מעשי השם חלק ב תח

היה צריך לומר רק ואת שם אהרן תכתוב על מטהו שכבר ידענו שהוא משבט לוי, וא"כ היה האות הזה ללויה ולכהונה: ומה שגמל שקדים ולא פרי אחר, נראה שגם זה היה על דרך שראה הנביא מקל שקד שהיה הפתרון שוקד אנכי על דברי לעשותו כמו כן קראה פה היותו שוקד על דברו שקדש שבט לוי ללויה ואהרן לכהונה ולא ישנה מעולם רק ישקוד על דברו ומה שנאמר ברית מלה עולם, ר"ל בזה שאפילו שהכהן יחטא לא תתחלל כהונתו אם לא שיחטא במה שנוגע לכהונה כמו שלקח האסורה לו, ואמר ברית מלח שכמו שהמלח ודאי ענינו מן האש והמים שאעפ"י שהם מנגדים זה את זה הנה יעמדו יחדיו מחוברים כאילו יש להם ברית אהבה שלא להתפרד כי זו הוראה על חוזק הברית כשיעמדו שני הפכים יחדיו, לכן יאמר לכל חזוק ברית ברית מלח, וכן נאמר בד"ה ה' אלהי ישראל נתן הממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח ר"ל אפילו שיחטאו לא יעביר הממלכה כמו שהמלח עם היותו משני הפכים מנגדים זה את זה עם כל זה לא יתפרדו

ובמה שנאמר ויעמוד בין החיים ובין המתים, יראה היות פירושו שאחר שראה אהרן שהמשחית אינו מבחין בין אותם שנתחייבו מיתה במדבר לחטא מרגלים ובין אותם שאינם מכללם, הלך עם הקטרת ועמד בין אותם שנגזרה עליהם מיתה ובין אותם שלא נגזרה, ואותם שנגזרה עליהם מיתה קראם מתים על דרך העומד ליגזז כגזוז דמי ולאחרים קרא חיים, ולכך נאמר אח"כ ויבאו בני ישראל כל העדה שדרשו ז"ל כל אותם שהיו לחיים, ולכן נאמר ויהיו המתים במגפה ולא נאמר וימותו כמו שנאמר בשמואל וימת מן העם מדן ועד באר שבע ע' אלף איש אבל אמר המתים שכבר היו מתים, וכן בענין פעור שנאמר ויהיו המתים היה לפי שנתחייבו מיתה שנכשלו בפעור, אבל בשמואל לא היה שם רק שמנה אותם דוד ונפקד עונם כאשר בארנו פרק י"א, ובזה הותרו כל הספקות י"ו אשר הזכרנו

פרשת חקת

פרק כז

ויקחו אליך פרה, עם היות אמת שלא יעדנו בחבור זה לדבר רק בסיפורי המעשיות, אף גם זאת בענין הפרה הזאת אכתוב לך מה שיש לי בה, והוא ע"ד הרמז דרך הנסתר עם מה שכבר הקדמתי לך לענין סיפור המעשיות אשר יבאו לרמוז אל דבר נסתר שיקבלו המשכילים מהנמשל ממנו, דע שגם בקצת חקים יש בהם רמז אל תוכיות ענין נעלם, ואינו טעם אל החק ההוא כי החק אין לו טעם, אבל עניני החק ירמזו אל דברים נסתרים, והחק במה שהוא חק טעמו ידוע אל מי שצוהו, האמנם כי כן דרך כלל רצתה חכמתו ית' שישראל יהיו מובדלים לעבודתו יתב', והנה המעשים שנעשים בידי האדם תחת השמש הם אם לגוף או לנפש, ר"ל פועל נכון, שכבר ידעת שפעולות האדם נחלקים על ד' חלקים, כמו שכתב הרמב"ם ס' המורה ח"ג פכ"ה, והם פועל ריק, פועל שחוק, פועל בטל, פועל נכון, שאמנם כוונתו פה בפועל נכון, ולכך אמרנו שאין לך מעשה למשכיל אשר לא יהיה לגוף או לנפש או לשניהם לטובתם או לרעתם, אבל לאדם הבלתי משכיל יעשה פעולה לפעמים בלתי היותה אל שום תכלית, והוא יקרא פועל בטל בלתי טעם כלל, ולכך רצה הקב"ה ונתן מצות לישראל שהם לגוף ולקיום הקבוץ המדיני לבד, כגון לא תכרות את עצה, וכן וקראת אליה לשלום וכדומה, ונתן להם מצות לנפש לבד והם ידיעת את ה' ושבת ושאר מועדים ותפילין וציצית והדומה להם, ונתן עוד להם מצות שהם לשניהם לגוף ולנפש כמו הצדקה ואהבת הריע והענקה לעבד ואהבת הגר, באופן שלכל המינים מהמצות הללו יש להם טעם, אם לגוף ואם לנפש ואם לשניהם, ובהיות רצונו יתב' שגוף האדם וכ"ש נפשו ישיגו כל השלמות שבחקם, לפיכך הרבה להם מצות, ואפי' שהם לתועלת גופנו או לנפשנו או לשניהם, הנה היא עבודה לו יתב' שבזה אנו משיגים שלמות גדולתו ותהלתו שרוצה בטובות בריותיו ואין ספק שהיא תהלתו, ולהיות כי לגבורות ה' ולתהלותיו אין סוף ואין תכלית והוא דבר בלתי מושג לאדם בהיותו בחיים כמו שנאמר לא יראני האדם וחי, לכך צוה הקב"ה לעשות החקים לעבודתו שאדם עושה אותם ואינו יודע טעמם לא לגוף ולא לנפש, מלה"ד למלך ב"ו שאומר לצורף שיעשה לו כתר וישים שני אבנים טובות נגד שני מלכיות שיש לו, וכן שישים משבץ בלא אבן, והיה זה לפי שיש למלך מלכות אחד שאינה ידוע לצורף, הנה הצורף ההוא לא ידע למה יעשה התשבץ ואין אבן למלאת בתוכו, א"כ כך היתה תורתנו מצות החקים שהם נגד גדולתו יתברך במה מן הגדולה שאינו מושג אלינו, אמנם כי כן שאין טעם לחקים עם כל זה יש להם רמז, והנה תמצא בתורה ד' קיחות שאמר הקב"ה למשה פ' תרומה ויקחו לי תרומה, פרשת אמור ויקחו אליך שמן זית, פרשת תשא קח לך סמים, וכאן פ' חקת ויקחו אליך פרה אדומה, והנה היו אלו הארבעה לקיחות נגד ארבעה דברים שיש באדם, הנפש והגוף ויצר הטוב ויצר הרע, ואמנם נגד הנפש אמר ויקחו אליך שמן זית זך למאור, כמו שנאמר נר ה' נשמת אדם, כנגד הגוף אמר קח לך סמים שהגוף נעשה מיסודות ומזגים, לכן אמר לו קח לך סמים נפרדים ויעשה אותם ענין פטום אחד, ונגד היצר הטוב אמר ויקחו לי תרומה אשר ידבנו לנו שהוא הלב הטהור שהוא תרומה לה', ונגד יצר הרע אמר ויקחו אליך פרה, ואמר אדומה מדת הדין, ואמר אשר לא עלה עליה עול שהיצר הרע כלו אינו רק פריקת עול, ואמר לשחוט אותו ולשורפו כלומר לכלותו מן