מעשי השם חלק ב תד

שדתן ואבירם מפני שכונה נשתתפו עם קרח, שאל אם כן מה ראה קרח לחלוק: ומה שנאמר שנית ואשר יבחר בו יקריב אליו פירש הרמב"ן וז"ל וטעם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו פעם שנית, שיודיע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריבו אליו מחר וישע אל מנחתו ואל האחרים ואל מנחתם לא יפנה ואת אשר יבחר בו לדורות לעמוד ולשרת לפניו הוא וזרעו כל הימים יקריב אליו עכ"ל, באופן שכוונת הרמב"ן לומר שאומרו ראשונה ואת הקדוש והקריב אליו ר"ל בעד מחר שישע אל מנחתו, ואומרו שנית יקריב אליו ר"ל בעד לעולם, ואין הדברים האלה מובנים, שאם אין מקום להעלות במחשבה שישע אל מנחתו למחר גם אין מקום להעלות על לב בעד כל הימים ולא היה צורך לומר שנית יקריב אליו, ואם אפשר להעלות במחשבה שאפילו למחר ישע למנחתו ואין רצונו בו שיהיה לעולם, א"כ אחר שאין שם רק קבלת המנחה מנא ליה למשה לומר שיהיה לעולם ויתכן שמשה נתנבא מה שיהיה עתיד הקב"ה לעשות בענין המטות שמטה אהרן יפרח ויהיה כהן לעולם כמו שנאמר והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח, אבל גם שם בענין המטה יש לשאול שאפשר לא היה רק לפי שעה כיון שהנחנו שאפשר להעלות על לב כן, אמנם לדעתי נראה שזה לא יעלה על לב שהקב"ה ישע אל מנחתו לפי שעה כי ההוא אמר ולא יקימנה, ועוד שאם כן אין לדבר סוף כל יום יצטרך הכהן מופת שהקב"ה בוחר בו אבל אין ספק שאם ישע אל מנחתו יובן לעולם, ומה שהוצרך לומר שנית ואת אשר יבחר בו יקריב אליו, רצה לאמר ולגלות לקרח שהוא מבין כוונתו שהוא לחלוק על השכינה כמו שביאר הדברים ואמר אתה וכל עדתך הנועדים על ה', ולכן אמר קודם ואת הקדוש והקריב אליו וחזר ואמר ואת אשר יבחר בו יקריב אליו שפירושו את אשר יבחר בשכינה השכינה יקרבהו, כלו' שאותו שלא יקריב אליו הוא לסבה שהוא אינו בוחר בשכינה אבל אדרבה רוצה לחלוק על השכינה,, והיה כאילו יאמר ואת הקדוש והקריב ה' אליו ואת אשר יבחר בה' יקריב אליו: ועל מה שנאמר ויפול על פניו פירש"י זה סרחון רביעי ועל זה טען הרא"ם בפרשת שלח שהרי כתב פרשת דברים כי מה שנאמר וחצרות הוא ענין קרח א"כ היה קודם ענין מרגלים ששולחו מדבר פארן, והחליט הרא"ם ז"ל שהם אגדות חלוקות, והנה גם רש"י ז"ל כתב פרשת מסעי ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה על שם לשון הרע של מרגלים כמו עם גחלי רתמים, וכיון שנסעו מחצרות לרתמה הרי ענין מרגלים קודם לענין קרח, אבל כבר נתבאר ישוב האגדות הללו בח"א מחבורנו זה שנקרא מעשי בראשית בפ"א שאינם חלוקות, שגם שני המאמרים קבלתם אמתית, שודאי ענין קרח ופתיחת הארץ לבליעתם היתה אחרי ענין המרגלים והוא סרחון ד', ומה שארז"ל שמשה היה מוכיחן על ענין קרח בחצרות הוא לפי שהיתה קבלתן שמאז התחיל המחלוקת של קרח, שכבר אמרו רז"ל שהיה מחלוקתו על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, וענין מנוי הנשיאות היה במדבר סיני כמו שנאמר שם דהיינו קודם בואם לחצרות

ובמה שנאמר זאת עשו קחו לכם מחתות טרם בואנו אל ישוב פשוטן של כתובים נקדים הספקות ונאמר: ספק א' היאך יתכן שמשה אדוננו יתן להם עצה כדי שישרפו: ספק ב' היאך היו נשמעים אליו באומרו שיהיה הנסיון בקטורת והיאך נשמעו אליו להמתין עד למחר, ולמה בחר משה בקטורת ורצה שיהיה מחר, ורש"י פירש שהוא עת שכרות, וזר הוא שיחזיקם לשכורים והם יודו גם פי' שהקטורת היא המעולה שבעבודות, ולא ידעתי האם היו שוטים קרח ולמה שמעו לעצתו: ספק ג' היאך יתכן שיתיר להם האסור להקריב אש זרה ובפרט לאהרן: ספק ד' היאך לא נשרף קרח שגם הוא היה מן המקטירים, וכבר ארז"ל באגדה שנשרף ונתגלגל ונבלע, האמנם הכתוב מכריז ואומר ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת כנראה שקרח לא היה מכללם: ספק ה' שהיאך יתפלל משה אל תפן אל מנחתם, שהרי בנבואה לא נתקנא ואמר מי יתן כל עם ה' נביאים, ולענין הכהונה מה לו אם יבחר ה' שכל העדה יהיו ראויים לעבודת כהונה: ספק ו' מה שאמרו המעט כי העליתנו וגו' שלא יתכן לומר המעט אלא כשבא להרבות באותו המעשה בעצמו, כמו שנאמר המעט קחתך את אישי ולקחת גם דודאי בני ר"ל תוסיף לקיחה על לקיחה ראשונה, וכן בפרשה הזאת המעט מכם כי הבדיל וא"כ פה אין יובן אומרם המעט כי העליתנו, אבל יתכן שיובן על העליה כלומר דרך קנטור מספיק עליה אחת שעשינו לא נעלה עליה שנית, ולכן אמרו לא נעלה, ומה שאמרו דתן ואבירם ותתן נחלת שדה וכרם, רש"י ז"ל פירש ולא נתת נחלת שדה וכרם כלומר לא הביאותנו ולא נתת לנו עכ"ל, ואין הדברים מתיישבים בלשון הכתוב, וגם הכפיל הענין שאחר שלא הביאם לארץ פשיטא שלא נתן להם נחלת שדה וכרם, וגם למה לא אמרו ולא נתת לנו בתים גנות ופרדסים: ספק ז' אומרו העיני האנשים ההם תנקר, כי זה לא יאמר רק למי שמרמה האנשים ומראה להם שנותן להם והוא גונב דעתם ואינו נותן להם דבר, אבל משה אמר להם בהדיא שלא יתן להם הארץ ולא נחלת שדה וכרם ושימותו במדבר, א"כ היאך יפול לומר שהוא מנקר עיני האנשים ומרמה אותם: ספק ח' במה שנאמר הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע, שאם ישראל לא חטאו למה היה הקצף עליהם, ואם גם הם מרדו כקרח למה יאמר האיש אחד יחטא, והרמב"ן נתעורר על הספק