מעשי השם חלק ב תג

אנשי שם טוב שלא כדין ובשביל זה לקחו תכלת ולבשו, אמרו לו כבר אמרת שעם התכלת נהיה כלנו קדושים אם כן הרי לבשנו ציצית ותכלת והרי כלנו קדושים כמ"ש בפרשת ציצית למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים, שקרח וסיעתו פירשו אומרו והייתם קדושים שב אל ציצית לבדו לא אל כל עשיית המצות ולכן אמרו להם רב לכם כיון שעשיתם את כלנו קדושים בציצית זה אם כן אין אנו צריכים עוד לכם כאילו יאמרו אתה קדשת אהרן בלבושים, ועתה בלבוש ציצית אמרת שכלם קדושים אין צורך לאהרן. ואומרם מדוע תתנשאו לשון רבים הכוונה לומר למה תשתררו שניכם משה יספיק שעל מעלת משה לא נחלקו. או אפשר שהיו חולקים על שניהם כמו שאמרו בית מלא ספרים, אבל לא היה רצונם רק כהונה ומפרשת ציצית למדו לבא לידי מחלוקת זה, ולפי זה ויפול על פניו כאשר ראה את קרח מעקם המקראות ודורש לגנאי שבציצית לבדו יספיק להיות קדושים:

וכבר יש לשאול למה כאן נפל משה לבדו על פניו ואח"כ נאמר שנפלו שניהם. ועוד יפלא מאי אומרו וישמע משה הלא עמו היה מדבר. אבל נראה שנאמר וישמע ר"ל שהבין כוונתו רעה, ואהרן לא נפל על פניו שלא יראה כמצטער על כבוד הכהונה, ולכך השיבו משה ואת הקדוש והקריב אליו, אתם אומרים שכלכם קדושים הנה מי שיקריב אליו ה' הוא הקדוש לא זולתו:

ובמה שנאמר בן יצהר וגו' פרש"י ולא הזכיר בן יעקב שביקש רחמים שלא יזכר וכו', על זה כתב הרא"ם שכוונת רש"י לומר שכיון שהוזכר בהתיחסם בדוכן למה לא הזכירוהו כאן ושלהכרח הביא רש"י ז"ל, מה שהוזכר בהתיחסם בדוכן, ועל זה טען הרא"ם שא"כ זמרי היכן הוזכר עד שנצטרך לתת טעם למה לא הזכיר את יעקב כפי מה שכתב רש"י בפ' ויחי, וכן טען על מה שארז"ל פרק חלק שמה שנאמר בסודם אל תבא נפשי על המרגלים נאמר שא"כ היכן הוזכר שמו של יעקב על המרגלים עד שהוצרך לתת טעם ע"כ. ובאמת טענותיו של הרא"ם הם כפי מה שפירש הוא בדברי רש"י ז"ל אבל לדעתי אין כוונת רש"י במה שהביא ענין התייחסם על הדוכן רק לפי שראה שכיון שיעקב התפלל שלא יזכר שמו על קרח לסבת רשעתו, ואפי' בהתיחסם לדוכן לא היה ראוי להזכר שמו כלל, שיעקב סתם אמר שלא יזכיר שמו עליהם לא בטובתם ולא ברעתם, ולא היתה טענתו למה לא הזכיר כאן את יעקב, רק למה הזכיר יחסו עד לוי והיה מספיק שיאמר קרח בן יצהר, ועל זה השיב שהתורה רצתה לגלות באומרו עד לוי ושלא הזכיר את יעקב, שנבין שלא רצתה להזכיר את יעקב לפי שיעקב לא אמר רק בקהלם אל תחד כבודי, שר"ל כשיקהילו את העם על משה, כנראה שבמקום אחר היה רוצה שיזכר שמו עליה, ולכן כתב רש"י שלא רצה שיזכר שמו, וא"כ מה בא למעוטי אומרו בקהלם, וביאר שבא למעוטי בהתיחסם על הדוכן שלא היה שם הקהל מהם, אבל בזמרי או במרגלים לא רצה שיזכר שמו ולא שם כל ע' נפש עליהם כלל, שהרי אמר בסודם אל תבא נפשי, שאין לומר בסודם אל תבא אבל בקהלם תבא נפשי, שהרי לא עשו הקהל, שפשוט הדבר כשהם נקהלים עם שאר השבטים שכבר נקרא שמו עליהם בני ישראל, אבל באומרו על קרח ובקהלם מוכרחים הדברים לומר שאמר על אשר הקהיל העם על משה. וכבר יש לשאול שגם דתן ואבירם לא נתיחסו רק עד ראובן מבלתי תפלת יעקב, אבל הענין הוא שלא היה המקהיל רק קרח ולא היה רע בעיני יעקב רק ההקהל ובזה סרו טענותיו של הרא"ם. גם טען במה שאמרו פרק חלק בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים, כי מה להם לשמעון ולוי יתר חלק בענין המרגלים משאר השבטים וכן כתב שצ"ע. וכמו כן כתב בפ' ויחי ובח"ב שקראתיו מעשי אבות פרק מ"ה התרתי ספק זה וגם שם הארכתי בענין זה תראנו משם

ואון בן פלת דרשו ז"ל שאשתו הצילתו לפי שיש לשאול שמעולם לא הוזכר פלת זה בבני ראובן רק פלוא, ואון לא הוזכר כלל שם, ויתכן לומר לפי הפשט שהדברים שבים אל אליאב, לפי שפלוא לא היה לו בן אחר כמ"ש ובני פלוא אליאב, וזה כאילו יאמר שדתן ואבירם היו בני אליאב והיה אליאב נקרא גם כן און בן פלת, שמאחר שהבכור נקרא ראשית האון כמו"ש ראשית אונו לו משפט הבכורה, וכן אמר יעקב ראשית אוני א"כ יאות שמי שאין לו רק בן א' שיקרא און ובן של פלוני, ורצה הכתוב לגלות היותם זרע פלוא ומשפחת פלואי. וכבר הזכרנו ענין זה לפנים סוף פל"ה ע"ש, כלו' כל און של פלוא היה זה אליאב ואומרו בני ראובן שב אל דתן ואבירם, והנה הכתוב הזה כאילו אמר דתן ואבירם בני אליאב שהוא און של פלוא והם בני ראובן, ואפשר שאת אליאב היו קוראים און בן פלת בשביל שהיה בן יחיד לפלוא והוא כל אונו, אבל רז"ל דרשו שאשתו החזירתו בתשובה וקבלתם אמתית

כאן פרש"י בדתן ואבירם אוי לרשע אוי לשכנו ואח"כ פירש מה ראה קרח, והיה ראוי לפרש קודם סיבת מחלוקת של קרח שכבר קדם להשתתפות דתן ואבירם, וגם במדרש תנחומא אמר קודם סיבת המחלוקת של קרח ואח"כ אמר אוי לרשע ואוי לשכנו על דתן ואבירם, ורש"י היפך, ולדעתי הכוונה ברש"י ז"ל שהיה עולה על הדעת לומר שקרח נתפתה אחרי דתן ואבירם שהיו קודם לכן רשעים כמו שדרשו ז"ל שני אנשים עברים נצים אלו דתן ואבירם, וכן ויותירו אנשים אלו דתן ואבירם, וא"כ לא היה צריך טעם למה נחלק קרח, כי כבר ארז"ל אוי לרשע אוי לשכנו ונתפתה אחרי דתן ואבירם, לכן אחר שפירש