסמים או אינם קוסמים אבל לדעתי יתבאר הטעם על אומרו כן אחר שנדקדק בכתוב שאמר וישלח מלאכים ואח"כ נאמר וילכו זקני מואב וזקני מדין ואח"כ וישבו שרי מואב, שקודם קראם זקנים ואח"כ שרים. אבל יתכן שבלק שלח המלאכים ההם דהיינו השרים שילכו פתורה שהיא ארץ בני עמו של בלק שהיו שם רבים ממואב וממדין, ורצה שאותם ילכו עם המלאכים אל בלעם, ויהיה טעם הכתוב בני עמו לקרא לו שבני עמו ילכו לקרא לו ואז קמו זקני מואב וזקני מדין שהיו בפתורה והלכו עם המלאכים והשרים של בלק ודברו אליו דברי בלק, וזהו שנא' ויאמר אליהם לינו פה הלילה וישבו שרי מואב כי הזקנים הלכו לביתם שתושבים היו בפתורה ולכן לא נזכר עוד שם זקנים רק שרים. ולא נצטרך לכל הדחק שנדחק רמב"ן ז"ל לומר שהיו מלכים או שופטים ולומר שהלכו דרך מדין לפתורה ושנשארו שם זקני מדין, כי כל זה אנו צריכים לנבואה, שמדין היה בין מואב ופתורה ושהזקנים של מדין נשארו ולתת טעם למה נשארו. עוד יתכן שמה שנאמר וישבו שרי מואב אמר כן לפי שזקני מדין היו בידם קסמים ולכך שלח אותם לביתם שנתיירא שלא ישרה עליו רוח נבואה מפני הקסמים

וטעם אוכל נכה בו פרש"י אני ועמי. והרמב"ן פירש אני ומדין. ומהר"י עראמ"ה פירש שהיה זה כאומר נכה בו אני ואתה אני במלחמה ואתה בקללה, והוא נכון יותר, ואפשר לפירוש זה שהיה רוצה שגם לבלעם תהיה תפארתו המלחמה ההיא והיה אומר כן להשחידו בדברים. ולכל הפירושים יפלא למה לא אמר אולי נוכל נכה בו, אבל הנכון אצלי הוא שאומרו נכה יובן שנכה זה את זה, כי לא עלה בדעתו לנצח עם רב כזה, והעד שכן הוא שלא אמר נכה אותו רק נכה בו כאילו יאמר נלחם עמו יחד שבלק כן אמר בהדיא אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו דהיינו להכות זה את זה, ולא אמר אולי אוכל לכלותו או להשמידו

עוד טען מהר"י עראמ"ה ז"ל אומרו לשון הליכה לכה קבה לי אותו, ואין זה טענה שכן נאמר