מעשי השם חלק ב תטו

ולא אמר בידם, כי לא נתנם אז בידם רק הסכים להחרימם. ואומרו ויחרם אתהם וגו' שב אל הקב"ה לא אל ישראל, והקב"ה קרא שם המקום חרמה על שם שגזר עליהם שם חרם, ר"ל באותו מקום ששבו השביה ושבאו להלחם. ושם בספר שופטים נאמר ויקרא שם העיר חרמה לא אמר שם המקום, כי על שם שהקב"ה גזר עליהם חרם וקרא שם המקום חרמה קרא גם יהודה שם העיר חרמה, ועל פי דרכנו זה נתישבו כל הכתובים וענין הספור הזה על נכון

ובענין סיפור נחש הנחשת, כתב הרמב"ן ז"ל שהיה זה להורות נס תוך נס, שעם היות שהנזוק כאשר יראה את המזיק יוסיף לו זמן ההיזק וכמו שהביא שם ראיה מן הנשוך אשר נשכו כלב שוטה. וכן כתב שהוזכר מסכת יומא וכתב שכמו כן פה היה מטבע הענין שראיית הנחש יזיק לנשוך ממנו ע"כ. ובאמת מה טוב שיהיה נס תוך נס, אבל יפלא מאד שאומרו והיה כל הנשוך וראה אותו וחי נראה שהנשוך אשר לא יראה אותו ימות, וזה פלא שאחרי שהתוודו על עוונם ומשה מחל, ולא עוד אלא שהתפלל בעדם והקב"ה מחל וקבל תפלתו ושזה העני שלא ראה נחש הנחשת או לא הספיק לראותו שימות לא ידעתי למה יומת מה עשה. אבל לבא אל תוכן הבנת כל הכתובים שנאמרו בענין זה של הנחש נקדים הספקות שיאות להתעורר עליהם

ספק א' אומרו וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים ואחר כך נאמר התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש ולא הזכירו ישראל השרף, ואחר כך חזר לומר הש"י עשה לך שרף ולא הזכיר נחש, ואחר כך נאמר ויעש משה נחש והיה אם נשך הנחש והביט אל נחש ולא הזכיר שרף. ולא יעלה על הדעת שאחד מכל דברי תורתנו תמימה שהקב"ה אמר ומשה כותב שיהיה כפי ההזדמן רק בדקדוק רב ובכוונה מיוחדת, ולא ימלט אם שהנחש והשרף הכל א' ופירושו הנחש שהוא שורף, או שהוא שני מינים, תגדל המבוכה יתר שאת שהיאך אפשר שיבא החלוף מדברי הקב"ה אל מעשה משה, והגם שנאמר ששניהם מין אחד עוד יפלא ענין הנזכר בשינוי לשון ולא יתכן להיות כן אם לא מטעם נכון

ספק ב' שישראל למה לא שאלו ממשה רפואות הנשוכים רק שיסיר מאז והלאה הנחש מעליהם: ספק ג' אומרו ויתפלל משה בעד העם ולא אמר על דבר הנחש אשר שלח כמו שנאמר על דבר הצפרדעים: ספק ד' אומרו עשה לך שרף, ובאומרו לך לך דרשו להנאתך, שלח לך דרשו לדעתך, ומה יש לדרוש בזה שנאמר עשה לך: ספק ה' מה שנאמר עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, ואח"כ אמר ויעש משה נחש נחשת וישימו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי, והנה כל זה האריכות למה, והיה מספיק שיאמר ויעש כן משה כאשר צוה ה'

אמנם יתכן לומר בענין זה שאין ספק שהנחש מין אחד והשרף מין אחר. ושלח ה' שני מינים הללו ליפרע מהם, אחד נגד מה שדברו נגדו ואחד מה שדברו נגד משה כמו שנא' וידברו באלהים ובמשה. והנה נגד מה שדברו נגד ית' שלח הנחש, שכן הוא נפרע בנחש ממי שידבר בסתר נגדו ית' כמ"ש בעמוס ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את הנחש ונשכם, ושלח עליהם השרף על מה שדברו נגד משה כמ"ש רז"ל לחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש, וע"כ נאמר ששלח ה' על המדברים ההם נחשים ושרפים, וכבר ישראל כאשר הרגישו שאלו השני מינים באו עליהם על שדברו באלהים ובמשה, התוודו לפני משה את עונם ותכף שהתוודו ידעו שמשה בגודל ענותנותו תכף ומיד מחל להם מה שדברו נגדו, ולא בקשו ממנו רק שיתפלל לה' שימחול חלקו. וע"כ לא אמרו רק שיסיר מעליהם הנחש שבא על שדברו באלהים. ולא בקשו על ענין השרף, שכבר ידעו שמשה מחל הרי מעצמו יסור השרף והנה כאשר התפלל משה נאמר ויתפלל משה בעד העם, ר"ל שמשה היה שלוחם והתפלל לה' שימחול חלקו ולא נאמר על דבר הנחש אשר שלח כי היתה תפלתו גם על החולים הנשוכים שיתרפאו, ואמנם ישראל כאשר התוודו על עונם לפני משה לא בקשו רפואות הנשוכים המוטלים על ערש דוי שלא היו יודעים באיזה אופן יבאו גם הם להתוודות כדי שיתרפאו ובודאי לא יתרפאו בלתי וידוי, והנה היתה עצת הש"י שיעשה משה הנחש, וכאשר הנשוכים יביטו אליו באותה כוונה לחיות אין לך וידוי גדול מזה שהרי הם מתודים על עונם שעשו מעשה נחש וע"י הוידוי יתרפאו והנה הש"י אמר למשה עשה לך שרף ולא אמר נחש, כאילו יאמר אני כבר מחלתי אבל עשה לך שרף שיתודו על העון שדברו נגדך שלחישתך לחישת שרף וזה אומרו עשה לך, אמנם משה לא עשה כן אבל עשה נחש כאילו יאמר אני מחלתי אבל יתודו על העון שדברו נגדך, ולכך לא נאמר ויעש כן, באופן שהקב"ה היה אומר מחלתי ועשה בשבילך שרף, ומשה כאומר אני מחלתי לא עשה אלא נחש, אשרי העם שככה לו שליח נאמן ואשרי העם שה' אלהיו מלך רחמן

פרשת בלק

פרק ל

וירא בלק כתב רש"י ז"ל וירא בלק את כל אשר עשה אמר אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם אנו על אחת כו"כ לפיכך ויגר מואב. הרא"ם האריך ע"ז לומר מי הכריח לומר כן לרש"י ז"ל, אבל לדעתי הדברים מבוארים שראה ויוכח רש"י ז"ל כי למה התחיל הכתוב בבלק