מעשי השם חלק ב ת

יאמר ואעשה אותך לגוי גדול ממנו יובן היטב שהוא שב אל אברהם, אבל אומרו עצום ורב ממנו יתכן שגם זה אמר הקב"ה למשה בעגל שיעשה אותו לגוי גדול ותתחיל האומה ישראלית ממשה וגם אמר לו שיעשה זרעו ברבוי יותר מזרעו של אברהם, וזה פירוש עצום ורב ממנו, כי שם בפ' כי תשא קיצר הכתוב וכאן במשנה תורה נכתב כמנהג בשאר דברים ג"כ שהאריך במשנה תורה שע"ז נאמר הואיל משה באר ואמר עוד באר היטב

פרק כג

במה שנאמר ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו ואמרו אל יושב הארץ פירש"י ז"ל כמו על יושב הארץ. והרמב"ן פירש לשון אלהות **(אחרי בקשת הסליחה מכבוד הרב המחבר ז"ל, אומר שלא עלה מעולם על דעת הרמב"ן ז"ל לפרש מלת אל מל' אלהות, אבל רק שיפורש מלת אל כפשוטו ולא כמלת על, ומה שמסיים שיאמרו המצריים ואנשי ארץ כנען מבלי יכולת ה' וגו' כי בכם אל ואפס זולתו, הוא אך נועם לשונו בפירושו לתפוס סגנון לשון המקרא בישעיה (סי' מ"ה) כדרכו לרוב כפירושו. המדפיס יג"ס)** וז"ל וא"כ יתכן שיהיה אל יושב הארץ הזאת כפשוטו שיאמרו המצריים לאנשי ארץ כנען מבלתי יכולת ה' וגו' כי בכם אל ואפס אלהים עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ותמה אני היאך יפרש כן שמלת אל כאשר תהיה נאמרת לענין שם אלהות הוא נקוד בציר"י וזה נקוד בסגו"ל כאשר ינקד כל אל כשהיא מלה. אמנם כויכן היטיב לטעון על רש"י ז"ל שלא יתכן שיאמרו מבלתי יכולת ה' מחמת כחם וגבורתם וחזקם של יושבי הארץ, שאין מלחמתו בחרב ובחנית רק בדבר או במגפה אשר לא יבדיל החזק הוא אם רפה, אבל אפשר לומר שפי' רש"י נכון שכיון שכבר ידעו שנשבע להם לתת להם את ארץ כנען והיה מפורסם להם, א"כ ידעו אופן השבועה שהיתה שהם יהרגו אותם לפי חרב ושלא יחיו כל נשמה ולא היתה השבועה שיכה אותם בדבר או במגפה, ולכן יתכן כפרש"י ז"ל מבלתי יכולת הוא מפני היותם חזקים לא יוכל לקיים שבועתו כמו שנשבע שהם יהרגום לפי חרב

אבל יתכן עוד שנא' וזה אחר שנדקדק היטב בלשון הכתוב, והוא שאם ענין אומרו מבלתי יכולת היה המכוון לחזקם ולגבורתם כמו שפרש"י, או לחוזק אלהיהם כפירוש הרמב"ן, לא הל"ל רק מבלתי יכולת ה' לגרש את יושב הארץ, אבל אומרו מבלתי יכולת ה' להביאם נראה שאין חסרון היכולת רק להביאם שם. ועוד נדקדק שכאשר אמר ששמעו שהענן עומד עליהם ועמוד אש לילה, למה לא אמר ושאתה שולח להם לחם ובשר מן השמים, ועוד יפלא מאד למה חיסר מדה אחת מהי"ג מדות ולא אמר ואמת רק רב חסד, וגם לא אמר חטאה. אבל זה ידמה לישב במאמרם ז"ל שאמרו, וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו, מה ראה משה ר' חנינא בן גמלא אמר ארך אפים ראה, ורבנן אמרי אמת ראה, תניא כמ"ד ארך אפים ראה, דתניא כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים, אמר לפניו רבש"ע ארך אפים לצדיקים א"ל אף לרשעים, אמר לפניו רשעים יאבדו א"ל השתא חזית דמבעי לך, כשחטאו ישראל א"ל לא כך אמרתי לך ארך אפים לצדיקים אמר לפניו רבש"ע ולא כך אמרת לי אפילו לרשעים והיינו דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר, רבי חנא הוה סליק ואזיל דבי רבה בר' שילא שמעיה לההוא ינוקא דאמר עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש וסמיך ליה תפלה למשה אמר שמע מינה ארך אפים ראה ע"כ:

וכבר יפלא ג"כ מאד במאמרם זה שהניחו בו שמשה היה רוצה באבודן של רשעים ולא בתשובתן אבל יראה שלא היה מאמרו של משה שיאבדו הרשעים דרך אכזריות עליהם ח"ו, אבל היה אומר כשארז"ל מוטב ימות זכאי, ואם אתה מאריך אפים לרשע ירדוף אחרי דרכו ויאבד מכל וכל, וא"כ דרך רחמים על הרשעים אמר כן שלא יאבדו מכל וכל, וכן אמר לו הקב"ה שיצטרך לזה כשיהיו רבים החוטאים, לכך כאן בראותו שעיקר המדה שהוא צריך להזכיר לו שיגדל נא כח ה' כאשר דבר הוא שהארך אפים יובן לרשעים ג"כ, לכן כאשר בא לומר אל ארך אפים ורב חסד לא רצה לומר אמת, כי הוא הענין שנחלקו אלה השלמים שרבי חנינא אמר ארך אפים ראה וחשב שהוא לצדיקים לבד, רבנן אמרי שלא יצא למשה היות הארך אפים לצדיקים לבד, רק מראותו שנא' ואמת כי מה שיהיה ארך אפים לצדיקים הוא חסד ואמת שאין לחוש שמא הצדיק ירדוף לחטא ויאבד, אבל ישוב ודאי בתשובה כשארז"ל אל תהרהר אחריו, אבל להיות לו ארך אפים לרשעים אין זה חסד של אמת, שאדרבה יאבדו, לכך אמר יגדל נא כח ה' כאשר דברת ארך אפים ורב חסד ולא הזכיר אמת, ומה שלא הזכיר חטאה פשוט לפי שאלו מזידים היו ולא שוגגים כן כתב הרמב"ן ז"ל. אבל במה שאמרנו ליישב למה לא הזכיר אמת תפס לו דרך אחרת, גם על אשר לא אמר נוצר חסד לאלפים נתן טעם הרמב"ן ז"ל וכתב שלא ידע למה לא אמר רחום וחנון אבל לפי דרכנו נתבאר שבכל הי"ג מדות היתה תפלתו, אבל לא התחיל מארך אפים רק להיות שהוא אמר גם לרשעים, וכדי לומר לו ית' שיגדל כחו כאשר דבר להיות ארך אפים עם היות שאינו חסד של אמת כמו שאמרנו, לכן התחיל בארך אפים וחיסר מלת אמת כי כן היה דבר ה' להיות ארך אפים לצדיקים שהוא חסד של אמת, ולרשעים אפילו שאינו של אמת לפעמים יצטרך ובפרט בהיותם רבים החוטאים כענין זה של המרגלים. ועוד יפלא שהיאך יתכן שיאמרו שמבלתי יכולת ה' הוא לחזקם ולתקפם או לחוזק