מעשי השם חלק ב שצד

הנזכר שהבנות הוא כינוי לחכמות טבעיות, וכמו כן כאן לא יתכן לומר על אודות האספקלריא הבלתי מאירה שלקח משה, ולכן אמרה תורה דרך חידה כי אשה כושית לקח, כי כן אמר אסף תהלים סימן ע"ח האזינה עמי תורתי וגו' אביעה חידות מני קדם, וכבר הארכתי הדבור בדברי אסף בהקדמה אשר הקדמנו בתחלת חבורנו זה ע"ש, וכאשר תשגיח בפרטי דרכנו זה תראה היתר כל הספקות שנתעוררנו בהם

פרשת שלח

פרק כא

בפרשת מרגלים שם במשנה תורה נאמר י"ב אנשים איש אחד לשבט, והרא"מ טען על רש"י שכתוב שלא היה שבט לוי עמהם, והיתה טענתו שהרי בפרשת שלח בהדיא הזכיר המרגלים בשמות מאיזה שבט היו כל אחד מהם, ונתברר שלא היה אחד מהם משבט לוי, ועל זה כתב שצ"ע. ובאמת לא דק הרא"מ ז"ל בדברי רש"י ז"ל כי לא כתב מלמד שלא היה משבט לוי אבל כתב שלא היה שבט לוי עמהם שפירוש הדברים הוא ששבט לוי לא היה בכלל המתקרבים שנאמר בהם ותקרבון אלי כלכם, וכבר ידענו ודאי שלא היה עם המרגלים אחד משבט לוי שלא היה לו נחלה בארץ, אבל עדיין היה אפשר לומר ששבט לוי היה ג"כ עם שאר השבטים שנתקרבו לפני משה ואמרו נשלחה אנשים שגם הם היו בכלל מלחמה לכן פרש"י ז"ל באומרו איש אחד ושבט שכיון שנאמר ותקרבון אלי וגו' ואח"כ אמר ואקח מכם ר"ל מהנקרבים, ואמר עוד שמהנקרבים לקח מכלם איש אחד לשבט י"ב אנשים, ואנחנו ראינו בפרשת שלח שלא היה שום מרגל משבט לוי, אם כן יצא לנו באמת ששבט לוי לא היה עם הנקרבים, וכל אותם הפלפולים שכתב הרא"ם שיש לטעון שמהיכן למדו שאותו שבט שלא לקח ממנו איש הוא שבט לוי בחנם טע כן, שאלו לא נכתב שנים עשר אנשים היינו אומרים ששבט לוי היה מהנקרבים ומ"ש ואקח מכם וגו' איש אחד לשבט יובן חוץ משבטו, שעל ן אמר מכם לפי שלא לקח משבטו איש וכבר ידעו שהם י"ב, ומה שנאמר בכתוב שנים עשר אנשים למדנו שלא נתקרבו רק י"ב שבטים וכה בפרשה הזאת רבו הספקות והמבוכות בה לכן מרנו לעשות פרק נפרד מכל הספקות אחר נוז אל ביאורם, ותחלה נאמר שלח לך אנשים שרש"י פי' על פי האגדה שלח לך לדעתך אני יני מצוה לך אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמו שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, עוד כתב על פי ה' ברשותו שלא עכב על ידו עכ"ל

ספק א' היאך יתכן שאחר שהקב"ה אמר שעל ידי המרגלים לא יירשוה והקב"ה תלה שליחות מרגלים ברצונו, אם כן למה שלחם. ועוד שנאמר במשנה תורה וייטב בעיני הדבר

עוד יש להתעורר מ"ש פר' שלח ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, וזה ודאי דבר מותר שכבר נאמר שארץ כנען היא מה שהוא נותן להם כמה וכמה פעמים ומה צורך שיאמר ארץ כנען אשר אני נותן. גם יפלא היאך יתכן שמשה רבינו ע"ה יאמר וייטב בעיני כאילו לא נמלך בשכינה: וכדי לבא אל היתר הספק הזה נתעורר עוד במ"ש במשנה תורה ובדבר הזה אינכם מאמינים וגו', ואמר כן אחר שאמר ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד בואכם אל המקום הזה, כי היתה הכוונה לומר שכמו שנשאם גם כן יתן להם הארץ, אין הענין זה דומה, כי נתינת הארץ יצטרך אל יכולת מוחלט על העמים משא"כ ענין מה שנשאם שאין צורך למלחמה, והוא אומר ובדבר הזה אינכם מאמינים כאילו הוא דבר קטן מענין הנשיאות, ואין לומר שמשה אמר להם כן אחרי שראה שאינם מכחישים היכולת כפי מה שיראה מדבריהם שאמרו בשנאת ה' אותנו שכנראה שאם היה אוהב אותם היה יכולת בידו לתתם להם, שאין הדברים כן, שבהדיא אמרו עם גדול ורם ממנו, אבל אומרם בשנאת ה' אותנו לא היו מודים ביכולת נגד העמים אבל כוונתם לומר ודאי שכבר הוא יודע שאין לו יכולת נגד העמים להביאם שם ולולא השנאה לא היה מוציאם ממצרים, ועל כן יפלא ודאי אומרו ובדבר הזה אינכם מאמינים כאילו דבר קטן מן הענין שנשאם, וכן מן הענין שאמר אחר זה שהיה הולך לפניהם לתור להם מנוחה בענן יומם ובאש לילה שגם בזה לא היה צריך יכולת כמו שצריך בנתינת הארץ: ספק ב' שהש"י לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו, והיאך יתכן לומר שהקב"ה רצה לתת להם מקום לטעות וענוש לצדיק לא טוב כ"ש לצדיקו של עולם כי לא אל חפץ ברשע הוא

ספק ג' שתחלה אמר שלח לך ואח"כ אמר תשלחו לשון רבים ואח"כ חזר לומר וישלח אותם משה, ועוד שנאמר על פי ה' ורש"י פי' ברשותו והנראה מן הכתוב שהקב"ה ייחד דבור למשה על זה ואין משמעות יחוד דבור היותו תשובה להמלכה כמו שפרש"י שנמלך בשכינה: ספק ד' מה שנא' ויקרא משה להושע בן נון יהושע שארז"ל יה יושיעך מעצת מרגלים, שאם היה יודע משה שעצתם רעה לא היה לו לשלחם, ועוד שרז"ל בעצמם אמרו כשרים היו באותה שעה ואח"כ כשנאמר וילכו ויבאו דרשו להקיש הליכתן לביאתן מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה

ספק ה' שאם היתה הליכתן בעצה רעה להוציא דבה על הארץ, מה היתה כוונתם ולמה