מעשי השם חלק ב שפח

גם שניהם חטא אחד, רק שמקלל חטא בשפתיו ומקושש במעשה

הן אעירך לבד בענין היובל שנאמר בפרשת בהר, כי כבר נרמז בפרשת בראשית סודו במה שנאמר והיו ימיו ק"ך שנה, כי הדברים שבים אל כללות המין האנושי ואם היו שבים הדברים אל כל איש פרטי, היה מתחייב להיות קצבת חיי כל איש ואיש ק"ך שנה, וא"א לומר שהדברים שבים על הרוב או שלא יעברו על קצבה זאת, שכבר ראינו כמה אנשים שהיתה קצבת חייהם יתר על זה ובפרט כל האבות, אמנם יתיישבו הדברים בהיותם שבים אל כללות המין האנושי שיהיה חייהם מאה ועשרים שני יובל, כי שית אלפי שני הוי עלמא שהם מאה ועשרים יובלות, והיה אומרו לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ר"ל שהאדם אחרי פנותו אל הטבעיות לא יעסוק כלל באלהיות וקרא האלהיות רוחי על דרך שנאמר ואת רוחי אתן בקרבכם, ועל כן אמר שהאדם לא יעסוק באלהיות אפילו בכל שיתא אלפי, והיה כאילו יאמר לא ידון רוחי באדם בשגם יחיה בגוף ובבשר ויחיה שית אלפי שהם מאה ועשרים יובלות, אפי' הכי לא יעסוק באלהיות

וכדי לצאת ידי חובת פרשת בחקתי ראיתי להזכירך דבר שפי' רש"י במה שנאמר ונפלו לפניכם לחרב כתב שיהרגו זה את זה. ובמה שנאמר ונפלו אויביכם לפניכם לחרב כתב שלא כדרך הארץ והקושי מבואר. אבל יתכן שהוקשה לרש"י ז"ל שאם אומרו בראשונה ונפלו לפניכם לחרב ר"ל אותם שהם רודפים, אם כן היה מספיק אומרו והרגו מכם חמשה מאה ומה צורך בסיפור הרדיפה לכך כתב כי הם ירדפום וימצאום הרוגים שהרגו זה את זה, ובשניה שנאמר ונפלו אויביכם הוקשה לו שאם הדברים שבים אל הנרדפים היה מספיק שיאמר ונפלו לפניכם, אבל אומרו אויביכם נראה שהוא דבר בפני עצמו אינו שב אל הנרדפים, ולכך כתב ונפלו אויביכם שלא כדרך הארץ

פרשת בהעלותך

פרק יח

הפרשה הזאת כפתוריה ופרחיה נדרשים היטיב על דרך הקבלה, ויבחן זה אחר ההתעוררות בספקות שבה: ספק א' אומרו בהעלותך לשון העלאה עד שהוצרכו ז"ל לומר ששם היתה מעלה עולה בה ומיטיב, ואפילו הכי יפלא שאם כן הל"ל, בעלותך להיטיב, ועוד הל"ל בעלותך אל הנרות לא את הנרות

ספק ב' באומרו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שאם פירוש פני המנורה הוא האמצעי אם כן היה לו לומר מול פני המנורה יאירו ששת הנרות: ספק ג' באומרו ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה, שלא נאמר אל מול פני המנורה יעלה את הנרות עד שיאמר ויעש כן וגו' העלה נרותיה

ספק ד' שאין כאן מקומו אבל בפרשת אמור שנאמר על המנורה הטהורה יערוך את הנרות הל"ל אל מול פני המנורה יאירו או יעלה אותם: ספק ה' אומרו כאן וזה מעשה המנורה ואין כאן מקומו רק בפרשת ויקהל ופקודי ועוד כי כאן נאמר דבר אל אהרן וענין מעשה המנורה היה הצווי לבצלאל, ולדברי רז"ל שאמרו שעל שנתקשה משה נאמר וזה מעשה המנורה. התימה למה לא נתקשה כשצוה אותו לעשותה על ידי בצלאל פ' ויקהל, והיה נכון להיות סיפור ההקשאה שנתקשה משה שם: ספק ו' שמכל דיני המנורה לא אמר כאן לא הכפתורים ולא הגביעים ולא הפרחים רק היותם מקשה אחת, וכבר פרק י"א מחלק זה אמרתי רמז המנורה, אבל ירמז עוד ע"ד הנסתר כפי אשר נבאר בו

אמנם ישוב כל הספקות ימשך אחרי שנאמר היות ענין המנורה הזאת בשבעה נרותיה רומזים אל השבעה שמות שאינם נמחקים ושכל השש שמות הם נכללים בשם של ד' שהוא שם המיוחד ואם אתה בני תציץ מתוך משכיות חמדת חכמת הקבלה, תבין אלו הששה שמות שאינם נמחקים ששלשה הם מימין ושלשה הם משמאל וכלם פונים אל האמצעי שכלם נמשכים ממנו והכל בו וזו היא הוראת הקנים, והוא אומרו פרשת ויקהל כפתוריה ופרחיה ממנה היו ולא אמר ממנה עשה, שכך היה ראוי לומר אחרי שהוא סיפור מעשה בצלאל כמו שהתחיל הסיפור ויעש את המנורה זהב. והבן זה מאד שכאן היתה האזהרה לאהרן שיכוין בהעלאתו את הנרות שכלם מול האמצעי שהוא השם הנכבד שם של ד' והוא גוף המנורה אשר בו. ולרמז זה היו ארבעה גביעים משוקדים. ועוד תראה שרז"ל אמרו על מה שנאמר תיעשה המנורה מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה א"ל הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה, וכאן אמרו ז"ל בפ' בהעלותך במה שנאמר וזה מעשה המנורה שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה לפיכך נאמר וזה, והבן מאד שני הקשאות הללו כי האחת היתה על עשייתה מן הזהב, ולכן אמרו ז"ל השלך הככר באור, אבל כאן לא אמרו כן כי לא היתה ההקשאה רק לענין השמות ששה הנמשכים מהשם של ד' ושהם שבעה שמות וכלם אחד זה הראה לו הקב"ה ולימדו, ועל כן לא נאמר כאן זולתי דין היותם מקשה אחת, כלומר שהשמות ששה שהם תואר אל המדות כלם אחד מן האמצעי, ואין תואר נוסף ח"ו על העצמות כי כלם מקשה אחת ועל כן אמר יאירו, ואמר שבעת הנרות להורות האחדות המוחלט בכל השבעה שמות. ועל כן תמצא במצוה זאת לשון העלאה ולשון הטבה כמו שנאמר בהיטיבו את הנרות. כי ענין