מעשי השם חלק ב תז

ה', הנה נתעורר טרם נבא אל הביאור על אומרו אל תפן אל מנחתם, שהלא הקטורת אינה נקראת מנחה ולמה קרא אותה מנחה, אבל נראה שהענין אל מה שנאמר פ' שלח שאחר שהודיעם הגזרה הרעה שלא יכנסו לארץ ושימותו כלם במדבר, תכף אמר להם והיה כי תבאו אל ארץ מושבותיכם וגו' והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סלת עשרון וגו' ויין לנסך רביעית ההין, לכך אמרו הארץ לא נתת לנו ונתת כבר לנו שדה שנוציא סלת וכרם שנוציא יין, כאילו הדברים פשוטים שהארץ כבר היא שלנו, וא"כ העיני האנשים ההם תנקר אל הארץ לא הביאותנו וכבר נתת לנו שדה וכרם, לכן אמר משה אל תפן אל מנחתם, כאומר הם מוציאים לעז לענין המנחה שצויתים להביא סלת עשרון ויין לנסך, א"כ אל תפן אל מנחתם, ועל מה שאמרו העיני האנשים ההם תנקר שפירושו אתה רוצה לרמותנו, השיב משה כי המרמה את חבירו הוא לקבל ממנו תועלת אבל אני לא קבלתי תועלת מהם, א"כ למה אני מרמה אותם, וזהו שאמר לא חמור אחד מהם נשאתי

ובמה שנאמר הבדלו מתוך העדה נראה ודאי שהקב"ה לא אמר לכלות רק עדת קרח, אבל אמר למשה שינדה את כלם שקרח וכל עדתו מאחר שהחציפו נגד משה ועשו מה שעשו הנה נתחייבו שמתא שם מיתה, ושאר עדת ישראל שהיו אצלם תוך ארבע אמותיהם אמר הקב"ה שינדה אותם. וכן נאמר הבדלו מתוך העדה הזאת ר"ל מכל עדת ישראל שינדה אותם, ואמרו ואכלה אותם כרגע ר"ל אותם הידועים בעלי המחלוקת ולא אמר שיבדלו כדי להרוג האחרים, שכבר יוכל להרוג אלף ולהניח א' ביניהם, כמ"ש רז"ל שלשה ישנים בטלית אחת וכו', אבל היתה ההבדלה שינדה אותם המתקרבים אל המנודים, ולכן השיב משה לבלתי נדותם ואמר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, ולא ר"ל בזה שח"ו הקב"ה רוצה לעשות שלא כדין לקצוף ולהמית מי שלא חטא, אבל אמר הלא אתה אינך קוצף לאבד רק האנשים שחטאו ולא כל העדה א"כ גם אני לא אנדה רק החוטאים, ולכך אמר הקב"ה למשה דבר אל בני ישראל, שידבר עמהם כיון שאינם חייבים נדוי, ויאמר להם שהם ינדו החוטאים שיבדלו מהם, והעד שלא היתה אמירתו ית' לכלות כל ישראל מה שנאמר על כל העדה תקצוף ולא אמר וכל העדה תכלה רק תקצוף, ולכך חזר הקב"ה לומר למשה שאם כן שיזרז אותם שיתרחקו מן המגידים, וכן עשה שאמר להם העלו מסביב למשכן

ומה שנאמר ואם בריאה יברא ה', ודאי בריאה חדשה יש מאין היה כאן כמו שדרז"ל שפי הארץ נברא בין השמשות, לפי שהענין שלא נהיתה הבקיעה שנבקעה הארץ רק בקיעה קטנה כל כך כמו שהיה תחת קרח דתן ואבירם, כמו שנאמר ותבקע הארץ אשר תחתיהן, וכמו שהאדם כשהוא בולע בפיו הוא שואף המאכל ובולע כמו כן היתה אותה הבקיעה הקטנה שואפת ומושכת אליה כל האדם וכל הרכוש אשר לקרח ולדתן ולאבירם ובולעם, ואפילו שהיו מרחוק מן הבקיעה שאפה אותם הארץ בפיה אל תוכה ובלעה אותם, א"כ זו ודאי בריה חדשה יש מאין שיהיה לארץ פי כבעלי חיים שישאף ויבלע. וכן פי האתון שארז"ל ג"כ כבר היה הפה לאתון, אבל שידבר כמהלכי שתים היה יש מאין שבששת ימי המעשה לא נברא לו דבור, וכן לפי הארץ לא ניתן בה נשמת חיים שתשאף ותבלע א"כ ודאי אין לך בריה חדשה יש מאין יותר מזו, והעד שהדברים היו כן מה שנאמר נסו לקולם, שאם תחת כל אחד מאנשי קרח ומרכושו היתה נבקעת הארץ לא היתה מועלת המנוסה, וגם תפול טענת הרמב"ן שלקול האנשים הצועקים יאספו האנשים לא ינוסו, אבל היתה מנוסתם בראותם שהארץ בפיה היתה שואפת ומושכת כל מי שהיה שם מאנשי קרח, והם כשהיו רואים שהם נמשכים ונשאפים אל פי הארץ היו צועקים בודאי שכל רואיהם ינוסו, ובדרכנו זה יהי לקולם כפשוטו לא כמו שפירש לקול רעם בקיעת הארץ. וכבר דתן ואבירם שחטאו בפיהם נדונו בפי הארץ, והר"ן איש שחטאו באש נשרפו, קרח שחטא בפה נבלע, ואם על פי מדרשם שהקטיר ג"כ וחטא בשתיהם כבר אמרו ג"כ שנבלע ונשרף, וזהו שנאמר ואש יצאה מאת ה' ולא נאמר ותצא אש כמו שנאמר בנדב ואביהוא לומר שקודם שנבלע קרח יצאה האש, ומכאן אמרו שקרח נשרף ונבלע ואם לא יצאה האש קודם היאך נשרף, ומה שנאמר אח"כ הרומו מתוך העדה הזאת יובן ודאי שכל העדה כלם נתלוננו על משה כמו שנאמר וילונו כל עדת בני ישראל, אמנם לא נקהלו כלם עליהם רק קצתם, ולפי זה לא נאמר ויהי בהקהל כל העדה כמו שנאמר בתלונה והקב"ה לא אמר לכלות רק אותם שנקהלו עליהם, וכן ג"כ אומרו הרומו ר"ל שינדה אותם וזו היא שמתא שם מיתה

וענין אות המטות לדעתי יתכן שהיה אות לשבט לוי שיהיו לויים וגם לאהרן שיהיה כהן, ולכן נאמר ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי שאם היה אות על הלויים לבד היה צריך לכתוב על מטהו לוי שבשאר המטות לא נכתב רק ראובן שמעון יהודה ולא היה כתוב שמות הנשיאים במטה והעד שכן נאמר ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבותם, שכיון שנאמר לבית אבותם נתבאר שהמטה היה כתוב בו בית אבותם דהיינו השבט לא שם הנשיא, ולכך אמר ומטה אהרן בתוך מטותם ולא אמר מטה לוי, ועוד ממה שנאמר ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי כנראה שבאחרים לא היה שמותם על מטה שבטו רק שם השבט, ולכך הוצרך לומר ששם אהרן יכתוב על מטה לוי, שאם היה הענין בשוה שגם שאר הנשיאים נכתב שמם כל איש על מטהו לא