מעשי השם חלק ב שצג

כי אשה כושית לקח ועתה גרשה, הלא גם בנו דבר ולא פירשנו מדרך ארץ עכ"ל רש"י ורבו הספקות בענין זה: ספק א' שכיון שאין כאן רק תרעומת על שפירש מן האשה מה הוצרך בסיפור יופיה וכי אם לא היתה יפה היה מותר לפרוש ממנה אם לא היה מוכרח מצד הנבואה

ספק ב' שהתרעומת הוא על הגרושין והוא אינו מזכיר רק הלקיחה: ספק ג' היאך לא אמרה צפורה אוי לאשתו של אהרן או של יהושע שהרי ידעה היותם נביאים, וכבר ידוע שדרשו כן ז"ל לתת טעם לסמיכות פרשה זאת אל פרשת אלדד ומידד: ספק ד' שרש"י פירש נגלה עליהם פתאום והן בדרך ארץ טמאין והיו צועקים מים מים להודיעם שיפה עשה משה שפירש מן האשה, ואינו נראה כן מן הכתוב שהשיב להם הקב"ה שנאמר במראה אליו אתודע וגו' לא כן עבדי משה, אבל נראה שלסבת עליונית מדרגת הנבואה השיב הקב"ה לא מחמת התמדתו

ספק ה' אומרו במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ואח"כ אמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, שאין זה הפך אומרו בחלום אדבר בו ולא הל"ל רק לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו, אבל אומרו בכל ביתי נאמן הוא נראה שהנביאים האחרים אינם נאמנים רק במקצת ביתו לא בכלו

ספק ו' אומרו אם יהיה נביאכם ה' שפירשו אם יהיה לכם נביא לה', והלא עד כאן לא דברו אהרן ומרים להשוות נבואת משה לנביאים אחרים רק להשוותו להם בעצמם ואח"כ היה לו להקב"ה לומר אם אתה מתנבאים במראה אליכם אתודע ובחלום אדבר בכם, ומה הענין להזכיר הנביאים אשר יהיו:

ספק ז' אומרו והאיש משה ענו מאד פירש"י ענו סבלן, ומה שייך סבלנות שהרי לא דברו כן לפניו שבאמרם הרק אך במשה דבר ה' נתבאר שלא דברו לפניו, שאם היה הדבור לפניו הל"ל הרק אך בך דבר ה', והרמב"ן ז"ל לישב ספק זה כתב להגיד כי ה' קינא לו בעבור ענותנותו כי הוא לא יענה על ריב לעולם אף אם ידע, ור"א פירש גם כן בישוב ספק זה כי הוא לא היה מבקש גדולה על שום אדם ולא יתגאה במעלתו כלל אף כי על אחיו והם חוטאים שמדברים עליו חנם עכ"ל, ולא הבנתי פירושו זה שהלא אדרבה זאת היתה טענתם ותלונתם עליו שמחזיק עצמו גדול מהם בנבואה ושעל כן דרך יוהרא פירש מן האשה. וכבר בספרי אמרו ז"ל רבי נתן אומר אף בפניו של משה דברו בו, אבל אין הכתוב נראה כן, ועוד שכל מה שפרש"י דברי אגדה הם דחוקים מכל צד משפט הכתוב, ובאמת צריך נבואה לומר שצפורה היתה שם ואמרה אוי וכו', ועוד שלפי זה היתה צפורה מואסת ח"ו הנבואה, ושנקראת כושית שהכל מודים ביפיה כמו שמודים בשחרות הכושי ועל אודות האשה ר"ל על אודות גרושיה כל אלו הדברים לב משכיל ירחיקם ולא יקבלם לפשט הכתוב אבל יתכן לדעתי לומר בישוב פשט הכתוב ואפילו שמדרשם ז"ל עיקר אין המקרא יוצא מפשוטו, והוא שכמו שיהושע קנא על אותם שנתנבאו במחנה כך נתקנאו גם כן אהרן ומרים וחרה להם על משה שאמר לא אוכל לשאת לבדי עד שהוצרך מחמת זה להשוות עצמו לע' זקנים, שכמו שע' זקנים היו מתנבאים באספקלריא שאינה מאירה גם הוא נתנבא עמהם באותה אספקלריא שאינה מאירה כמו שנאמר והתיצבו שם עמך, וחששו עוד אהרן ומרים כיון שהתחיל בנבואה שוה לשאר זקנים שישאר הדבר כן ולא יתנבא עוד באספקלריא המאירה כבתחלה, וכבר ידוע שגם רז"ל מכנים הנבואה בשם אשה כמו שארז"ל מלמד שחשדוהו באשת איש, שהיתה נבואתו ע"י המדרגה האחרונה שבמלאכים הנקראים אישים, ואם כן זהו שאמרו אהרן ומרים שדברו במשה על אודות האשה הכושית, שבפועל קראוה כושית על היותה שחורה בלתי מאירה ככושית, וזהו שחזרו לומר כי אשה כושית לקח כאילו אמרו כי הוא לקחה שהוא בעצמו היה סבה לזה במה ששאל מהקב"ה לומר לא אוכל לבדי שאת וגו'. וזה אומרם אם רצון ה' היה להיות כן החרשנו, אבל הוא בקש זאת והוא בעצמו היה סבה לזה אם כן הוא לקח אותה בידיו האשה הכושית ההיא ועל זה תכף לא האריך להם, אבל אמר להם שהם טועים, שאם יהיה נביאכם ר"ל הזקנים, ואלדד ומידד אם יהיו נביאים הוא באספקלריה שאינה מאירה כמו שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ר"ל בכל ביתי במאירה ובבלתי מאירה בשניהם הוא נאמן באיזו שירצה, וביאר להם שגם לעתיד ידבר בו באספקלריא המאירה, ולכן נאמר בלשון עתיד אדבר בו להוציא אותם מן החשש ההוא שחששו פן ישאר הדבר ככה, ובהיות שכל דבריהם של מרים ואהרן היו רום לבב שהיו מצטערים על שמשה השוה עצמו לע' זקנים, אמר שהאיש משה ענו מאד שלא חשש לזה אבל נתרצ' להתנבאות עם הי' זקנים במדרגה אחת ולא חשש, וזהו שאמרו גם כן דבר ה' כלו' עתה נהיה כל הנביאים שוים אחר שלקח האשה הכושית הזאת שנתנבא באספקלריא שאינה מאירה, ובעבור שמרים התחילה בדבור והיה זה מהיות לה רוב לבב על כן נענשה בצרעת כמו שארז"ל הנגעים באים על גסות הרוח, ועל כן ריא עץ ארז, והאזוב גם כן ארז"ל שישפיל עצמו כאזוב, ואל תתמה עלי במה שאני אומר שאשה כושית הוא כינוי לאספקלריא הבלתי מאירה ותאמר האך אני מקדים ומייעד לומר הפסוקים כפשוטם, כבר תמצא שכתבתי בחבורי זה חלק א' פרק כ', שכל מה שגזרה החכמה האלהית להועילנו בדברי תורתו והיה הדבר ההוא צריך אריכות רב הנה אמרה אותו דרך חידה כמו שאמרנו שם בפרק