מעשי השם חלק ב שפט

ההטבה יובן על הכוונה שהוזהר לכוון בעת ההדלקה נגד השבעה שמות ושכלם בכלל האמצעי שהוא המיוחד וההעלאה תובן על ההדלקה בעצמה, ולכך אמר שבהעלותו הנרות ר"ל בהדלקתו יכוין אל הענין האמור, ובהיטיבו ר"ל אחר שכיון כוונה שלימה אל הענין בשמות שכלם מקשה אחת וכלם פונים אל האמצעי אז הותר לו להקטיר, וזהו שנאמר בהיטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וגו', לא תעלו עליו קטרת זרה, כי כאשר ידליק ולא ייטיב הכוונה יהיה ח"ו קטורת זרה. והבן עוד שרז"ל הם אמת ודבריהם אמת שאמרו זה במלות קצרות, וז"ל מאמרם הביאו הרמב"ן ז"ל וכתב שרש"י הביאו ואיננו בנוסחא שלפני, אבל בלשון האגדה כך היא למה נסמכה פרשת מנורה לפרשת נשיאים לפי כשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו בשלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות. ועל זה כתב הרמב"ן ז"ל לא ידעתי למה נחמו בהדלקת הנרות ולא נחמו בקטורת ושם האריך הרמב"ן ע"ש. אבל כאשר תדקדק תמצא שארז"ל מדליק ומיטיב את הנרות, שזו היא הנחמה המופלגת בענין ההטבה כאשר אמרנו, וכן תמצא שארז"ל מעלה היתה שעליה עומד ומיטיב ולא אמרו עול' ומיטיב כי כדי להיטיב שהיא הכונה הנכבדת שהזכרנוה, צריך לעמוד ולכוין. ולזה פירשו ז"ל ההטבה שהוא נקוי הבזיכין שבאמת הכוונה שאמרנו הוא ניקוי הבזיכין מכל סיג והוא הטוב שנאמר אעביר כל טובי וקראתי בשם ה' שממנו הכל והבינהו. ועתה אומר לך במה שנאמר יאירו שבעת הנרות שאין זה צווי כי המדליק אינו מאיר, והל"ל מול פני המנורה תדליק או תעלה, אבל אין זה צווי רק סימן מסר לו שאם תעלה כוונתו כהוגן מול פני השם הנכבד הנה אז יאירו שבעת הנרות, כדאמרינן בר"ה ידליק שרגא בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך זהוריה ואם כן בישרו שכל שבעה נרות יאירו כי גם של שמאל שהם מדת הדין מתהפכים אל הרחמים, וטעם הכתוב הוא שכשיעלה כל הנרות מול האמצעי הנה יאירו כלם

ובמה שנאמר ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'. הראב"ע פי' לשון און שדברו דברי און, והרמב"ן כתב שאינו נכון, ורש"י פי' תואנה שהיא רעה באזני ה' שמתכוונים שתבא באזניו ויקניטו אותו אמרו אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזה ג' ימים שלא נחנו מענוי הדרך. והרמב"ן ז"ל טען על הראב"ע ואמר כי למה יכסה הכתוב על חטאתם, וטענתו זאת תפול גם על פרש"י ז"ל. והרמב"ן פירש כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון, היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה ואיך נחיה וכו' עד שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו עכ"ל. ולדעתי פשט הכתוב מבואר אחר שנקדים הספקות אשר יפלו בענין זה

ספק א' שכאן נאמר וישמע ה' ויחר אפו ואח"כ נאמר, וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש לפתח אהלו ויחר אף ה' מאד ובמתאוננים לא אמר מאד: ספק ב' למה היה התבערה בקצה המחנה, והיתה ראויה להיות במתאוננים בכל מקום שהם, יהיה בקצה או באמצע

ספק ג' אומרו קודם והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, ואח"כ אמר וישובו ויבכו גם בני ישראל שאומרו גם בני ישראל נראים הדברים שהיתה התלונה שוה לאספסוף ולבני ישראל, ועוד מה ר"ל והאספסוף אשר בקרבו שהיה מספיק אומרו והאספסוף התאוו וכבר ידענו שהוא בקרבו

לכן יתכן שמה שנאמר ויהי העם כמתאוננים, ר"ל שהיו מתאוננים ממש בדברים שפרסם הכתוב אח"כ שאמרו מי יאכילנו בשר וזכרנו את הדגה וגו', כל אותם הדברים היו אומרים, אבל לא היו מתאוננים בפרסום רק בינם לבין עצמם. ולכן נאמר רע באזני ה' כי באחרונה שהיתה הבכיה בפתח האהל בפרסום ולמשפחותיו נאמר בעיני משה רע שהיה הדבר לעיני משה, ולפיכך נאמר ויחר אף ה' מאד, שקודם שהיה חלול ה' בסתר נאמר ויחר אפו, אבל עתה שהיה בגלוי חרה אפו מאד, והמתאוננים בסתר היו ערב רב שאין ספק אחרי שכל ישראל היו חונים איש על דגלו לאותות, שודאי ערב רב היו בקצה המחנה ובם בערה האש, ואח"כ אמר שהאספסוף אשר בקרבו, ר"ל שהמתאוננים היו האספסוף אשר בקצה המחנה מהם התחילה העבירה, ומקצתם מאותו אספסוף שהיו הולכים בקרב ישראל התאוו תאוה כתרגומו שאלו שאילתא, וכאשר היו הם שואלים ודאי היו מעוררים תאוה לישראל ג"כ, וזהו שנאמר ויבכו גם בני ישראל שב אל חטא המתאוננים ממש. ונוסף עוד שבני ישראל בכו בפרסום כאשר יספר הכתוב שהיה איש לפתח אהלו למשפחותיו לא תוך האהל בסתר אבל בפתח האהל

ויתכן בדרכנו זה מה שאמרו ז"ל פרק כל כתבי דתניא רשב"ג אומר ויהי בנסוע הארון עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה. ובעי בגמרא פורענות שניה מאי היא, ויהי העם כמתאוננים. ופורענות ראשונה מאי היא ויסעו מהר ה' ואמר ר' חמא בר חנינא שסרו מאחרי ה' ע"כ בגמרא. ואם פורענות מתאוננים וקברות התאוה הם שתים פורעניות, א"כ היה לו להפסיק גם כן בין אלו השתי פורעניות והרמב"ן ז"ל ראה הטענה הזאת וכתב והפסיק שלא יהיו ג' פורעניות עכ"ל, אבל בגמרא לא הוזכרו רק ראשונה ושניה. ועוד יפלא על מה שארז"ל במה שנאמר ויצעק העם אל משה מלה"ד למלך בשר ודם שכעס על בנו והלך הבן אצל