מעשי השם חלק ב שפד

יאות מאד אמרו וחנותי את אשר אחון וגו' ובהיות הטובה הצפונה לצדיקים עומדת קודם שברא העולם ובהווה שנברא העולם ואחר תכלית העולם והפסדו דהיינו היה הוה ויהיה על זה אמר כל טובי היה הוה ויהיה, כי משה לא בקש רק השכר שהוא בהוה שיסלח לעם וקרא את הכבוד מה שהיה לפנים פני ומה שיהיה אחר סוף העולם קרא אחורי, ולכך אמר לו כי להשיג מהות הכבוד הצפון לצדיקים מה היה ממנו קודם בריאת העולם זה אי אפשר לו להשיגו, אבל מה שיהיה אחר תכלית העולם ישיג, אבל לא יסלח לכל העם לחשבון השכר הצפון לו אבל יסלח לכל אחד כפי זכות עצמו ואל יפלא אומרנו שהשכר הצפון היה איכותו קודם שנברא העולם, שמאחר שלא נברא העולם רק בשביל האדם, ומין האדם לא נברא רק לתכלית הצדיק והצדיק הוא לתכלית שלמותו בשכר נצחי, א"כ יחוייב היות איכות השכר או הכבוד איך שתקראנו קודם לבריאת עולם, וזהו שנאמר ויקרא בשם ה' כי בשם המיוחד הראה לו הכבוד שהיה והוה ויהיה, וכן תמצא שבשם של ד' אותיות היה והוה ואותיות השם ככתבם שהוא יהוה כמו יהיה: עוד אזכירך שאל יפלא בעיניך אמרנו שהטובה הצפונה היתה איכותה קודם בריאת העולם ואמנם בח"א מחבורנו זה פ"ט הרחבנו הדבר לומר, היותו הטוב ההוא כסא הכבוד שראה יחזקאל, שעליו נאמר הוא מראה דמות כבוד ה', וכסא הכבוד שמוהו רז"ל מכלל הנבראים, כי אחרי היותו נקרא דמות לכבוד שהקב"ה צפון לצדיקים, אם כן אינו הוא בעצמו, באופן שהשתי בקשות ששאל משה ע"ה היינו הודיעני את דרכיך והראני את כבודך, לא היתה אחת מהם לעצמו רק גם שתיהם לטובות ישראל, כי מה שאמר הראני נא את כבודך כבר בארנוהו שיהיה לטובת ישראל, ושאלת הודיעני דרכיך שידע הי"ג מדות לרצותו אם יחטאו עוד. ואומרו בלכתך עמנו פירושו לפנינו כמו כל החיילות שהולך מלכם לפניהם, כי היה ירא שאם ילך בקרבם שמא ימשך ח"ו להם ענין עבירה ויענשו אשר על זה נאמר כי לא אעלה בקרבך פן אכלך בדרך, אבל אחר שידע י"ג מדות וידע להכיר מתי הוא עת רצון אמר ילך נא ה' בקרבנו וסלחת וגו' כי לא היה ירא עוד כמו בתחלה. ולכן אמר ילך נא ר"ל עתה שהודעתני דרכיך ועת רצונך ילך בקרבנו, ובזה הותרו ספק י"ז י"ח י"ט ך' כ"א. ומה שנאמר ושמתיך בנקרת הצור, רמז לו היות ההשגה כמו המציץ מן החרכים, שצריך שידקדק מאד ראות עינו להעבירו כמו כן השגת העין השכלי. וזה אומרו שישים אותו בנקרת הצור, כלו' שאחר העיון הדק ישיג הטעם שא"א לו לדעת הטוב הצפון מה שהיה קודם בריאת עולם ויבין הטוב העתיד, כי אז יבין שאין מקום לומר שיסלח לחטאת העם ושיגבה אותו משכרו כאילו חטא הוא, כי נפש החוטאת היא תאשם והטהורה תזכה לעד, הוא ית' יגל עינינו ונביטה נפלאות מתורתו כפי מה שבחקנו, וכאשר אתה המשכיל תמצא את הימים אשר יש בהם חפץ הש"י שתכנס בטרקלין בחכמת הקבלה, או יגיעו דברי אלה ויהיו קרובים אליך כי תמצא המחצב אשר חוצבו ועל מה אדניהם הטבעו, כי פה לא גליתי לך רק קצת הערה והתישבות הדעת על ההנגלה מן הכתובים לנחותך במעגלי צדק

פרק יד

בכתוב הזה שנאמר וכתבתי על הלוחות, כבר בח"ב מחבור זה שקראתיו מעשי מצרים פרק י"ג בארנו קצת על מה שכתב הרמב"ן בענין כתיבת הלוחות ופה במקומו עוד נרחיב הדבור קצת. הרמב"ם ז"ל ס' המורה חלק א' פרק ס"ו כתב והלוחות מעשה אלהים המה, ר"ל שמציאותם טבעית לא מלאכותית, כי כל הדברים הטבעיים יקראו מעשי ה', המה ראו מעשי ה', וכאשר זכר הדברים הטבעיים כלם מצמח ובעלי חיים ורוחות ומטר וכיוצא בהם אמר מה רבו מעשיך ה'. ויותר מופלג מזה היחס אמרו ארזי הלבנון אשר נטע וגו', עד אמנם אונקלוס נטה בזה הענין אל פירוש זר ואמר כתיבין באצבעא דה' שהוא שם אצבע דבר א' מצטרף לשם, ופי' אצבע ה' כמו הר ה' ומטה ה', רוצה בזה שהוא כלי נברא חקק הלוחות ברצון ה', ואיני יודע מה הביאו לזה, והיה יותר קרוב מזה כתיבין במימרא דה' כמו שאמר בדבר ה' שמים נעשו, היתכן מציאות כתב הלוחות יותר מופלא ממציאות הכוכבים בגלגלים, כמו שזה ברצון ראשון לא בכלי עשאם כך יהיה זה הכתב ברצון ראשון לא בכלי וכבר ידעת דבר המשנה עשרה דברים נבראו בין השמשות ומכללם הכתב מורה על היות הענין המוסכם עליו אצל המון העם שמכתב הלוחות כשאר מעשה בראשית כלו, ע"כ דברי הרמב"ם ז"ל בפרק ההוא. וכבר ידוע שקצת מפרשים תפשו להם דרך אונקלוס, כי נראה להם כמו גרעון מעלה בלוחות לומר שהיו מעשה טבעי לא חקקם הש"י בכלי. ובאמת מה שהכריע הרמב"ם לומר שלא יתכן להיות כתב הלוחות יותר מופלא ממציאות הכוכבים אינו בעיני הכרח כלל, כי אדרבה יתכן ויתכן להיות הכתב יותר מופלא, שהרי אמר הנביא אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וכמה מקומות אמרו ז"ל שבתורה ברא העולם ועוד אמרו שקדמה תורה לבריאת שמים וארץ ובמעלה אין ספק שקדמה אחרי היותה סבה לקיומם, ואם כן למה לא יתכן שיהיה יותר מופלא. והנה אונקלוס והנמשכים אחריו לא בחרו בדרך זה כמו שאמרנו שזה יהיה גרעון מעלה ללוחות, ולדעתי שזה פירושו של הרמב"ם הוא יתר שאת מעלה אל הלוחות, וידמה זה למה שארז"ל הודאת בעל