מעשי השם חלק ב שפו

המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו זכה לקרני ההוד שנאמר ושכותי כפי עליך, ואם כן היה ראוי שכל עור גופו יבהיק לא פניו לבד, אבל יאות עוד לומר שזכה לקרני ההוד ממה שאמר לו אני אעביר כל טובי על פניך שהוא על הפנים ממש. והנה יאות להתעורר בענין ההכפל שנאמר ויהי ברדת משה מהר סיני, וחזר ואמר ברדתו מן ההר, ועוד יש לראות שכל ענין הכתוב הזה הוא להודיע שלא ידע משה כי קרן עור פניו ולא היה צריך להזכיר שהלוחות בידו, ואם היתה הכוונה כאן שהלוחות ניתנו לו, היל"ל ויקח משה שני לוחות העדות בידו, ועוד יפלא לדעת למה היה נותן מסוה כשלא היה מדבר עם ישראל, ועוד שלא הודיענו אם ידע משה שקרן עור פניו מה היה עושה, ולומר שהיה נותן מסוה יפלא גם כן, שהרי כשהיה מדבר עם ישראל היה מסיר המסוה. אמנם לדעתי יראה שמשה מתוך הענוה לא היה רוצה שישראל יראו שקרן עור פניו, אמנם כי כן כשהיה מדבר עמהם דברי תורה לא היה חושש, כי חכמת אדם תאיר פניו ומצות ה' ברה מאירת עינים. ולכך לא היה רוצה שיראו אותו ישראל שפניו מבריקים מעצמם בלתי שידבר דברי תורה, כדי שיתלו האורה ההיא בדברי תורה שהיו יוצאים מפיו ויתנו כבוד לתורה ואחר היות הדברים כן, כאשר היה יורד מן ההר נגד ישראל ועדיין לא היה מדבר עמהם דברי תורה היה צריך לתת על פניו מסוה, ועל זה הודיע הכתוב שמשה לא ידע כי קרן עור פניו, כי אילו היה יודע היה משים מסוה, ובהיות נראה כזרות לומר שלא ידע, שמאחר שהיה יורד מן ההר והאדם כאשר ירד ממקום עליון אל מקום נמוך ממנו הנה פניו פונים אל מטה, וכיון שהיו יוצאים מפניו קרני ההוד היה מחוייב שהיו מכים על הארץ והיאך לא ראה משה האור ההוא, לכן הכפיל לומר ברדתו מן ההר שלפי שהיו הלוחות בידו היה חושב שהאור המאיר על הארץ הוא מן הלוחות לא מפניו, ולכך הזכיר שהיו הלוחות בידו, שזה כנתינת טעם אל מה שלא ידע בקירון פניו

ובענין היראה מגשת אליו רבו דברי המדרשים והמפרשים. אבל לפי הפשט יראה להם שבאה להם מן היראה, לומר אולי הקב"ה נתן למשה קרני ההוד הללו כדי שלא נתקרב אליו, שמפני עון העגל אין אנו ראויים להתקרב אליו ומפני זה נאמר שלא נתקרבו עד אשר קרא אותם משה ותכף נתקרבו

בפרשת ויקהל בתחלת הפרשה נפלאו קצת על אומרו אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, ופירש הרמב"ן שהדברים שבים אל המשכן וכלים ואין הכתוב מורה כן שהרי חזר ואמר זה הדבר אשר צוה וגו' ויתכן ששבת היה ומשה רצה לדרוש להם הלכות שבת ולכך הקהילם, וזהו שאמר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, שהם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה והוא אמר להם שהקב"ה צוה לדרוש בשבת שלכך ניתן שיעסקו בתורה, כמו שארז"ל שבת יהיה בן זוגך

פרשת פקודי

פרק טו

נאמר ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה, פרש"י ז"ל אשר צווה אין כתוב כאן אלא כל אשר צוה ה' את משה, אפילו דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה מסיני, כי משה צוה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואח"כ משכן, אמר לו בצלאל מנהג העולם לעשות תחלה בית ואח"כ משים כלים לתוכו, אמר לו כך שמעתי מפי הקב"ה אמר לו משה בצל אל היית כי בודאי כך צוה לי הקב"ה, וכך עשה המשכן תחלה ואחר כך כלים, עכ"ל ז"ל. והנה אין לשון רש"י ז"ל מדוקדק, שתחלה אמר לו כך שמעתי מפי הקב"ה וחזר וכתב אמר לו משה בצל אל היית, כנראה שלא שמע כהוגן או שהוא מסברא דן היות הדברים כן, ויש לשאל היאך הוא אומר שכך שמע מפי הקב"ה ואחר כך יאמר כי ודאי כך צוה לי הפך ממה שאמר ששמע, ולא יתכן לומר מפני שכך מנהג העולם, יעשה הפך ממה שאמר לו הש"י, גם לא יתכן שחשב ששמע כך מפי הקב"ה ונזכר שאמר לו להפך שזה יהיה חסרון בחק אדון הנביאים: אבל לדעתי נראה שאמת כך אמר לו הקב"ה, עשה כלים ואח"כ משכן וגם משה אמר לבצלאל עשה כלים ואחר כך משכן כמו שאמר לו הקב"ה, אבל הקב"ה אמר לו ראה קראתי בשם בצלאל וגו' לחשוב מחשבות, ולפי שתחלת המחשבה הוא סוף המעשה, אם כן כאשר האדם ירצה לעשות בית וכלים צריך לחשוב על הכלים ומדתם בגובה וארך ורוחב כדי שיעשה הבית נאות לקבל אותם הכלים. ולכך צוה לו הקב"ה על הכלים ואח"כ על המשכן, ומשה גם כן הבין הדברים ואמר אותן לבצלאל כמו שאמר לו הקב"ה שיעשה כלים תחלה, וגם משה כך היתה כוונתו שיחשוב תחלה על הכלים קודם שיעשה המשכן, אבל בצלאל חשב שמשה אומר לו שיעשה בפועל הכלים קודם, ולכן אמר מנהג העולם לעשות תחלה בית ואחר כך משים כלים בתוכו, ועל זה השיב לו משה כך שמעתי מפי הקב"ה, כלו' כמו ששמעתי הדברים מפיו של הקב"ה כך אמרתים לך בחשבי שתבינם כמו שהבנתים אני, ולכן כאשר ראה משה שאמר לו כך שמעתי מפיו של הקב"ה ושתק, אמר לו שנית בצל אל היית כי בודאי כך צוה לי, ר"ל הצווי על המעשה בפועל היה משכן תחלה ואחר כך כלים, אבל הדברים ששמעתי היו כלים ואחר כך משכן, מפני שסוף המעשה הוא תחלת המחשבה גם ראיתי בפרשה הזאת את מהרי"א שבחר לו לומר שענין הענן