מעשי השם חלק ב שפא

שרו של מצרים והוצאת אותם בהרים להרגם, וכבר אתה רואה כי היה מספיק אומרו למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם לכלותם ולא היה צריך לומר בהרים אבל אמר בהרים, כלומר המקום היה גורם שלא היה יכול להרגם תחת ממשלת שרו של מצרים, אם כן באופן שמה שהוצאת אותם ביד חזקה היא סבה להטעותם, וגם היכולת אשר אמרת להראות למצרים יאמרו להפך, ובזה הותר הספק ט' וי'. וכבר דרשו ז"ל שהלוחות נעשו כבדים בידי משה ונפלו וכוונתם מבוארת שרצו לומר שכאשר יעבדו ע"א תפול התורה בכלל, אבל עוד נאמר סמוך למדרשם, שכיון שקודם לכן נאמר ושני לוחות העדות בידו ואח"כ נכתב וישלך מידיו את הלוחות, כנראה שנעשו כבדים והחזיק ביד שניה ועם כל זה נפלו

ולענין אומרו מה עשה לך העם הזה פרש"י ז"ל כמה יסורים סבלת שיסרוך. והרמב"ן כתב עליו וז"ל, ואיננו נכון בעיני כי החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם ואל יעבור, עכ"ל, ולדעתי אין זו טענה כלל, כי משה ודאי ידע שלא שאלו ממנו אלהות, ולא היתה טענת משה על אהרן רק שהביא עליהם חטאה שלא היה לו לעשות שום חדוש בלתי מצות ה' אלא על ידי יסורים, וזה אומרו כי הבאת עליהם, ר"ל גרמת, שאם הם היו שואלים לאלהות הרי לא גרם הוא להם, וכבר הם חטאו בחשבם שיש אלהות זולתו ית' מבלתי יציאת העגל, ולכך אהרן הישיב והיטיב לומר אתה ידעת את העם כי ברע הוא, כלו' שהם קשי ערף ועדיין אינם מאמינים שיצאו ממצרים בשליחות השם כיון שיצאו קודם ת' שנה המיועדים כפי קבלתם. ועוד אפשר שאמר אתה ידעת איזה החלק מן העם שהוא ברע שהם ערב רב, כלומר אותם היו המחזיקים ומעוררים ומסיתים זולתם להעשות הענין. ויתכן שעל כן אמר ברע הוא, בלשון חכמה שערב בהפוך אותיות הוא ברע, ועל כן לא אמר את העם כי רע הוא, ועוד התנצל אהרן ואמר שהוא לא עשה שום דבר חדש להנהיג רק שלקח הזהב מידם והשליך אותו לאש לא תוך צלם או דפוס אבל העגל יצא מעצמו, וזה אומרו אני לא עשיתי שום דבר חדש רק שהשלכתיו באש ולא הייתי רוצה לעשות שום מעשה אבל מעצמו יצא, ובהיות שיציאת העגל היתה מכחות הטומאה אשר היו בנזמים, לכן הבליע אהרן ולא אמר למשה שהוא אמר להם להביא הנזמים, אבל שהוא אמר להם למי זהב התפרקו, כי אם היה אומר למשה שהוא שאל בפירוש הנזמים א"כ היה מגדיל הגרמה בנזקין, שכבר ביארנו שכחות הטומאה היו בנזמי האזן, ולהתנצל נגד משה השמיט ענין שאלתו הנזמים. ובזה הותר הספק י"ב וי"ג. והנה משה אדוננו כמליץ יושר ודורש טוב לעמו, אמר לפני הקב"ה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, וכבר היה בידו להרבות התנצליות אמתיות כפי הקבלה האמתית שערב רב עשו אותו, ולא עוד אלא שהוסיף לומר ויעשו להם אלהי זהב והרי לא עשו אותו כי מעצמו יצא כפי מה שהנחנו, אבל כראות משה אדוננו כי מן ההתנצלות אדרבה ימשך להם דין עונש, ואם תהיה חטאה גדולה יהיו פטורים מן העונש כאשר אבאר. ואמנם ראה שהקב"ה אמר לו עשו להם עגל מסכה, ועם היות שהם לא עשאוהו אמר כן שכיון שלא מיחו כאילו עשו, וכיון שערב רב השתחוו לו כאילו הם השתחוו, אמר משה כך הוא האמת שהוא כאילו עשו ממש, שאם לא היה ממש כאילו עשו כבר היו חייבים עונש גדול, אבל עתה שהוא כאילו עשו אם כן הרי כלם חייבים כליה, וכאשר לא יכלה אותם שכבר הובטח כמו שנאמר וינחם ה' על הרעה, גם עונש אחר אין ראוי לתת להם, שאם יתן להם עונש אחר הרי קבעת לעובדי ע"א עונש בלא מיתה. והמשל בזה כי מקלל אביו או צריך שימחול לו מכל וכל או שיחייבהו מיתה, אבל אין להלקותו דא"כ קבעת מלקות למקלל, ובעבור היות החטא גדול הוא ניצול גם מן המלקות כך משה אדוננו כאשר ידע שהקב"ה אמר לו לבלתי כלותם כמ"ש וינחם ה' על הרעה הנה טען אח"כ שאין לתת להם עונש כלל לפי שהחטאה היא גדולה, נמצא שבהיותו מגדיל החטא היה מצילם מן העונש, וכמליץ טוב ונאמן אמר חטא העם הזה חטאה גדולה

ובמה שנאמר מחני נא מספרך אשר כתבת, כבר אמרנו מה שפירשו המפרשים ומה שטען עליהם הרמב"ן ז"ל. ופי' הוא שמשה היה אומר שימחה אותו תחתם מספר חיים, והתימה גם כן לפירושו שנראה כאילו משה יאמר שיעשה זה או זה, אבל בין כך ובין כך תהיה כפרה והעיקר חסר שהוא אומר מחני ואינו אומר ושא חטאתם. ועוד יש לשאול לכל הפירושים שאם אומרו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, ר"ל על ישראל שעשו העגל, אם כן זה נגד מה שנאמר וביום פקדי ופקדתי, עון אבות על בנים שהאב לא נמחה מספר חיים, אבל לדעתי נראה לומר בענין זה עם מאמרם מדברי רז"ל שאמרו משה מן התורה מנין שנאמר בשגם הוא בשר בשג"ם בגי' משה, ועליו נאמר והיו ימיך ק"ך שנה, ועוד אמרו המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ, ונאמר שרז"ל כאשר ראו שהקב"ה גזר למחות שמו של עמלק וראו פה שמשה אמר מחני מספרך והקב"ה אמר מי שחטא לי אמחנו, רצו לרמוז שעל עמלק אמר כן, וכבר ידוע שעמלק הוא זוהמתו של נחש הקדמוני, ועל כן נקרא ראשית גוים עמלק ואינו נמחה זכרו מכל וכל עד ביאת משיחנו שנאמר ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, ולכך אמרו רז"ל שבסיני אחרי מלחמת עמלק פסקה זוהמתו של נחש אבל לא נעקרה מכל וכל עד שיתקיים ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שיהיה השם שלם ונשוב לענין כי במאמרם זה יובן אומרו מחני נא מספרך, שאמנם