מעשי השם חלק ב תיא

והוא טוב לדחות השואל, הם דברי רבי' חננאל שכתב כי החטא הוא אמרם המן הסלע הזה נוציא לכם מים, וראוי שיאמרו יוציא ה' לכם מים כדרך שאמרו בתת ה' בערב בשר לאכול וגו', וכן בכל הנסים יודיעם כי ה' עמהם להפליא, ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, וזהו לא קדשתם אותי, ובמעשה הראשון בצור בחורב אמר הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב, והע' זקנים רואים עמוד הענן עומד על הצור והנס מתפרסם כי מעשה ה' הגדול הוא, אבל בכאן לא ראו דבר וטעו במאמרם משה ואהרן, ויתכן שיאמר בזה מעלתם בי כי הנהנה מן ההקדש נקרא מעילה וכן מריתם פי שהוא צוה ודברתם אל הסלע לעיניהם, והטעם שאתקדש לעיניהם, או שניתם דברי מן ותמר את משפטי כי לא צויתי שתאמרו ככה, ויהיה לא האמנתם בי יוצא אל בני ישראל, או הוא לשון חזוק לא התחזקתם להקדישני לעיניהם מן ואמנה מן המשוררים, היתד התקועה במקום נאמן, והאמת כי הענין סוד גדול מסתרי התורה, כי בראשונה אמר לו הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור, יאמר כי שמו הגדול על הצור בחורב שהוא כבוד ה' האש האוכלת בראש ההר, ובעבור כן לא הכה אלא פעם אחת ויצאו מים רבים, אבל בכאן לא פירש לו כן והסכימו שניהם להכות בצור פעמים והנה זה חטא, ועל כן אמר לא האמנתם בי לשום אמונה בשמי ובאמונה יעשה הנס, ונאמר מריתם פי כי מרו את רוח קדשו הנקרא בכל מקום פי ה', ולכך אמר מעלתם בי ואין מעילה אלא שיקור, והנה החטא מוזכר מפורש בכתוב, וכן אמר המשורר מלפני, אלוה יעקב ההופכי הצור אגם מים וכן תוכל להתבונן זה בתפלת משה שאמר ה' אלהים אתה החלות, כי יתחנן לשם הנכבד שימחול לו, ועל דעת רז"ל שמזכירין לו הכעס יתכן שהכה בצור ויצאו טיפין במיעוט כוונתו על הכעס ותמהו על הדבר, והסכימו שניהם להכות פעם שניה על הצור כאשר הזכרתי והיה החטא על שניהם ועל דעתי טעם ודברתם אל הסלע כמו על הסלע, וכן כה אמר ה' אל העמודים ואל המכונות בבלה יובאו, יצוה שיאמרו לעיני העדה בהיותם נקהלים כלם שהשם יוציא להם מים מן הסלע וכן עשו, ואל יקשה עליך ודברתם לעיניהם, כי טעמו כמו לפניהם שישמעו כלם, וכן ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמר כה אמר ה' ככה אשבור את עול מלך בבל וגו' וכן רבים, או טעם לעיניהם בכאן שיהיה הדבור בהיותם נקהלים שם והסלע לעיניהם כמו שאמר בעשיה ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, כי כאשר נקהלו שם וראו הסלע פנים בפנים שאמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים כמו שהזכירו רז"ל שלא יאמרו מעיינות היו שם, ויתכן שהיא כמסורס, הקהל את העדה ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו, וטעם ונתן מימיו שיהיו מים רבים נובעים ממנו כמו שאמר ויצאו מים רבים, כי הנתינה תאמר על הרבוי כמו ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם, כלם על הרבוי יבטיחם, וכן כתוב נחלים ישטופו ואין טעם מימיו כמו תתן יבולה ויתן פריו, שאין בטבע הסלע להיות בו מים, אבל טעמו המים אשר יצאו ממנו, כי בהפוך השם החלמיש למעיינו מים ובו יהיו וממנו יצאו יקראו על שמו מימיו, וכן וברך את לחמך ואת מימיך, לחמו נתן מימיו נאמנים, ואמר כן להודיע שמגוף הסלע יצאו לא מן הארץ אשר תחתיו כמנהג מעיינות רבים מאמצעו, וכן כתוב ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים, וחזר ואמר והוצאת להם מים מן הסלע, כי אתה בעודך שם תוציא להם המים מן הסלע להם שכלם יראו אותם נובעים ממנו עכ"ל הרמב"ן ז"ל, והנה אנחנו לא נצטרך לטעון על הפירושים אשר כבר הוא ז"ל דחה אותם, אמנם נתעורר במה שיש לטעון על פירושו ז"ל לבד והספקות הנופלות על זה

ספק א' שהוא ז"ל אמר לתרץ מה שאמר הרב שלא מצינו שהש"י כעס אבל אמר קח את המטה וגו', והשיב הוא וז"ל דע כי כאשר צריכים במחייתם דבר אעפ"י שמתלוננים וחוטאים בו והוא רחום יכפר עון וגו', ובאמת זה הפך ממה שכתב אח"כ שזהו מעשר נסיונות, שאם לא היו שואלים רק הצורך אין כאן נסיון ומה שכתב הוא ז"ל פ' בשלח שהיותם מתלוננים ולא מתפללים לה' שיתן להם שזהו נסיון, אין דבריו מובנים שחטא ודאי הוא אבל לא נסיון, וגם ברפידים יישבנו הענין שהיה נסיון בענין המים ששאלו לפי שהיה להם מים בכליהם, וזה נקרא נסיון שהיו שואלים טרם בוא הצורך אבל בעת הצורך לא יקרא זה נסיון: ספק ב' יפלא לפירושו שהוא ז"ל טען על רש"י ז"ל ואמר שאין הנס גדול בדבור יותר מההכאה, והוא פירש בעבור שהכה פעמים, וגם שם באמת אין הנס בהכאה אחת גדול משתי הכאות, שמאחר שהכאה אחת לא יעשה יותר מהדבור אם כן הכאה שנית לא יעשה יותר מהראשונה. ועוד יש לטעון בפרש"י ז"ל למה צוה הקב"ה בפעם ראשונה להכות ובשניה לדבר, כי זה לא נתבאר לו טעם בכל דברי המפרשים

ספק ג' שלפירושו מה היה חטא אהרן, ואומרו שמשה עשה בהסכמת אהרן זה לא יתכן כי מה יעשה אהרן ולא יסכים למה שמשה עושה והוא העיקר בנבואה: ספק ד' על כל הפירושים, מה שנאמר ויקדש בם שפירשו שמתו משה ואהרן על ידם, שהרי לא מתו עדיין. והרמב"ן נדחק לומר כי מי מריבה אלה שנגזרה בהם הגזרה על משה ועל אהרן היו אותם מי מריבה אשר רבו וכו' ועוד רבו הפירושים בחטא הזה, שהרד"ק