מעשי השם חלק ב תב

לא הוציא את משה מן הכלל, אבל אמר שלא יבואו אל הארץ אשר נשבע דהיינו עבר הירדן, ובמי מריבה נגזר עליהם שגם מלחמת סיחון ועוג לא יכנסו שם, והעד שכן נאמר אל הארץ אשר נתתי ולא אמר אשר נשבעתי, ולכך מת אהרן טרם בואם למלחמה עם סיחון ועוג, אמנם הותרה השבועה ההיא למשה וראה מלחמת סיחון ועוג, ולדעתי על פי מדרשם ז"ל שדרשו אתה החלות לשון לא יחל דברו, ר"ל שהתיר שבועתו יתברך שאומרו ראה החלותי תת לפניך את סיחון גם הוא יהיה לשון התרה, ולפי שהאוסר הנאה מחברו אין מתירין אלא בפני חברו לכן אמר לו הקב"ה ראה החלותי, ר"ל ראה שאני מתיר שבועתי בפניך שתראה בהתרתי. ובזה נתיישב למה לא היה אהרן במלחמת סיחון כמשה כיון שהיה שבועה שוה לשניהם וכבר נדר שהותר מקצתו הותר כלו, אבל היו ב' שבועות, א' בענין המרגלים על עבר הירדן, וא' במי מריבה על סיחון ועוג, ואותה היא שהותרה למשה אחר מיתת אהרן. ומ"ש פרשת פנחס עלה אל הר עברים וגו' וראית אותה ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך כאשר מריתם פי במדבר צין במריבת העדה, שנראה שבעון מי מריבה מת משה סותר אל מה שהנחנו, יתכן שאומרו כאן כאשר מריתם פי אין הדברים שבים אל מה שאמר ונאספת אל עמיך אבל הדברים שבים אל מה שאמר כאשר מת אהרן אחיך, ר"ל שיאסף אל עמיו כמוהו, והזכיר כמזכיר הוראת זמן וסבה שמת אהרן בחטא מי מריבה, אבל לא שתהיה מיתת משה ע"ה לסבה זו שהוא כבר השלים שנותיו שנאמר עליו והיו ימיו מאה ועשרים שנה שדרשו רז"ל בשג"ם גימט' משה. וכמו כן בפרשת האזינו שנאמר שם והאסף אל עמך כאשר מת אהרן ויאסף אל עמיו על אשר מעלתם בי שגם זה שב אל אסיפת אהרן שהיתה לחטא מי מריבה ולא שב אל אסיפת משה

ענין המקושש כבר בארנוהו פרק י"ז

פרשת קרח

פרק כד

ויקח קרח פרש"י על פי מדרש תנחומא לקח עצמו לצד אחד. עוד פירש ד"א לפי שאין כאן ענין לקיחה מקומיית. והרא"ם טען עליו שיש כמה בהש"ס שאמרו בצד אחד ופירושו מקומיית, וכן אומרו ג"כ לקח עצמו והאריך מאד בזה לומר שגם בפרש"י הכוונה לקיחה מחשביית לא מקומיית ובאמת שאין ספק שימצאו במקומות רבים אומרו צד על התנועה המחשביית, וגם אומרו לקח עצמו ימצא שאומרו כן בענין מחשביי, אבל שיאמר בענין מחשביי לקח עצמו ויאמר לצד א' אצלו ושיהיה פירושו מחשביי זה לא ימצא, דא"כ הדברים מיותרים. אבל להיות שרש"י ז"ל יודע שיאמר צד על ענין מחשביי, וכן יאמר עצמו על ענין ג"כ מחשביי, והיתה כוונתו לומר שהיתה תנועה מקומיית ג"כ, לכן אמר שניהם שכבר היה מספיק שיאמר לקח עצמו להיות נחלק מתוך העדה לעורר וכו' ולדעתי נראה הלחץ שנלחצו גם רש"י גם הרמב"ן זר מאד, אבל הוא לפי הדרש וכאשר נסמוך על מדרשם ז"ל יתכן היטב לפרשו לקיחה ממש כאשר יתבאר עוד. וכבר ידעת מה שארז"ל כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים, ואומרו שמחלוקת לש"ש היא מחלוקת שמאי והלל ושאינה לש"ש קרח, והדברים בלתי מובנים. תחלה שאין ספק שבטול המחלוקת יפה מקיומו ומה אמורה סופה להתקיים, אבל יתכן שאמר סופה להתקיים הכוונה לומר ששנים שחולקים לש"ש גם שניהם תכלית הקיום וההעמדה בעוה"ז ובעוה"ב, אבל שאינה לש"ש אין תכליתה הקיום והעמדה רק ההריסה והנטישה כמו שהיתה כוונת קרח, שכן ארז"ל הריני עומד ומבטל דבריו שלא היתה כוונתו רק הבטול וההריסה לא הקיום והתיקון, וא"כ אומרו סופה להתקיים כאילו יאמר תכליתה להתקיים, וזה יהיה כפירושם ז"ל שלקח עצמו לצד אחד כי הרוצה בקיום העולם והעמדתו אינו פורש עצמו אבל אדרבה דעתו מעורבת עם הבריות ורוצה בקיומם. ויובן זה עם מה שארז"ל שהכניס כל אלה האנשים והלבישן תכלת, ואמרו לו טלית שכלה תכלת וכן אמרו בית מלא ספרים, וכבר יפלא מה ראו ז"ל לומר אלו הב' ענינים דהיינו הציצית והמזוזה, אבל להיותם אלו המשלים ענין למחלוקתם אמרום, ומשה שהיתה מעלתו בקבלת התורה המשילוהו משל לבית מלא ספרים והמזוזה, ואהרן שהיתה גדולתו בבגדי כהונה אמרו משל לבישת התכלת. והיה ענין דבריהם לומר שכל העדה כלם תכלת וכלם מלאים ספרים אם כן אינם צריכים חוט של תכלת ומזוזה בבית, שלפי זה יהיה קשר הדברים עם פרשה ציצית של מעלה. שאחר שצוה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ספר הכתוב שקרח ודתן ואבירם וחמשים ומאתים איש לקחו תכלת, ואפילו שנאמר לשון יחיד על קרח כן מנהג הכתוב לומר על הגדול, וכמוהו ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד. ואם כן היה פירוש הדברים שקרח לקח תכלת, וכבר רצו ז"ל במדרש תנחומא לומר לשון לקיחה ממש, שכן דרשו לקח טליתו והלך לקחת עצה מאשתו ואומרו ויקומו לפני משה על משה הל"ל כמו שנא' רבים קמים עלי, וכן נאמר ויקהלו על משה, אבל יתכן שממעשה העגל והלאה היה המנהג שקודם שיצא משה מהמחנה ללכת אל אהל מועד לא היו קמים העם, כמו"ש והיה כצאת משה מן האהל יקומו כל העם, לכך סיפר כאן שקודם שיצא משה מן המחנה ללכת אל אהל מועד קמו אלה לעשות מחלוקת עמו. וזהו שנאמר ויקומו לפני משה ר"ל שקמו קודם שקם משה לצאת מן המחנה. ואומרו נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם לדעתי לא לשבח לאותם הרשעים אמר כן, כי על כן ביאר היותם