מעשי השם חלק ב שפג

רק באל שדי, והנה לפי פירושנו זה שב אומרו בשם בשמו של הקב"ה. ועוד יתכן לומר סמוך אל מאמרם ז"ל שאמרו משה מן התורה מנין שנאמר בשגם הוא בשר בשג"ם בגימטריא משה, שאם כן זה אמר לו הקב"ה שמצא חן בעיניו. וכן ידעו בשם שהזכירו בתורה בשם של משה בימי נח, ויהיה אומרו בשם בשמו של משה, כי זה יורה אהבה עצומה שמאז רמז על שעתיד להיותו נקרא משה

ונשוב אל מה שאנחנו בו, שלפיכך היה אומרו כאן בשעת שעשיתני שליח אמרת שתבא עמי ולא אמרת שתשלח, וגם אמרת שידעתיך בשם, וגם אמרת מצאת חן בעיני שזה אין ספק שמלך אשר יאמר לאדם הנה עשיתי לך מה שלא עשיתי לאחרים, יובן שמצא חן בעיניו יותר מאותם האחרים, ואמנם כאשר ראה משה שבקש מאתו ית' ואמר לו אם תשא חטאתם ואם אין וגו', ולא ניתנה לו בקשתו, הבין שהחסרון בא מאתו שלא ידע לרצות את הש"י לפי שלא ידע מדותיו, לכן אמר הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך, ר"ל כאשר אדע דרכיך ואצטרך בקשה אחת אמצא חן בעיניך, לא כמו שהיה עתה שבקשתי אם תשא חטאתם ולא ניתנה בקשתי וכבר ראית רש"י ז"ל שנדחק לומר למען אמצא חן בעיניך למען אכיר כמה שכר מציאת חן עכ"ל, ובכל זה נדחק להיות שראה שקודם אמר אם נא מצאתי חן בעיניך, שנראה שכבר מצא כמו שהבטיחו, ואח"כ אומר למען אמצא שכנראה לא מצא. אבל לדעתי יתכן מאד כי מה שנאמר קודם לכן כי מצאתי חן בעיניך ואדעך בשם, היה אומרו כי מצאתי הכוונה שמצא חן לעצמו, אבל מה שאמר למען אמצא היתה הכוונה כאשר תהיה בקשתו בעד ישראל לעתיד. ואומרו וראה כי עמך הגוי הזה לפי פרש"י ז"ל אין לו מקום כאן כלל, ולפי פירושנו ינעם שבקש לדעת י"ג מדות כדי לבקש בעד ישראל שהרי עתה בקש ולא ניתנה בקשתו, ולכן אמר שאם מצא חן לעצמו שילמדהו הי"ג מדות למען ימצא חן בבקשתו בעד ישראל. ונתן טעם לזה ואמר כי עמך הגוי הזה, כלומר אעפ"י שאני אומר שהוא מציאת חן לי כאשר תסלח להם זכור שהם שלך, ואמר עוד ראה כי עמך הגוי הזה, כמתפעל על מה שאמר לו הש"י העל העם הזה ולא אמר העל את עמי, ולכן התחיל כמצטער, ואמר ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה דרך בזוי כאילו אינו עמך, ועל זה אמר וראה שב למעלה, והיה כאילו אמר ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ראה כי עמך הגוי הזה, ולפי דרכנו זה כל הפסוקים הענין והלשון מיושבים על נכון. והנה כאשר טען משה טענה נצחת לומר בעת שעשיתני שלוחך לא אמרת לי לשלוח עמי אבל אמרת לבא בעצמך עמי, השיב הקב"ה פני ילכו והניחתי, ר"ל שעתה יעשה מה שאומר לו לך נחה את העם וגו' הנה מלאכי ילך לפניך, ושילך עם המלאך עד שיעברו פנים של זעם, ואחר שיעברו פנים של זעם ימלא רצונו ללכת בעצמו, וזה אומרו והניחתי לך כלומר ינוח דעתך, והשיב לו משה שאם אין פניו של זעם הולכים אל תעלנו מזה, כלומר אתה אומר שלפי שעה אלך עם המלאך עד שיעבור זעם אל תעלנו מזה ונעמד פה כיון שהטעם הוא מפני הזעם. ויהיה אומרו אם אין פניך הולכים, כאילו אמר כיון שאין פניך הולכים עתה ועדיין אתה בפנים של זעם אם כן אל תעלנו מזה, וכמוהו פרשת שלח שאמר כלב אם חפץ בנו ה' ר"ל כיון שחפץ בנו, שאם היה תנאי אם כן מה היתה תשובתו לישראל שהיו אומרים בשנאת ה' אותנו הביאנו, באופן שגם הם מודים שאם היה חפץ בם היה עושה, אבל ודאי אמר כלב כיון שחפץ בנו כמו כן אמר כאן כיון שאין פני זעם הולכים, ועל זה נתרצה לו הש"י שיעמדו שם עד יעבור זעם, שכן היה שעמדו שם ימים רבים עד השנה השנית בעשרים לחדש ששם נאמר ויסעו מהר ה'

וכבר התעוררנו על מה שראינו שמשה אדון הנביאים בקש שאלה שאינה, בחקו, שהנראה ממה שהשיב לו הש"י לא תוכל לראות פני הוא שמשה בקש אותה ההשגה אשר היא מכונת בראיות פנים ולא היתה בחקו להשיגה. עוד יפלא מה שאמר לו הקב"ה וחנותי את אשר אחון כי אין בדברי משה שהיה שואל שיחון או שירחם ולא היתה שאלתו רק להראות לו כבודו. אמנם נקדים מה שיש לראות עוד בכתוב שנאמר אני אעביר כל טובי על פניך, שמלת כל באה לרבות כאילו היתה שאלתו של משה קצת מכבודו או מטובו איך שתקראו עד שהשיב לו כל טובי, ועוד למה שינה הלשון והל"ל אני אעביר כל כבודי כמו שהיתה שאלתו הראני נא את כבודך, וכמו שאמר אח"כ והיה בעבור כבודי אבל יתכן ודאי שמשה אדוננו ע"ה אמר שיראה לו השכר הצפון לצדיקים, ר"ל הראה נא לי השכר הצפון לי ותסלח לעם הזה, כי בזה יראה הכבוד שאתה עתיד לתת לי, כאילו הייתי אני החוטא, כמי שאומר תשים אותו עתה בחשבון השכר הצפון לי לחלקי. ואל יפלא אומרנו שקרא כבודך את הכבוד שהוא צפון לכבד את הצדיקים, שכן נאמר בנביא הנה שכרו אתו, והסכימו כל המפרשים שקרא שכרו השכר שהוא נותן לצדיקים, ועל אחת כמה שראוי שיקרא כבודו הכבוד שהוא מכבד את הצדיקים, ושם נאמר מי זה מלך הכבוד ואמרו ז"ל מלך שהכבוד שלו, ואין ספק שלא אמרו כן על הכבוד של עצמו שהוא שלו כי פשוט הוא, אבל על הכבוד הניתן לצדיקים אמרו כן שהוא שלו, א"כ צדקנו בדברינו שנאמר הראני נא כבודך על הכבוד המזומן לצדיקים וע"ז השיב הקב"ה שיעביר על פניו כל הטוב הצפון לכל הצדיקים כאילו יאמר לא אסלח לכלם תחת חשבון השכר הצפון לך, אבל אעביר כל השכר הצפון לכלם וכל מי שיהיה לו זכות ינצל. ובזה