מעשי השם חלק ב תי

ובאומרו וישב העם בקדש פירש הרמב"ן נראה שקדש אחד היה במדבר פארן וזה הוא קדש במדבר צין, ולדעתי שזהו נקרא קדש על שם ויקדש בם והרבה מקומות נקראו על שם הפעולה שנתחדשה בהם

פרק כה

לענין החטא במשה במי מריבת קדש המה מי מריבה אשר רבו כל המפרשים עליהם, ואביא לך דברי הרמב"ן ז"ל לפי שבכלל דבריו רוב דברי שאר המפרשים ומה שיש לטעון עליהם, וז"ל החטא במשה ואהרן במי מריבה אינו מתפרסם בכתוב, ורש"י פירש מפני שצוה אותם ודברתם אל הסלע ולא אמר והכיתם שאילו דברו היה הקב"ה מתקדש לעיני כל העדה ואומרים ומה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו של הקב"ה אנו על אחת כ"וכ וכו', ודברי אגדה הם אבל לא נתחוורו כי מאחר שצוה קח את המטה יש במשמע שיכה בו ואילו היה רצונו בדבור בלבד מפני מה המטה הזה בידו, וכן במכות מצרים שאמר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך והוא להכות בו, ולפעמים יאמר נטה את ידך ורצונו לומר להכות במטה, כי הכתוב יקצר בדבר הנשמע ואין הנס גדול בדבור יותר מההכאה כי הכל שוה אצל הסלע, ועוד למה אמר בזה מעלתם בי והצואה בדבור אל הסלע הזה הוא מה שנזכר במעשה, צוה שיאמרו והיא שומעת כי ה' יוציא מים מן הסלע כדרך כי היא שמעה את כל דברי ה' וכן עשו, כמו שאמר ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם וגו' והנה הסלע שומעת באומרו כן לכלן, וטענות רבות למפרשים בחטא הזה כבר סתר בו ר"א דברים רבים מהם והסוד שרמז בו גם הוא אינו נכון כי אם משה אבד כוונתו בעבור מריבת העם ולא דבר אל הסלע ולכן לא יצאו מים בפעם ראשונה וחזר והכהו פעם שנייה בכוונה הדבקה בכל ויצאו המים הנה חטאו בפעם הראשונה, אבל אינו ראוי שיאמר בזה לא האמנתם בי להקדישני כי אין כאן חסרון אמונה כלל, והר' משה סבר בו סברא ואמר כי משה רבינו ע"ה חטאו הוא שנטה לצד הרגזנות באומרו שמעו נא המורים, ודקדק עליו הש"י שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת בני ישראל במקום שאינו ראוי בו הכעס וכל כיוצא בזה בדין האיש ההוא חילל ה' מפני שמתנועותיו כלם ומדבריו היו למדין והיו מקוים להגיע בהם אל הצלחות העולם הזה והעה"ב ואיך יראה עליו הכעס והוא מן הפעולות הרעות ולא תבוא כי אם מתכונה רעה מתכונת הנפש, אבל אמרו בו מריתם פי הוא כמו שאבאר שהוא לא היה מדבר עם סכלים ולא עם מי שאין לו מעלה אבל אשה קטנה שבנשיהם היתה כיחזקאל בן בוזי כמו שזכרו החכמים וכל מה שיאמר או יעשה יבחנוהו וכאשר ראוהו שכעס אמרו שהוא ע"ה אין בו פחיתות מדה ולולא שהיה יודע שהשם כעס עלינו בבקשת המים ושאנחנו הכעסנו אותו ית' לא היה כועס, ואנחנו לא מצאנו לשם ית' שכעס בדברו אליו בזה הענין אבל אמר קח המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם, והנה התרנו ספק מספקי התורה שנאמרו בו דברים רבים ונשאל פעמים רבים איזה חטא חטא וראה מה שנאמר בו ומה שאמרנו בו אנחנו והאמת יראה דרכו אלו דבריו ז"ל, והוסיף הבל על הבלים שהכתוב אמר מריתם פי שעברו על דברו ואמר לא האמנתם בי שלא האמינו בו אין העונש בעבור שכעס, ויותר היה ראוי שיהיה העונש על משה כשקצף על פקודי החיל בחנם והכתוב לא סיפר כלל שכעס, כי שמעו נא המורים היא תוכחת כדרך ממרים הייתם עם ה', ועוד כי אהרן לא כעס מימיו כי בשלום ובמישור הלך מעודו ועוד שאי אפשר שלא היה כעס גדול מאת ה' עליהם בעשותם מריבה עם משה בכל הנסיונות במדבר כ"ש שחטאם גדול כשיאמרו למה העליתנו ממצרים שירצו להיות עבדים לשונאיהם בעבודת פרך מלהיות עם האלהים כבן העובד את אביו, וכן אמר הכתוב יען כי מאסתם את דבר ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים, ובפעם הראשונה אמרו פחות מזה למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא והיה עליהם קצף גדול ואשמה רבה כמו שאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל וגו' וכאן כתוב מפורש המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ומה פשע גדול מזה הוי רב את יוצרו ומשה אמר גם כי התאנף ה' בגללכם לאמר א"כ הם חטאו וגרמו כל הרעה הזאת ובדברי הרב אין להם בכל המעשה חטא ופשע כלל, ומה שאמר הרב לא מצינו בש"י שכעס אבל אמר קח את המטה וגו', דע כי כאשר צריכים במחייתם דבר אעפ"י שמתלוננים בו והוא רחום יכפר עון ולא יעיר כל חמתו ולא יזכירנו ויתן להם שאלתם,, וכן במים הראשונים אמר בנחת רוח עבור לפני העם וגו' אעפ"י שהיה שם מסה ומריבה שהזהיר ממנה ולדורות, וכן במן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים בדרך אהבה וחבה אלא שאמר בסוף בדבור שני שמעתי את תלונות הודיע להם חטאם בלבד, אבל כאשר יתלוננו חנם ישפוך עליהם חמת אפו, ובכאן עוד רמז לקצף גדול וחיוב מגפה שנאמר וירא כבוד ה' אליהם שרומז אל הקהל הנזכר, והוא מראה יד ה' ההוה במגפות כאשר תראה במרגלים וביום קרח וממחרת, והתימה על הרב שהרי מקרא מלא הוא ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם, וימנה הכתוב החטא הזה עם הנסיונות הגדולים שנסו את ה' במדבר. והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה