מעשי השם חלק ב שפב

כל אשר יש מהסיפורים בתורה קודם סיפור נבואת משה יקרא ספרו של הקב"ה שהוא סיפר הדברים למשה, אבל כל הספורים שבאו אחר שגדל משה יקרא ספר משה, עם היות שהיה הקב"ה אומר ומשה כותב, עם כל זה נקרא ספר משה כמו שנאמר זה ספר תולדות אדם. ולכן אמר משה אתה כתבת עלי בספרך והיו ימיו מאה ועשרים שנה, אם לא תשא חטאתם מחני מספרך כי מה לי עוד חיים, והקב"ה השיב מי אשר חטא לי שהוא עמלק שכבר ארז"ל שנזכר בתורה שנאמר המן העץ אשר אכלת, עליו אמר אמחנו מספרי שנאמר מלחמה לה' בעמלק ונאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק:

ועוד יאות מאד במה שאמרו חכמי הקבלה שהיו ימיו מאה ועשרים שנה שנגדם עמד בהר ק"כ יום יום לשנה וכשעשה תפלה זו היו הארבעים יום השניים, ולכן אמר אם תשא חטאתם ואשוב פה בעד לוחות שניות עוד מ' יום, הרי אם כן יאות לי להיות חי עוד מ' שנה כמו שכתבת בספרך והיו ימיו מאה ועשרים שנה, אבל אם אינך נושא חטאתם ואיני עולה להיות עוד מ' יום לקבל לוחות שניות, אם כן מחני נא שהרי לא עמדתי רק שמנים יום והריני בן שמנים, ולכך במעשה המרגלים נענשו להיותם במדבר מ' שנה להשלים ימי משה שלא ימחה מספרו אשר כתב, מאחר שכבר נגזר שלא יכנס משה לארץ, ובזה הותר הספק י"ד וספק ט"ו:

ובענין מה שנאמר לא שתו איש עדיו עליו ואחר כך אמר ועתה הורד עדיך מעליך, כבר אמרנו מה שאמרו בו המפרשים והתרגום תרגם שהיה כלי זיין, ואני לדעתי היה כלי זיין כמו שאמרו ז"ל זיינך עלך ספרך כאן, כי פירושו על סימן שנושאים עד היום הזה כל האומות כל אחד מאת המלכות או השר שהוא ממנו, ועוד היום קורין אותו בלשון לעז ארמ"א שפירושו זיין, לפי שזה זיינו שמכירים אותו בו, וכבר ידעת שהראב"ע ז"ל הביא בשם רז"ל על פסוק איש על דגלו באותות שבדגל יהודה היה ארי ובדגל יוסף שור ודן נחש וכן כלם ורש"י אמר גם כן בשם רז"ל שהיה מפה צבועה תלויה בו צבעו של זה לא כצבעו של זה, ולכך יתכן שגם ישראל קודם שעשו העגל היו נוהגים מנהג זה, וכאשר בקשו מאהרן אלהים שילכו לפניהם, כבר אמרנו שהיה כוונתם נגד [הארון], והבט וראה שאמרו ז"ל שמיכה היה שהיה בידו שם שכתב בו משה עלי שור ושהוא השליך השם לתוך הכור ויצא העגל, ולא נאמר מה טעם עשה מיכה כן, אבל יתכן שמיכה היה משבט יוסף כמו שנאמר מיכה מהר אפרים, ולפי שהזיין והסימן שלו היה שור לכן השליך לתוך הכור שיצא שור ומאחרי שהיה ודאי עדי שלהם, דפשיטא שכל אחד שנושא סימן עליו להורות מאיזה שבט הוא הרי הוא עדיו, לכך דרך אבלות הוציאו אותו אבל לא לכוונה לבלתי החזירו עוד רק עד יעבור אבלותם, שמכלל האבלות שנאמר ויתאבלו היה במנהגם זה שלא שתו עדים, והעד שלא היתה כוונתם לבטל מנהג העדי, מאומרו לא שתו איש עדיו שנראה המובן לפי שעה, ולפי זה לא נאמר הורידו או הסירו עדים רק לא שתו והנה כאשר ראה הקב"ה שכל המכשול הזה בא להם מהיות מיכה משבט יוסף נושא סימן שור גזר עליהם שלא ינהגו עוד המנהג הזה להיות להם סימנים זה ארי וזה שור וזה נחש כדי שלא יבאו לידי ע"א, ומשרז"ל שהיה על הדגלים סימן שור וארי ונחש ונשר, גם מה שאמרו שהיה מטפחת צבועה גם שניהם דבריהם אמת ולא פליגי, שקודם שעשו העגל היה לכל דגל סימנו זה שור וזה ארי, אבל אחר שעשו העגל נגזר עליהם שלא יהיה להם אותם הסימנים, ולכן נהגו במטפחת צבועה ומה שאמר הקב"ה ואדעה מה [אעשה] לך ר"ל לסימן, ויתכן שלכך נתן להם האבנים בחשן ואפוד כל אחד צבע שלו שלכל אחד יהיה לסימן מטפחת צבועה בדגלו לא מן הבעלי חיים, והיה א"כ אומרו ואדעה לא אמר כן דרך כעס, כי אם היה אומרו ואדעה מה אעשה לך מה שבלבי לעשות לך מן העונש, היאך נמשך זה מהורדת העדי עד שאמר הורד עדיך ואדעה שנראה שזה תלוי בזה, ועוד הלא כבר נאמר וביום פקדי ופקדתי ומה צורך לומר כן שנית, ועוד כיון שאינו מודיע מהות העונש מה התועלת באומרו שיש בלבו לעשות להם, ולפי דרכנו זה הדברים כלם על נכון, ובזה הותרו כל הספקות

פרק יג

על מה שנאמר ואתה לא הודעתני את אשר תשלח, כבר אמרנו והזכרנו הספקות פרק י"א, וכן כל זה שאמרו בזה המפרשים. אמנם הנכון אצלנו שמשה במראה הסנה ששם נעשה שלוחו של הש"י והוא אמר מי אנכי כי אלך, השיב לו הקב"ה כי אהיה עמך, ולכך אמר לו כאן משה אתה אומר אלי לשלוח מלאך עמי, ובעת שעשיתני שליח לא הודעתני שאתה רוצה לשלוח עמי רק שאתה בעצמך תבא עמי, וזה אומרו לא הודעתני את אשר תשלח עמי, כאילו יאמר זה אשר אתה אומר לשלוח לא הודעתני כשעשיתני שליח, ועוד שאתה אמרת ואדעך בשם, שידעתיך בשם שב אל מה שנאמר וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, הרי שאמרת שאני יודע אותך בשם, ובזה שהודעתני שמך הורית שמצאתי חן בעיניך, וכן גם כן כאשר נאמר ואדעך וגם מצאת חן בעיני הוא על דרך זה שאמר לו שכשידעו ידעו בשם לפי שמצא חן בעיניו, ולכך היפך הקב"ה הדברים ממה שאמר משה, שמשה אמר שידעו בשם ואח"כ אמר שמצא חן, אבל הקב"ה אמר שבשביל שמצא חן ידעו בשם, והקדים לומר מציאת החן ואח"כ ואדעך בשם יותר מהאבות שלא נודע להם