מעשי השם חלק ב שפ

אמר והיא רפואתם, שהכוונה לומר שאומרו ורפא לו אין הכוונה לומר שישובו ויתרפאו רק דברי הקב"ה שהיא רפואתם, ואמנם הראב"ע כתב וז"ל שמעו שמוע, יש אומרים אחר שנגזרה גזרה השם לא יקבל תשובה למנוע הרעה נגזרת בעה"ז ויאמר ר' משה הכהן ז"ל כי הטעם על מה שיועיל להן מועצות טובות שימלטו בעבורם, וזה היה נכון לולא מלת ושב ורפא לו, והראשון הוא הנכון ובאמת גם הראשון אינו צדיק בריבו, שהיאך יתכן לומר שהיה כל ההשתדלות ההוא לשלוח הנביא כאשר נאמר שם את מי אשלח ומי ילך לנו ושיהיה כל השליחות להודיע שלא תקובל תשובתם שלא יעשה תשובה, אבל הנכון בעיני בכתובים הללו הוא כפי פשוטם, שהקב"ה כאשר ראה היותם קשי ערף דור תהפוכות שעושים ההפך ממה שיאמרו להם הנביאים, אמר לשלוח להם שליח שיאמר להם שישמעו ולא יבינו ושיראו ולא ידעו, ושישמן לבם וישעו עינם מראות אולי יעשו ההפך ושב ורפא לו, וזהו שנאמר פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו

ונשוב אל הענין אשר אנחנו בו שיש קשיות ערף לשבח ויש לגנאי, באופן שהקב"ה אמר לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה לגנאי, ומשה אדוננו כרועה נאמן השיב ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא, ר"ל הוא לשבח שכיון שהוא קשה ערף על קבלתם אם אינם רואים שכינה שורה בקרבם לעולם יחשבו שמשה מעצמו עשה כל זה, ועוד שכיון שהם קשי ערף כאשר ילך בקרבם ויחזיקו באמונתו לא ירפו ממנה ותהיה חקוקה בלבם, וזהו שארז"ל ביצה פרק אין צדין מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהם עזים, ר"ל שאינם כפתי יאמין, ובמה שאמרנו הותרו ספק ג' וד' ה' ו' וז', והנה אהרן אחר שראה המקרה הבלתי טהור הזה שיצא העגל כמו שנאמר וירא אהרן וגו', תכף הכריז חג לה' מחר להשיאם אל שמחת החג עד שיבא משה, והנה הם השכימו טרם שיבא אהרן והעלו עולות כמו שנאמר וישכימו ממחרת וגו', הנה אז אמר הקב"ה למשה עד עתה היו אדוקים בקבלתם ועם כל הנסים שראו, אפילו הכי לא היו רוצים להאמין שאני הוצאתם להיותם קשי ערף, כ"ש עתה שנאדק בלבם שאותה כחות הטומאה העלום שישארו באמונתם ולא ישובו וזו היא הטענה שאמר הקב"ה הנה העם הזה עם קשה ערף הוא שאינם רוצים להאמין נגד קבלתם מאבותיהם, הנה אעשה אותך לגוי גדול ותהיה אתה האב הראשון ולא תהיה להם דבר מעיק באמונה מחמת קבלת אבותם, ובזה הותר ספק י"א, כי זה יועיל היות הוא ההתחלה שהם קשי ערף, וכאשר לא תהיה להם קבלה רק ממך שאתה תהיה ההתחלה יחזיקו באמונתם בשלמות. ועל זה השיב משה להקב"ה כסא של שלש רגלים שודאי השיב על נכון שאין זכותם מספקת להציל זרעם איך יספיק זכותו לבדו אם יחטאו, ובזה יאות שעל נכון השיב לו הש"י בענין המרגלים ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו, כי פה שהיה העון הזה של העגל לסבת היותם קשי ערף ואדוקים בקבלתם, נתחייב הענין לומר לו שיעשה אותו לגוי גודל ושיהיה ממנו ההתחלה, אבל בענין המרגלים שלא היה העון לסבת קבלתם מן האבות רק למיעוט האמנתם ביכלתו ית', לכך אמר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממני, ר"ל לא תהיה אתה ההתחלה ולא תבנה האומה ממך עד שיקראו בני משה, אבל מהאבות תהיה התחלתם, וזה אומרו גדול ועצום ממנו ר"ל שגם בניך יקראו מהעם הזה בעצמו, באופן שלא תפול טענתך לומר כסא של שלשה רגלים אינו עומד לפניך, שאדרבה עתה יהיה של ד' רגלים כאשר יהיה זרעו גדול ועצום ויקראו מן העם הזה בעצמו, ובהיות שכאן בעגל היה מקום למשה לטעון כסא של ג' רגלים אינו עומד, מפני שהיה אומר לו שהוא יהיה התחלת העם לכן נאמר פה זכור לאברהם ליצחק ולישראל וגו', שהיה כיאלו יאמר זכור שלשלשתם הבטחת ואין זכותם מספיק כ"ש אני לבדי, שאומרו זכור לאברהם וגו' היתה תשובה אל מה שאמר לו ואעשה אותך לגוי גדול, אבל שם במרגלים שהיה אומר הקב"ה לו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו, שפירושו שהעם יהיה נקרא זרע אברהם ויצחק ויעקב, לא היה שייך לומר זכור לאברהם וגו' שהרי מזרעם של האבות יקראו ומהם הוא רוצה לעשותו את משה לגוי גדול

וכמה יפה תמצא אחר העיון שכן דקדק רש"י ז"ל כל דברינו אלה שאמר בפ' שלח ואעשה אותך לגוי גדול שאתה מזרעם, ולא אמר כן בעגל, נתבאר מאד היות כוונתו ז"ל על פי דרכנו, דאל"כ יפלא וכי עתה הוא מזרעם ואז לא היה מזרעם, ובזה הותרו ספק ח' וי"א. ובהיות שכל מה שישראל היו קשים להאמין שהקב"ה מוציאם ממצרים היה לשתי סבות, אחת קבלתם מן האבות כאשר אמרנו, והשנית ראותם שהוציאם ביד חזקה, שמאחר שראו שהוציאם ע"י מכות ויד חזקה היו חושבים שמשה יעשה כל זה בחכמתו בשדים או בכשוף והיה להם למופת, שאם היה רצונו של הקב"ה שיצאו הנה פרעה מרצונו הטוב היה משחררם כמו שנאמר לב מלך ביד ה', לכן אמר משה לטענה ולהתנצלות להם, למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה, כי אתה עשית להראות היכולת, והם חושבים שכמו שלא שעבדום מצרים רק ברצונך ובגזרתך כמו שגזרת בין הבתרים, כמו כן לא היו משעבדים אותם ולא היה להם יכולת לעכבם אם היה רצונך שיצאו משעבודם. ואתה הוצאתם ביד חזקה להראות היכולת, אדרבה יאמרו מצרים שהיה רצונך להרגם ולא היה לך יכולת להרגם תחת