מעשי השם חלק ב שצו

רוצה להיות נמלך בשכינה ולומר להם עמדו ואשמעה מה ידבר ה', ואז באה אליו תכף הנבואה בדבור זה לאמר שלח לך אנשים, שכבר ראה הקב"ה שבני ישראל היו חפצים לראות אם הם יכולים במלחמה טבעית לנצח שבעה עממים, כי לא היתה אמונתם שלימה שינצחו במלחמה נסיית, וכאשר ראה הש"י שהחציפו וגילו כוונתם באמרם נשלחה אנשים וראה שמשה היה רוצה לומר להם שיעמדו עד שיהיה נמלך בשכינה, הנה ברחמיו העצומים ובאהבתו האבות כדי שלא להכשילם ולא להענישם אמר תכף למשה שישלח מרגלים ושלא יאמר שהוא רוצה לימלך בהש"י לפי שאם היה אומר להם שרוצה לימלך בהש"י א"כ לא היה נמלט או שהשי"ת ישיב שישלחו או שלא ישלחו, ואם ישיב שלא ישלחו יחזיקו בקטנות אמונתם, ואם יאמר שישלחו הרי יכשלו במה שיראו בהדיא שהחציפו לגלות שאינם מאמינים במלחמה נסיית, ושהקב"ה לא הענישם על זה והסכים לעשות רצונם וא"כ ישובו לכסלם בכל עת לנסות את ה', לכן מיהר הקב"ה ואמר למשה שישלח מבלתי שיאמר להם שצריך המלכה בשכינה, וזה אומרו שלח לך ר"ל לדעתך מעצמך בלתי המלכה, ומטעם זה אמר משה וייטב הדבר בעיני, כי לא הורשה לומר שכבר הקב"ה צוה לשלוח. אמנם כי כן רמז לו הקב"ה שיודיע למרגלים שהמלחמה עתידה להיות נסיית כדי שלא ירגלו את הארץ כשאר מרגלים אם יש יכולת בידי שולחיהם להלחם או לא וזהו שאמר ויתורו את הארץ אשר אני נותן, כלומר כבר ידוע שאין להם יכולת לקחתה אבל אני הוא הנותן, ובהיות שענין השליחות כפי מה שאמרו וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה אם היתה הכוונה הפנימיית כן לא היה גנאי בפעולת השליחות לכן אמר להם משה ובדבר הזה אינכם מאמינים,, רצה לומר שבדבר הזה שאתם יראים לעלות נתגלה שפעולת השליחות היה מחסרון אמונה ובזה הותרו הג' ספקות הראשונים:

ועוד יתכן לומר שמה שנאמר פה שלח לך אנשים היה ממש צווי כפשוטו של מקרא, ולא לתת להם מקום לטעות אמר כן אבל אדרבה להצילם מן המכשול עשה הקב"ה הצווי הזה שישלח המרגלים, והיה הענין שהם אמרו נשלחה אנשים ולא אמרו שלח אנשים אבל היו רוצים כלם להיותם משלחים המרגלים, ולכן נאמר ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה וגו', כי כוונתם היתה שיהיו הם המשלחים כדי שהמרגלים ישיבו להם התשובה לא למשה לבדו, ולכן בא הצווי למשה שלא יעשה כרצונם שיהיו הם המשלחים, שאם יהיו הם המשלחים יתחייבו המרגלים להשיב שולחם דבר וימשך להם מכשול מתשובת המרגלים כאשר היה באמת, אבל יהיה הוא המשלח ולכך נאמר שלח לך וכן נאמר וישלח אותם משה, ואומרו וייטב הדבר בעיני לא אמר וייטבו דבריכ' רק הדבר, ר"ל בזה שענין השליחות היה טוב בעיניו לעשותו הוא לא שהם יעשוהו:

ומה שנאמר תשלחו כל נשיא בהם אין פירושו שישלח נשיאים, שראשים נקראו לא נשיאים, רק פירושו שכל הנשיאים עם משה יהיו הם המשלחים לא כל העם כאשר בקשו הם, ואומרו כל נשיא בהם שב אל אומרו למטה אבותיו, פירוש למטה שיש בו נשיא כי שבט לוי לא היה להם נשיא. ואומרו ע"פ ה' כפשוטו שבצווי הקב"ה שלחם משה, וזהו שנאמר וישלח אותם משה ע"פ ה' שצוה שלא יהיו הם המשלחים רק הוא. וכל זה עשה הקב"ה להציל ישראל מן המכשלה. והן מצאתי שכוונתי לדעת מהרי"א ז"ל בפירוש הזה הב' בענין השליחות שהקב"ה צוה שיהיה הוא המשלח ולא הם, אמנם המשך הכתובים בענין זה כתב הוא ז"ל שהיו החטאים שחטאו המרגלים שמונה, ויראה שהרבה דברים והרבה חטאים, ולא הסכימה דעתי רק כאשר נבאר הוא הנכון בעיני, שהמרגלים לא הוסיפו ולא גרעו מן האמת מה שראו, כי איך יתכן שהיו בעצה רעה להוציא דיבה והם גם הם ונשיהם וטפם שם, והיאך לא ירצו לנחול את הארץ, אבל לא היה חטאם רק שהשיבו לעם כאשר יתבאר

אמנם נקדים לבאר מה שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ולפי הפשט יתכן שאחר שאמר שאותם ששלח היו כלם אנשים שהמובן שהיו כבר במדרגת אנשים מיושבים בשכלם ושלא היו נערים או בחורים רכי הלבב לכן אמר שיהושע להיותו רך בשנים כמו שנאמר ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, והיה נקרא הושע כמו שקורין לנערים לקטנותם במקצת שמם, אמר שמעתה יקרא יהושע, וכדומה לזה כתבתי על מה שנאמר לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה במעשה אבות פי"ד ע"ש, שאמרנו ששרי הוא שם הקטנות שהמורגל הוא לקרות לקטנים שם יורה על קטנותם, וגם קורים אותם על שם אביהם לפי שאינם נכרים ומפורסמים רק בשם אביהם, כמו שארז"ל שנקרא בן עזאי ובן זומא לנערותם ולכך ג"כ ארז"ל שכלב אמר לא זו בלבד עשה לנו בן עמרם, שבאומרו בן עמרם השתיקם שחשבו כיון שאינו קורא אותו משה לדבר רעה הוא בא, שהאדם כשהוא שונא לזולתו לא יזכיר שמו רק על שם אביו לשתי סבות, אם כדי לבזותו כאשר אמרנו ולהורות שעדיין אינו ראוי להקרא בשמו ואם מטבע האדם לא ירצה להעלות שם שונאו בפיו וכן תמצא בשאול שאמר בשנאתו את דוד מדוע לא בא בן ישי אל הלחם ויהונתן שהיה אוהב אותו השיב נשאול נשאל דוד ולא אמר בן ישי, נתבאר כי לקטנות ולפחיתות קורים האדם בשם אביו, לכן היה נקרא הושע בן נון, ומה שנא' ויהושע בן נון נער התורה כתבה כפי מה שקראו אביו, וכאן בענין המרגלים שאמר היותם כלם אנשים קראו יהושע ולא הזכיר אביו להודיע שכבר היה ראוי להתפרסם בשמו לבד, וזהו ויקרא משה להושע בן נון יהושע: