מעשי השם חלק ב שצ

אוהבו של אביו ואמר לו צא ובקש עלי מאבא, שהרי יש לשאול מה חדשו ז"ל לנו במשל הזה. אבל הענין הוא להודיענו את אשר אמרנו כי אלו המתאוננים לא שמע משה תואנתם ולא באה רק באזני ה', לכך אז"ל המשל הזה שהלך אצל אוהבו שלא ידעו בחטאו, ועתה לפי דרכנו שאמרנו בענין המתאוננים וקברות התאוה היה הכל חטא אחד וטענה אחת, לבד שמתאוננים היו הערב רב והיה בסתר, וקברות התאוה היו בני ישראל עצמם ובפרסום, הנה יהיו כל הדברים עם דברי רז"ל בגמרא על נכון, והותרו כל הספקות אשר נתעוררנו בהם

פרק יט

במה שנאמר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם פירש"י ז"ל חנם מן המצות. והרמב"ן פי' שהיו הדייגים מעבידים אותם למשוך הדגים שנאחזים במצודה והיו נותנים להם מן הדגים ובאמת לא יקרא זה חנם רק שכר עבודתם, ועוד פי' שכמנהג עבדי המלך היו נותנים להם על שפת היאר ממנת המלך דגים קטנים ע"כ. ולדעתי יצדק אומרם כאן חנם במה שארז"ל שהנשים היו ממלאים כדיהם מים והיו מלאים דגים ואלו היו ודאי חנם, שהדייג שצד הדגים בעצמו לא יאמר עליו שאוכל חנם כי זו היא עבודתו, אבל זה שהיו באים הדגים תוך הכדים בלתי כוונה לצוד, זה ודאי נקרא חנם. או שנאמר בדרך ביזוי אמרו כן, שעתה הם כל כך רעבים שהם זוכרים הדגים הפחותים ומוסרחים שהיו נותנים במצרים חנם מגודל פחיתותם אותם הם מתאוים עתה לאכלם. ויצדק לזה אומרם אשר נאכל לעתיד והיה כאילו יאמר וזכרנו את הדגה במצרים חנם אשר נאכל עתה. עוד יתכן לומר שאומרם חנם שב אל הזכירה כאילו יאמרו הזכירה לא תועיל לנו וכמוהו חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף, שפירושו ללא הועיל, כי כשהאדם זוכר מאכל ומתאוה לו הולך וקונה אותו ולזה תועיל לו הזכירה, ולזה אמרו מה יועיל לנו כי נזכיר הדגים אשר אכלנו במצרים זכירתו היא בחנם:

ובמה שנאמר האנכי הריתי את העם הזה, הרמב"ן כתב שעל דעת אנקלוס הוא כמו על ברכות הורי, והוא ז"ל פי' שהכל מליצה באם, ואומרו אומן כי הוא אומן ולא אומנת, ולדעתי יתכן לומר שמשה כאשר ראה בקשת הבשר בלתי הגונה, וראה שהקב"ה חרה אפו מאד רצה להעביר החרון מעל ישראל, ואמר להתנצלות שסיבת היותם מבקשים בקשה שלא כהוגן הוא להיות שהוא לבדו אינו מספיק להדריכם ולדבר על לבם, שאם יהיו להם רועים רבים שיספיקו לדבר לכלם לא יהיו כך טרחנים כי יקבלו דברי הרועים, והיתה טענתו זאת נכונה מצד שהתאוה הזאת התחילה לבא מאותם שהיו בקצה המחנה כמו שנאמר ותאכל בקצה המחנה, שמשה ודאי היה באמצע המחנה כמנהג המלך. ולכן אמר שאם היו רועים רבים המנהיגים אותם כבר היו מקבלים מהם, ובאומרו האנכי הריתי ר"ל אם הייתי אם היונק כבר היה לי חלב בשדים לתת לו אבל שתאמר אלי שאשא אותם כאומן שאין לו שדים להיניקו רק צריך לבקש לו מזונו אם כן מאין לי בשר לתת לכל העם הזה, ולהיות בקשתם בלתי הגונה המשילם ליונק שגם היונק לא יבחין אבל יתגעגע על האומן וישאל מה שיתאוה, ואמר כן בהיותו מליץ טוב על ישראל כלומר אתה עשית אותם כיונק לתת להם מן מן השמים והם מתגעגעים כיונק ומבקשים בשר, ולכן אמר כי יבכו עלי כי הבכיה הוא מעשה יונק. ואומרם תנה לנו בשר ונאכלה כבר היה מספיק אומרם תנה לנו בשר ופשוט הוא שלאכילה הם רוצים, אבל היה הדבר שכבר היה להם שלו כמו שנאמר שבכל לילה היה מכסה את המחנה, אבל היה מחוסר צידה ולא היו רוצים לבוד עד שיהיה מוכן לאכילה בלתי צידה כמו שנתן להם אח"כ, שסיפר הכתוב שהיו אמתים על הארץ ולא שטים ומכסים המחנה וזה אומרם מי יאכילנו בשר ולא אמר מי יתן לנו בשר, ולכך ג"כ אמר משה שהם רוצים בשר שינתן בידם מוכן לאכילה שלא יחסר צידה, והיה זה הנסיון כי היו אומרים שהשלו המחוסר צידה מקרה הוא לא ה' שלחם וכן היו מאמינים, עד ששלח להם עד שלא היו צריכים רק אסיפה, והעד מה שאמר דוד מזמור ע"ח וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערוך שלחן, שהיו רוצים שלחן ערוך, וכן נתן להם הקב"ה שישטחו שטוח ויהיה מוכן לאכילה, והנה הקב"ה קודם לכן נתן להם מחוסר צידה שהוא יותר מתוק לאדם, כמו שאמר יצחק וצודה לי ציד והם בקשו מוכן ויהיה להם לזרא. והעד המפורסם שזו היתה שאלתם שהיו רוצים דבר מוכן מה שנאמר הצאן ובקר ישחט להם ולא אמר ינתן להם, שכנראה היו מבקשים שלא יהו מחוסרים אפילו שחיטה

וכבר מה שנאמר כאמתים על הארץ פירש רש"י שהיו פורחות בגובה עד שהן כנגד לבו של אדם שלא יהיה טורח באסיפתן. ולדעתי שהיו ממש שוכבים על קרקע הארץ זה על זה גובה אמתים ולא היו פורחים. והעד מה שנאמר ויטוש על המחנה, ורש"י בעצמו פירש לשון הפשטה כמו והנם נטושים על הארץ, וכן ונטשתיך המדברה, שהיו על הארץ ממש, ובזה יתכן שאמר משה שהנה הם רוצים דבר מוכן שלא יחסר שחיטה ואינו נקרא בשר עד אחר שחיטה וכן אמרו תנה לנו בשר, ולכן אמר משה אפילו שתתן להם כל הכבשים פרים ועתודים מי יספיק כן לשחוט להם, ואם תאמר לתת להם דגים שאינם צריכים שחיטה אם תתן להם כל דגי הים לא יתרצו רק בבשר, וזה אומרו ואתה אמרת בשר אתן להם ולא דגים כלומר הם לא ירצו רק בשר, וגם אתה אמרת לתת