מעשי השם חלק ב תיד

מדרש אגדה הוא שדרשו כן מפני הסמיכות שהסמיך הכתוב ענין הכנעני למיתת אהרן. אמנם לפי הפשט יראה ששמע הכנעני שלא נתן אדום את ישראל עבור במסלה דרך המלך רק באו בדרכים עקלקלות שהמרגלים באים כמ"ש שבאו דרך האתרים וזה יורה חסרון יכולת לישראל וחסרון כבוד לעם רב ועצום כמוהו שיבואו דרך האתרים, ולכן מלאו לבו להלחם עמהם. ואפשר שהסמיך הכתוב ענין זה לענין מיתת אהרן להורות שמיתת הצדיק עושה רושם. והרמב"ן ז"ל כתב טעם למדרש אגדה ששמועת הכנעני היתה מיתת אהרן ממה שנאמר פרשת מסעי ששם נאמר וישמע הכנעני מלך ערד ולא הזכיר המלחמה. ובאמת גם שם גילה הכתוב שהשמוע' היתה ענין ביאתם דרך האתרים, שכן נאמר וישמע הכנעני וגו' בבוא ישראל, שכנראה שהשמועה היתה סיבת ביאתם, רק שקיצר הכתוב וסמך על מה שנתבארו הדברים פ' חקת: ועל מ"ש וישב ממנו שבי פרש"י ז"ל על פי אגדה אינה אלא שפחה. והרמב"ן כתב וז"ל אינה אלא שפחה א' לשון רש"י מדברי רז"ל, נתעוררו החכמים בזה מפני דעתם שלא יהו ישראל מנוצחים כלל מאויב זולתי בעת קלקלתם, כגון במלחמת עמלק הראשונה מפני שאמרו היש ה' בקרבנו, ובשנייה מפני חטאם במרגלים שהזהירם משה ממנו. אבל בכל מלחמת מצוה לא נפקד מהם איש כל ימי משה, ולפיכך פירשו הכתוב הזה וישב ממנו שבי השבי שהיה בידו והיא השפחה הזאת ששבו אותם ישראל מהם, מלשון בכור השבי שהוא בכור השפחה, כי לא אמר וישב ממנו אנשים או נשים וטף. ועל דרך הפשט ענין הכתוב לאמר כי לא הרג מהם הכנעני שום אדם, אבל שבה מהם מעטים וכאשר נתן ה' אותו בידם השיבו את הכל ולא נפקד מהם איש, והזכיר הכתוב זה להודיע כי מפני שראו ישראל מתחלה כי גבר עליהם הכנעני הזה נדרו הנדר הזה להחרים כל שללם לה' וישמע ה' בקולם. ויתכן שנאמר עוד כי קצף ה' על הכנעני הזה בעבור שבא מארץ מרחקים להלחם בישראל ולא ירא אלהים ורצה שיהיה לחרם על כן הגביר אותו מתחלה כדי שידרו להחרימו עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ובאמת כיון שאין הדעת סובלת שיהיו ישראל מנוצחים רק בעת קלקלתם א"כ אפי' שפחה אחת שנשבית נצחון הוא. ומ"ש הרמב"ן ז"ל ששבו קצת אנשים כ"ש שהוא נצחון, ומה שאומר שהחזירום במלחמה לא נזכר זה בכתוב והוא העיקר שהיה צריך להזכיר. ומ"ש ג"כ שהגביר הקב"ה הכנעני על ישראל כדי שידרו נדר, אמת היה מספיק צווי מאתו ית' שיחרימו אותם כמו שצוה לעשות ליריחו מבלתי שיגביר אותם על ישראל ומבלתי שידרו נדר על זה

אמנם דרך פשט על נכון יראה שודאי מעולם ישראל לא היו מנוצחים מן האויב וגם כאן ישראל נצחו את הכנעני, ואמרו וישב ממנו שבי ר"ל שישראל שבו שביה רבה מהם, ובהיות מצותו ית' לבלתי החיות כל נשמה אמרו ישראל שעתה שהכנעני בא חוץ למקומו להלחם הותר להם לעשות שביה אבל כשיקחו עריהם יחרימו אותם ואת עריהם, כי להחרים הערים לא היה במצות ה' רק מפני הנדר ובענין מלחמת הכנעני הזה כתב הרמב"ן ז"ל שבימי משה הרגום אז והחרימום ואח"כ נתקיים הנדר של הערים כמו שנאמר בספר שופטים. ואין הכתוב מורה כן שהרי נאמר וישמע ה' לקול ישראל ויתן את הכנעני וגו' ויחרם אתהם ואת עריהם, שנראה שמלחמה אחת היתה שהחרימו אותם ואת הערים. אמנם לפי דרכנו לא היה בימי משה רק ששבו מהם שביה רבה, ומה שנאמר שהקב"ה נתן את הכנעני וכן הנדר שנדרו אם יתן, יפלא, שהלא כבר נשבע לאבות לתת הכנעני אבל הענין הוא כמו שנאמר בספר שופטים וינח ה' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר ולא נתנם ביד יהושע וגו' ואמר שם שהיו הגוים שהניח לנסות את ישראל הפלשתי והכנעני והצידוני והחוי. וכבר גם כן נאמר זה בתורה מעט מעט אגרשנו מפניך לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה, שלדעתי זה אמר להם שירצה לבלתי כלותם מהר כדי לנסות את ישראל כאמור בספר שופטים, ולכן אמר להם שאם יכלו אותם מהר כאשר יחטאו אין ליסרם רק על ידי חית השדה, וטוב להם להיותם תחת אנשים ולא תחת חית השדה שיעשו הארץ שממה, וכבר פירשנו אומרו פן תרבה עליך חית השדה באופן אחר פ"ט ע"ש. ולפי שכבר היתה הכוונה האלהית לבלתי כלות כל הכנעני אבל שישארו מהם, וכן הודיע לישראל הנה על כן נדרו נדר לאמר, שאם יהיה זה הכנעני מכלל מה שינתן להם בימי יהושע שיחרימו אותם ואת עריהם, וכן שמע ה' לקולם והיה זה הכנעני מלך ערד מכלל אותם שניתנו בידם, כמ"ש בספר שופטים וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותם ויקראו את שם העיר חרמה, ואומרו ויחרם אתהם ואת עריהם אין פירושו שאז בימי משה החרימום וגם כבר אמרנו שאין לומר שההריגה היתה אז בימי משה והערים במי יהושע שאין הכתוב מורה כן, רק שיחד החרימום אותם ואת הערים ועוד שאם היתה ההריגה אז למה זה קיצר הכתוב לבלתי הודיע ענין המלחמה הזאת ופרטיה כמו שהגיד במלחמת עמלק ומדין וסיחון ועוג אבל ודאי שבימי יהושע נתקיים הנדר כאשר אמרנו ואומרו ויתן את הכנעני ר"ל שנתנם שלא יהיו מהנשארים לנסות, ומ"ש ויחרם אתהם ואת עריהם ר"ל שמאז הסכים הש"י שיוחרמו, ומאז גזר עליהם חרם כפי הנדר שנדרו ישראל. ומה יאות מאד לפי דרכנו מ"ש ויתן ה' את הכנעני