מעשי השם חלק ב שצב

ולא ידעתי מה היה חוץ מן הטבע הנהוג בריה חדשה שזקן וזקנה בני ק' שנה יולידו והרי לך אדם וחוה שקדמו לאברהם והולידו את שת והם בני ק"ל שנה, ועם כל זה כאשר נאמר משרה נתתי לך בן אפ"ה נאמר היפלא מה' דבר שבשביל שבזמן אברהם לא היה מנהג בהולדה לזקנים כמוהם כמו שאמרה שרה כל השומע יצחק לי להיותו דבר משונה מהמנהג בזמן ההוא, ועם היות שאנחנו פירשנו אומרה כל השומע יצחק שם במקומו באופן אחר, הן לדעתו של הרמב"ן אנחנו אומרים עתה שלא פירש דברי שרה רק על תמיהתה, ועוד לא ידעתי במה נסתפק משה והלא כאשר הביא הערוב על המצריים הלא היה יכול להביא איל וצבי ויחמור ואקו ודישון וזמר בלתי שיברא בריה חדשה, ומה שכתב הרמב"ן שהיה משה נפלא לדעת אם יאסף להם כל דגי הים שאפ"ה לא היה מספיק להם, ומפני שראה שזה אינו אמת שכל דגי הים ודאי יספיקו לכל באי עולם כל שכן לס' ריבוא, לכן אמר מאותו הים הקרוב להם. הנה זה תימה שיהיה נראה זר למשה שהקב"ה יעשה שכל דגי הים בלתי בריה חדשה יבאו באותו הים הקרוב להם. ועוד גדול מזה הלא היה שם השלו והאיך נעלם ממשה שלא היה יכול הקב"ה בלתי ברוא בריה חדשה לשלוח שלו הרבה על הראשון עד שיספיק, אמת הרמב"ן ז"ל חשב להנצל מהטענות שטען על זולתו והוא נכנס בפרצה דחוקה שיש בה צרור' יתר ממה שנתעורר הוא על זולתו:

אבל יתכן לדעתי לומר בפשט הכתובים, הללו שמשה כאשר ראה שהקב"ה אמר לו שיתן להם בשר ביום אחד שיספיק להם בעד חדש ימים, ראה משה את ישראל שלא היתה להם מדת ההסתפקות, ואמר אם הקב"ה היה שולח הבשר כמו ששלח המן שילקטו מידי יום יום עמר לגלגולת והמוסיף להותיר נבאש ונתקלקל, באופן זה היה כל אחד נוטל חלקו מן הבשר בכל יום כדי אכלו לא יותר והיה מספיק לכלם חדש אחד, אמנם כיון שאתה שולח להם ביום אחד בשר לשלשים יום והרשות נתונה להם שיקחו מה שירצו והם אין להם מדת ההסתפקות כל אחד יקח הרבה יותר ממה שהוא צריך לשלשים יום, ואתה אמרת שתתן להם דבר מספיק לשלשים יום, א"כ לא יספיק להם שזה יקח בעד שני חדשים וזה לא ישיג לקחת בעד שני ימים, שבהיות שהקב"ה אמר לתת להם בשר מספיק לשלשים יום לכלם חשב משה שיתן להם בצמצום מה שצריך לס' ריבוא ל' יום, ולכך ביקש מאתו ית' שישלח הרבה יותר כדי שיספיק, ונתן טעם לדבריו שאין לישראל מדת ההסתפקות ואמר הצאן ובקר ישחט להם ואם כל דגי הים יאסף וגו' דרך גוזמא והפלגה כמו שנאמר ערים בצורות בשמים שלרוב גבהם של החומות אמר כן, כמו כן אמר להפליג שאינם מסתפקים שאם כל דגי הים יאסף להם לא יספיק, על אחת כמה שלא תהיה להם מדת ההסתפקות לקחת מה שצריך לכל אחד בצמצום לשלשים יום. וראה שסוף דבריו מבוארים היותם על הכוונה אשר אמרנו שכן אמר ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים כלומר בצמצום א"כ לא יספיק, וכל זה ברצותו שלא ישלח בצמצום דבר יספיק לשלשים יום אבל שישלח הרבה, והנה השיב לו הקב"ה ואמר וכי בעבור שאמרתי שאתן להם בשר מספיק חדש ימים תחשוב שאשלח בצמצום הכמות שיספיק לס' ריבוא ל' יום, היד ה' קצרה ששולחת הדברים בצמצום אין הדברים כן כי יד ה' רחבה מאד, ואפילו שאמרתי לשלוח דבר מספיק לל' יום הנה אשלח הרבה מאד שיספיק אפילו שאין להם מדת ההסתפקות. ולכן אמר עתה תראה היקרך דברי אם לא, שכשאני אומר מעט אני עושה הרבה, והיה א"כ כאילו אמר משה להקב"ה ישראל אין להם מדת ההסתפקות כלל ואתה אמרת לתת להם בצמצום בעד ל' יום א"כ לא יספיק, וצריך שתשלח להם הרבה מאד, כי כבר ידע משה יכלתו יתב' אמנם נתיירא ממה שאמר לתת בעד ל' יום אולי לא ישלח רק בצמצום, ולדעתי על פי דרכנו זה הותרו כל הספקות הן בענין הכתובים הללו והן בלשון הכל על נכון, וזהו שנאמר אח"כ ויצא משה וידבר אל העם את דברי ה' כלומר שאמר להם שיתן להם בשר מספיק לשלשים יום, וכדי לדבר אליהם ולהנהיגם בהיישרה נכונה שלא יהו שואלים מעתה והלאה שאלות בלתי הגונות הנה ביקש מאתו יתברך על הע' זקנים לשאת גם הם במשא העם, שכל אחד ידבר על לבם להודיעם מה שראוי לשאול או שאינו ראוי וכל אחד מהזקנים ימשיך קצתם אל הדרך הנכונה, ונתרצה להשתוות עם הזקנים במדרגת נבואתם אז כמו שנאמר והתיצבו שם עמך

פרק כ

על מה שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה פירש רש"י על פי מדרשם ז"ל היא פתחה בדבר תחלה לפיכך הקדימה הכתוב תחלה, ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה ר' נתן אומר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה כיון ששמעה צפורה אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשים מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן, עוד פרש"י ז"ל על פי מדרשם האשה הכושית מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושית כושי"ת בגי' יפת מראה, על אודות האשה על אודות גירושיה, כי אם כושית לקח מה ת"ל אלא יש לך אשה נאה ביופיה ואינה נאה במעשיה במעשיה ולא ביופיה אבל זאת נאה בכל, האשה הכושית על שם יופיה נקראת כושית כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בו עין רעה,