מעשי השם חלק ב שפה

דין כמאה עדים דמי, שהרי כל מאמיני הקדמות חשבו היות הטבע קדמון לא קדמו דבר, ואם ימצא שע"י הטבע בעצמו נחקקו האותיות באבנים ההם אשר יעידו כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, הרי הטבע בעצמו יעיד על חדוש העולם, וזה ודאי יתרון מעלה ללוחות ממה שיאמר שהקב"ה חקקם עתה ונתנם לישראל, וכמו שארז"ל שכשפתח ואמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך אמרו א"ה לכבוד עצמו הוא דורש, אבל אם היתה חקיקת הלוחות מעשה טבעי מעיד על העולם ועל הוצאתו אותם ממצרים, אם כן באמת אין לך עדות גדול מהודאת בעל דין ועל זה נקרא לוחות העדות, ובאמת יראה לעיני ההמון מה שסופר מנהר שבתיון שהוא מופת אל השבת, אבל הלוחות שתהיה בהם חקיקה טבעית שיאמר ששת ימים עשה ה' וגו', אין ספק שיהיה אות ומופת נפלא הרבה ממנו. ועוד אני אומר לדעתי שגם אונקלוס יהיה פירושו כפירוש הרמב"ם, והוכרח לומר באצבעא דה', שאם היה אומר כתובין במימרא דה', כיון שהכתיבה היא פעולה מלאכותית הייתי אומר שנכתבו בידי אדם במצות ה'. אמנם כדי לסלק הפועל המלאכותיי אמר אצבעא דה' ולא שום אצבע של בן אדם, כמו שאמרו החרטומים במכת הכנים, כאשר רצו לומר שלא היתה המכה בכח אנושי אמרו אצבע אלהים היא, ולא אמרו ודאי כן על שבאצבעו ממש הביא הכנים. והעד על היות פירושו זה של הרמב"ם ז"ל אמתי, הוא גם כן מה שנאמר וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות ולא אמר אשר כתבתי בלוחות אשר שברת רק אשר היו על הלוחות, וכן אמר לו קודם ואתנה לך לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי ואח"כ ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו וגו' שני לוחות העדות לוחות האבן כתובים באצבע אלהים. ואם כתבם עתה הל"ל לוחות האבן אשר כתב, וכן נאמר מעשה אלהים המה חרות על הלוחות ולא אמר חרת על הלוחות, שהיה פירושו שחרת אותם בכלי רק חרות, ועוד המופת הנכון הוא היותם נקראים לוחות העדות, ואם הם מלאכותיות מה העדות הזה כי מי ראה שהקב"ה כתבם או מי יאמר שלא כתבם משה, אבל החקיקה הטבעית נכרת לכל והמלאכותית מפורסמת לכל ולכן נקראו לוחות העדות. והבט עוד מה שנאמר פרשת ואתחנן ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים, ולא אמר כתובים באצבעו וישב אל ה' הנזכר לפי שכל מעשה בראשית מכונה על שם אלהים, וזהו הנכון בעיני

והנה לענין סמיכות לא תבשל גדי בחלב אמו, טרח הרמב"ן מאד וכתב כי בעת בכורי האדמה יביאו כל בכור בהמה הגדיים והטלאים, ובעת ההיא יגדלו הגדיים ויהיה החלב ופעמים רבים יעלו האם עם הבכור בהיותו יונק בעבור שלא ימות, והנה הבאים לחוג יתענגו לאכול הבכורות בכל המטעמים עם הכהנים, ולכך הזכיר אסורם עם הבכורים, עכ"ל הרמב"ן. ובאמת כבר אמרו ז"ל דאית דלא דריש סמוכים רק במשנה תורה, אבל עם כל זה היה לו דין להרמב"ן לדרוש סמוכים בדבר זה שהם בפסוק אחד, וגם שפעמים נאמר אחת במשפטים ואחת בפרשת כי תשא ולעולם הסמיך אלו השני הדברים בפסוק אחד. אמנם כי כן לא יספיק טעמו אל הסמיכות הזה, אבל יתכן לומר שלהיות שהקרבנות הראשונים שהובאו לפניו ית' היה של הבל וקין, וקין הביא פרי אדמה ולא הביא בכורים כמו שאמרנו שם הטעם במקומו, והבל הביא בכורות צאנו וחלביהן, שלדעתי ר"ל שהביא הבכורות מבושלים בחלביהן ר"ל בחלב שלהן. וכן תראה שהנקודה תורה על היות פירושו חלבים, וכן שמעתי מפי יהודי איש אמונים רופא אחד שהלך למרחקים בארץ הודו וראה שיש שם אנשים שעבודתם בכך עד היום, שמבשלים הגדיים והטלאים בחלב שלהם ומקריבים ליראתם, ולפי שאז אל קין שהביא פרי האדמה לא שעה ואל הבל ומנחתו שעה, אמר מעתה שיביאו בכורי אדמתם ושיהיה מקובל לפניו ית', ושלא יביאו מנחת הבל שהיה הגדי מבושל עם החלב שלו שבשר וחלב לא יעלה לרצון לפניו, ולא יביאו גם של קין שהביא מפרי האדמה רק בכורים ועתה הבן כי כל מצוה שנצטוינו בראשיות כחלה ובכורים ובכורות אמנם נצטוינו להורות על היותו ית' ראשון וברא הכל מן האין, ואותם המבשלים הגדי בחלב אמו יעשו כן להורות על אמונתם הבטלות, שחשבו שהקב"ה ברא ותיקן הכל אבל מחומר קדום, כמו שאמרו בגמרא שאמר צדוקי אחד שהבורא ית' מצא סממנים, כלו' שבחומר קדום ברא ותיקן הכל, ולהורות זה הם מבשלים גדי בחלב אמו שהם מתקנים הגדי במה שקדם לו, ולכך נסמכו אלו השתי מצות וזה נכון: ולענין מספר הימים שהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, יתכן שלהיות החומש דברים ביאור שביאר משה שהוא משנה תורה, אם כן אין מספר הפרשיות רק מ"ג, יש בהם ה' כפולות, היינו ויקהל ופקודי תזריע מצורע אחרי מות קדושים בהר בחקתי מטות מסעי נשארו ל"ח פרשיות, באופן שלמד משה בל"ח יום, שעל כן נפרדו לפרשיות כפי למודו בכל יום ויום שעלה להר ויום שירד הרי מ' יום, וכן תמצא בחומש דברים י"א פרשיות על שאמר אותם בי"א יום כמו שנא' אחד עשר יום מחורב, שזה לדעתי שב אל אומרו הואיל משה באר את התורה, הרי לך שכל מה שהיה לומד ביום אחד הפריד פרשה אחת ולהיות עתידין ישראל לעשותם כפולות שהכל גלוי לפניו לימדם למשה כל שתי כפולות ביום אחד: והנה בענין מה שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, שארז"ל שמן