מעשי השם חלק ב תא

אלהיהם, דא"כ למה ישחטם במדבר אחרי שהם מודים שהוא רוצה בטובתם יתן להם מצרים שאינם חזקים שבין כך ובין כך מקיים שבועתו לאבותיהם, ולא די שאינו מקיים שבועתו אבל שגם ישחטם

אבל יתכן לומר בישוב כל הספקות שהזכרנו, שמשה אמר שכבר שמעו מצרים שאתה ה' ועננך עומד עליהם ובעמוד אש ויראו עתה שהמתה אותם כאיש אחד, הנה יאמרו שמבלתי יכולת לתת להם מזון במדבר כדי להביאם אל המלחמה שחט אותם לטובתם כי טובים חללי חרב מחללי רעב, והיתה זאת טענת משה הטענה שטען בענין העגל שכבר באותו הזמן היתה להם אמונה שיש שני אלוהות אחד מיטיב ואחד מריע, ולכן אמר למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם, רצה לומר שהוא האל המריע שהריע לנו ולהם, כמו כן טען משה פה שודאי לא יאמרו שלחזקם או לחוזק אלהיהם לא היה לו יכלת, כי להריע כבר ראו את כחו הגדול שהוציאם ממצרים, אבל יאמרו אין לו יכולת להיטיב ולכך לא יוכל לתת מזון כדי להביאם אל הארץ להלחם, כי הם היו חושבים שעד אותו הזמן היה להם צידה שהוציאו ממצרים ושעתה אזל מכליהם והיאך ילחמו רעבים בשבעים והם בערים בצורות, ולזה אמר וימלא כבוד ה' את כל הארץ שזה יהיה במה שיפנו ויסעו אל המדבר שאז יתפרסם שיש בידו לזונם ולפרנסם דאל"כ לא היו חוזרים אל המדבר שאין שם מזון ויהיה אומרו חי אני לשון שבועה כמו שפרש"י, והיה כאילו אמר חי אני כי זה יהיה שכרם הראוי להם שלא יראו את הארץ, ועוד שמזה ימלא כל הארץ כבודי שאני מוליכם כל כך זמן עם רב כזה ומפרנסם במדבר. ולשאר הפירושים יפלא מאד שכיון שעיקר טענת משה שלא יתחלל שם שמים היאך נמשך תיקון בזה שילכו אל המדבר, שהרי יראו שהוציאם ממצרים והביאם עד קרוב לארץ שנשבע להם ומחזירם לאחור שודאי יאמרו מבלתי יכולת שהיושב בארץ או אלהיהם חזק הוא, אולם במה שאמרנו הגיעו הדברים על נכון) כי אין אומרו שיאמרו העמים מבלתי יכולת רק לענין המזון:

ואומרו יום לשנה כבר יראה זה גרעון בחק משפטו ית' שיפרע יום לשנה. אבל יתכן לדקדק במה שנאמר פעמים יום לשנה יום לשנה שאמר כן לרמוז להם שגם לכפרת עונותיהם יהיה יום לשנה כמ"ש לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה, ועל זה אמר יום לשנה יום לשנה תשאו את עוונותיכם, ובזה תהיה מדת הדין שוה שנפרעים מהם שנה ליום אחד, וגם מתכפרים ביום אחד עוונות שסגלו כל השנה, וזה שאמר משה בתפלתו שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה, ר"ל שכמו שכימות שחטאנו עניתנו כל כך שנים ברעה כמו כן כל השנים שנהיה בדאגה שמחנו בכל יום שנה. ומ"ש פרשת דברים וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע וגו' זולתי כלב בן יפונה וגו' גם בי התאנף ה' בגללכם, שנראה שאז במרגלים נגזר על משה שלא יכנס לארץ וזה לא ראינו שנזכר במעשה המרגלים, והרמב"ן ז"ל ביקש ליישב זה ואמר ועוד הוספתם לחטוא פעם אחרת עד שמנעתם גם אותי מלעבור כי רצה להזכיר יחד עונש הנמנעים מלבוא אל הארץ עכ"ל. וכבר ראית שאין הכתוב מורה כן, שאחר כל זה חזר לומר וטפכם אשר אמרתם וגו' שנראה היות כל, זה מאמר אחד מאתו ית' על ענין המרגלים ולדעתי שמאז בענין המרגלים שנגזר על האבות שלא יכנסו לארץ נגזר על משה ג"כ, שהרי לא הוציא מן הכלל רק כלב ויהושע, ולכך גם כן הניעם במדבר מ' שנה עד מלאת ימי משה למאה ועשרים שנה, כמ"ש ז"ל בשגם הוא בשר שרמז על משה, וכן אמר והיו ימיו ק"ך שנה. ובענין מי מריבה נגזר שגם מלחמות סיחון ועוג לא יראה לא משה ולא אהרן, ובאהרן נתקיימה הגזרה ובמשה הוחלה השבועה, ועוד יתכן לומר מסכים אל דברי האגדה שדרשו ז"ל ואמרו משל למה"ד לשפחה שנפל לה דלי של נחשת לבור והיתה בוכה, באה שפחה של מלך והפילה דלי של זהב, התחילה הראשונה צוחקת ושמחה אמרו לה למה אתה שמחה אמרה לפי שנפל הדלי של זהב שמי שיוציא הדלי של זהב יוציא את שלי ג"כ, ואמרו זה למשל למתי המדבר שמתו ח"ל ושגם משה מת ח"ל, שהוא הדלי של זהב לעניין תחיית המתים, שכנראה שלכך נגזר גם על משה לבלתי הכנסו לארץ. ומבואר שלא היה לו חטא למשה כלל בענין המרגלים) ולכך אמר גם בי התאנף ה' ר"ל גם בי אפילו שלא נתחייבתי כל כך במי מריבה התאנף ה' בגללכם, ר"ל בעבור שאתם נקברים חוץ לארץ, ולכך לא הוציא מכלל השבועה רק יהושע וכלב, ובמלחמת סיחון ועוג הותרה השבועה למשה לבדו, והעד על זה מה שנאמר כאן אם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי, וכן במשנה תורה נאמר ויקצוף וגו' וישבע אם יראה איש וגו' הארץ הטובה אשר נשבעתי, וכן פרשת וילך נאמר כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי, שנראה בהדיא שסיחון ועוג לא היו בכלל מה שנשבע לאברהם לתת לו. וכן בהדיא נאמר פרשת זאת הברכה ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם, אחרי שהראה לו עבר הירדן ושנינו בספרי לתת לך פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, ובמי מריבה פרשת חקת אמר לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם, שיובן זה במה שפירשנו במראה בין הבתרים באומרו כי לא שלם עון האמורי, שאמרנו שהקב"ה לא נשבע לתת לאברהם רק מעבר הירדן והלאה אבל לא סיחון ועוג תראנו שם, אבל אח"כ נאמר הקשה את רוחו למען תתו ר"ל מתנה שאינו בכלל השבועה, לכך כאן כאשר נשבע שלא יכניס רק כלב ויהושע