מעשי השם חלק ב שצא

להם בש' א"כ מי ישחוט להם כל כך בשר בפתח אהל מועד, לכן נתן להם שלו שהיו יכולים לשחוט כל איש בביתו כרצונו כי אין במצות הבאת פתח אהל מועד רק שור או כשב או עז, ויתבארו לפנים הכתובים הללו באופן נכון מזה. ועוד יתכן שאין ספק שהיה להם מקנה הרבה מאד ובשר לשובע במה שהיו פרים ורבים המקנה, והעד שאפילו בקדש סוף המ' שנה אמרו למות שם אנחנו ובעירנו, ועל בני גד ובני ראובן נאמר ומקנה רב היו לבני ראובן, אבל הם אמרו מי יאכילנו בשר ואמרו זכרנו את הדגה, לכך ג"כ שלח להם מן הים שלו שכל מאכלם דגים והמזון נעשה עצם הניזון כאשר עד היום אותו השלו הבא מן המים ריח בשרו כבשר דגים ובזה נתיישב גם כן מאמר משה שאמר ואם את כל דגי הים וגו':

ונשוב לענין אשר אנחנו בו שכל טענתו היתה כמו שאמרנו בהיותו הוא רועה לבדו, שאינו מספיק לדבר עם כל פרטי ופרטי שאילו היו להם רועים רבים היו מקבלים מוסר והנהגה מהם לבלתי היותם שואלים שאלה בלתי הגונה, והקב"ה השיב לו על שניהם הנה אתן לך ע' זקנים ונשאו אתך, וגם שאלתם עם היותה בלתי הגונה אתננה להם ואתן להם יתר על שאלתם עד שיהא להם לזרא:

ובמה שאמר משה הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם נתחבטו המפרשים ז"ל, וכתב רש"י ז"ל וז"ל הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם כדי שיהרגו ותהא אכילה זו מספקתן עד עולם וכי שבחך הוא זה אומרים לו לחמור טול כור שעורים ונחתוך ראשך, השיבו הקב"ה ואם לא אתן יאמרו שקצרה ידי הטוב בעיניך שיד ה' תקצר בעיניהם יאבדו הם ומאה כיוצא בהם ואל תהי ידי קצרה לפניהם אפי' שעה אחת עתה תראה היקרך דברי, ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא אומר א"א לעמוד על הטפל מאחר שאינם מבקשין אלא עלילה לא תספיק להם, סופן לדון אחריך אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה יאמרו דקה בקשנו ואם אתה נותן דקה יאמרו גסה בקשנו חיה ועוף בקשנו דגים בקשנו, אמר לו א"כ יאמרו שקצרה ידי, אמר לפניו הריני הולך ומפייסן, א"ל עתה תראה היקרך דברי שלא ישמעו לך, הלך משה לפייסן אמר להם היד ה' תקצר הן הכה צור ויזובו מים וגו' הגם לחם יוכל תת אמרו פשרה היא זו אין בו כח למלאת שאלתנו, וזהו שנאמר ויבא משה וידבר אל העם כיון שלא שמעו לו ויקח ע' איש, עכ"ל רש"י, וכבר נראים לעין הדוחקים והספקות אשר במדרשם זה, תחלה כי מה שנאמר ויצא משה וידבר אל העם דברי ה' כתיב, ואין דברי הפיוס דברי ה', ועוד היאך יאמר היקרך דברי ואין בכתוב אמור שמשה אמר לפייסן עד שיאמר הקב"ה עתה תראה שלא יתפייסו, ועוד היאך נתפייסו עם השלו ולא אמרו בשר בהמה אנו מבקשים, ואם משה אמר כן לפני הקב"ה מה השיב לו היד ה' תקצר, ונראה ודאי שכל פשט הכתוב אינו מתישב מראשו ועד סופו, והרמב"ן כתב וז"ל ואין מדרשו של ר"ש ושל ר"י הנשיא נאותים ללשון הכתוב, בעבור שאמר עתה תראה היקרך דברי אם לא ומדרשו של ר' עקיבא שאמר דברים כמשמען מי מספיק להם הוא משמעות הכתוב באמת והוא דעתו של אונקלוס, אבל הענין בעצמו תימה כמ"ש ר' שמעון מי שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא יאמר אין המקום מספיק להם, ועוד כי כלם ראו כבר נפלאות גדולות מזו, ור"א תירץ כי משה היה חושב שלא יחדש ה' מופת כי אם להצדיק נביאו, וגם זה אינו נכון בעיני כי כבר עשה עמהם כזו בשלו הראשון וכן במים ובמן כי כלם על תלונתם ניתנו להם והנכון אצלי כי כאשר יעשה ה' אותות ומופתים לישראל חסד הם מאתו וכלם לטוב להם כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו זולתי כאשר יבא הקצף על עוברי רצונו שיעשה עמהם באף ובמדת הדין לרעה גמורה, והנה אין בנסים רק טובה גמורה שלמה ברחמים או נקמה במדה"ד, אבל עתה כשאמר להם לתת שאלתם ויאכלו בשר עד אשר יצא מאפם והיה להם לזרא ידע משה רבינו שלא יהיה אות מאת ה' לבראת להם בשר כאשר נתן להם המן מן השמים כענין שאמרו חז"ל אין דבר רע יורד מן השמים, ועוד כי כל הנסים יודיעם למשה, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הנני עומד לפניך שם על הצור, אבל בכאן שאמר לו ואל העם תאמר התקדשו למחר ולא הודיעו היאך הנה הבין משה שלא יהיה זה בנס מאתו ית', וע"כ שאל בתמיהה מה יעשה להם כדרך כל הארץ אם ישחט להם צאן ובקר מכל סביבותיהם ואם יאסוף כל דגי הים במקום ההוא בקרוב לא יספיק להם, והש"י השיבו כי אין יד ה' קצרה לתת שאלתם גם בדרך המקרים, וזה טעם היקרך דברי אם לא, ואמר היד ה' תקצר כלשון ויין מלכות רב כיד המלך, ולא אמר ה' הממני יפלא כל דבר כי לא יעשה זה במופת, וכן היה שנסע רוח מאת ה' כמנהגו של עולם לא רוח ים חזק מאד ולא רוח קדים עזה כאשר יזכיר במופתים אבל רוח סתם כנהוגים, ויגז שלוים מן הים לא שנבראו עתה בעבורם ואין בדבר חידוש מטבעו של עולם ועוד שכבר היה להם כן ולא חדש עתה רק שהיו שלוים רבים מאד עכ"ל הרמב"ן ז"ל, ולדעתי הרמב"ן ז"ל סילק כל הפירושים שקדמו לו בדברים שיסתלק גם פירושו זה, ראשון אומרו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הרי אומר בהדיא שהוא יתן ולא שיבא במנהג או מקרה, וא"כ צפרדע כנים ערוב שלא נבראו מחדש בעבור מצרים אינם מופת שגם בהם לא נאמר רוח עזה ולא רוח קדים, ועוד שמבואר הוא שאמרו מן הים שב אל הרוח שהיה רוח ים, כי אין השלוים בריות נבראות בים אבל שטים על הים למצוא טרף להם משרץ הים, ועוד שהרמב"ן כתב שלא אמר ה' היפלא ממנו כל דבר,