מעשי השם חלק ב תו

הכי אין כאן בריה חדשה, ורז"ל אמרו שפי הארץ נברא בין [השמשות] כאילו אין זה מן הטבע הנברא בששת ימי בראשית, ואם הדבר כן שהמנהג הוא לפתוח ולסגור ואין הפרש אחר רק שכאן סגר מיד, ודאי אין זה מספיק להקרא בריה חדשה שנברא יש מאין: ספק י"ג למה ביקש משה ענין פי הארץ שיבלעם, ואיך היה עונשם זה ענין אל חטאם, וגם הר"ן הקשה למה נידונו בשריפה ולא בבליעה: ספק י"ד במה שנאמר הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע, למה לא נאמר ואעשה אותך לגוי גדול, וכן ג"כ מה שטען הרמב"ן שיש ביד הקב"ה להמית עם רב ולהניח איש אחד כמו שארז"ל בבכורי מצרים ג' ישנים בטלית אחד השנים מתים והאמצעי נמלט

ספק ט"ו בענין אות המטות, שרש"י פירש שהיה אות לכהונת אהרן, ויש לשאול לפירושו ענין מטות הנשיאים שהרי לא היתה מעולם טענה לשאר השבטים לענין הכהונה רק בני לוי כמ"ש לבני לוי המעט מכם וגו' ובקשתם גם כהונה. והרמב"ן פי' כי השריפה היתה אות לכהונה והמטה אות ללווה. וגם על פירושו זה יפלא אומרו והיה האיש אשר יבחר הרי א"כ שבחר באהרן לכהונה, ואם כפי' הרמב"ן הל"ל והיה המטה אשר אבחר וגו': ספק ט"ז למה גמל שקדים, ורש"י פירש הפרי הזה ממהר להפריח, אף המעורר על הכהונה פורענתו ממהרת, ואין זה טעם מספיק רק להוצאת הפרח אבל לא לעשיית פירות, והיה מספיק לפי פירוש רש"י ז"ל שיעשה פרח של שקדים, ועוד היה נס גדול, שהפרי הנהוג להתאחר עשייתו הפרח שימהר ויעשהו בלילה אחד, ובזה יובן יותר שהמערער על הכהונה ימהר פורענותו כמו שימהר הפרח מהפרי ההוא לצאת הפך טבעו, אבל מבואר שאין דברי רש"י רק דברי אגדה: ספק י"ז להבין מה שנאמר ויעמוד בין החיים והמתים, וכבר נאמר באגדה שאחז את המלאך, ועם כל זה אין ענין עמידה זאת בין החיים והמתים מובנת

פרק כה

בהיתר הספקות אשר נתעוררנו בהם בפ' קרח, ונאמר שמשה אדוננו אחר שראה את קרח ועדתו רוצים בכהונה ואומרים שכל ישראל ראוים לכהונה, מרוב ענותנותו אמר הלואי שיהיה רצונו ית' שכל העדה יהיו ראוים להקריב לפניו ית' כמו שאמר קרח כל העדה כלם קדושים, ולכך אמר לקרח בקר ויודע ה' את אשר לו, ומ"ש לו בקר הוא מפני [שבאותו] יום כבר התחיל אהרן בעבודה ולכן אין אפשרות לקחת עבודתו מידו וליכנס באמצע העבודה של אותו היום ומה שאמר להם שיקריבו הקטורת ולא עבודה אחרת, הוא הטעם כי היא העבודה הראשונה כמ"ש בבקר בבקר יקטירנה ולכן לא אמר שאהרן יעבוד עמהם רק אמר להם העבודה, ולא היתה כוונתו שישרפו, אבל אדרבה היה רצונו שהקב"ה יתרצה בכך כמ"ש בענין הנבואה מי יתן כל עם ה' נביאים והעד שכשהתפלל ואמר אל תפן אל מנחתם לא אמר כן, רק על דתן ואבירם שהם אמרו לו ותתן לנו נחלת שדה וכרם, שהיו מתלוצצים לענין קרבן מנחה כאשר יבא, וגם אמרו כי תשתרר עלינו גם השתרר, לכך אמר אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי שנראה שהוא לענין השררה שאמרו לו, א"כ כיון שתפלתו לא היתה באומרו אל תפן אל מנחתם רק על דתן ואבירם א"כ נראה שהיה רוצה שיפן למנחת האחרים, ועוד יתבאר הענין לפנים בפרק זה, ולא אמר להם משה להקריב אש זרה רק מעל המזבח כדין, ואח"כ כשאמר לקרח שיקריבו כלם והוא ואהרן איש מחתתו לא היתה הכוונה שכלם יחד יקריבו דהיינו אהרן וקרח ומאתים וחמשים איש, אבל היתה הכוונה שהר"ן איש יקריבו ואם לא תקובל מנחתם אז יקריבו קרח ואהרן, ומשה חשב שהקב"ה יבחר מי שירצה או כלם, ואת מי שלא יבחר לא תקובל מנחתו לא עונש אחר כלל, ולכך בענין הר"ן איש שאינם מבני לוי היה נראה לו שלא תקובל מנחתם, אבל קרח בהיותו לוי אמר אפשר שיבחר הקב"ה בשניהם דהיינו בקרח ובאהרן כי יתרצה אליו, ולכך אמר לו שיקריבו הר"ן קודם, והעד שכן נאמר והקרבתם לפני ה' איש מחתתו חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו, ואילו היתה הכוונה כלם יחד הל"ל והקרבתם לפני ה' איש מחתתו שנים וחמשים ומאתים מחתות, וכך היה שקרח ואהרן לא הקריבו שהרי באהרן נאמר ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן הרי לך שהיה עם משה ולא הקריב קטורת, וכן בקרח נאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה באופן שגם הוא לא הקטיר ולכך נאמר שנשרף

ולענין הקטורת פרש"י סם המות ניתן לתוכו שבו נשרף נדב ואביהוא, ולא נתבאר מי נתן סם המות להרוג את נדב ואביהוא, ועוד יהיה זר על הדעת לומר שמשה יתן סם המות בקטורת, אבל נראה שאין לגרוס נתן בפת"ח שמשה נתן, אבל ניתן בחיר"ק ר"ל שבסמים של הקטורת יש סם ממית, ולדעתי אינו סם שימית בריח אבל הוא סם שישרוף והוא המלח סדומית שעד עתה עושים ממנו עפר השרפה, וזה היה פלא מאתו ית' שלעושי רצונו לא היה מזיק, ולכן עשה להם התראה משה שסם ממית שורף נותנים לתוכו, ועל כן קראם חטאים בנפשותם ר"ל שהם נתחייבו בנפשם שעשו הקטורת אחר התראתו שיש בו סם שורף ואם אין זה רצון ה' ישרפו: והנה מה שאמרו דתן ואבירם למשה ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר, שהקשינו על זה ספק