מעשי השם חלק ב שעט

שלהיות חוש השמע באזן וכל אדם אשר יהיה לו מה שיהיה לאלוה ולמנהיג יתחייב לשמוע אל רצון המנהיג ההוא, לכך היו קובעים עבודתם נזמים לאזניהם לא במקום אחר

ונשוב לעניננו כי לכך בקש אהרן לעקור מהם אותם כחות הטומאה להתיכם כדי לעשות מהם הארון, שכבר היו יודעים שהארון של זהב היה עתיד ללכת לפניהם לנחותם הדרך, ולכך נאמר ויצר אותו בחרט שפירושו שקשר הזהב בסודר לבלתי היותו נוגע באותם הטומאות ואלהי נכר, ולכך קשרם ולכך סופר שצר אותו בחרט שהוא סודר או כיס, ונאמר ג"כ שהשליך אותו לאש לשון השלכה, עם היות שאין זה דרכם של צורפים להשליך הזהב באש אבל מכניסים אותו לכור והכור משימים אותו באש, אמנם אהרן שלא רצה ליגע בהם כי כל הנוגע בהם יטמא, לכך צר אותו בכוס והשליך אותו באש, והנה כח הטלסמאות ההם אשר בנזמיהם שהיו עשויים בכחות הטומאה, כשהשליך אותם באש היה בעת כניסת מזל שור ויצא העגל ההוא, וכאשר ראו המון העם שמהנזמים שלהם יצא הכח ההוא להעשות עגל, טעו ואמרו כי האלהים שדבר לאברהם שעתידים להשתעבד ת' שנה לא הוציאם ממצרים ולא שינה דברו, אבל הכחות טומאה שהיו בנזמיהם הם העלום ממצרים ולכן אמרו אלה אלהיך ישראל לשון רבים, על הנזמים ואלהי הנכר שהיו באזניהם, ולכך גם כן חזרו בהם שקודם כאשר ראו שבושש משה לבא חשבו שמשה העלה אותם ולא בשליחות ה', ולכך אמרו כי זה משה האיש אשר העלנו, ואחר שראו כח אלהי הנכר אשר באזניהם אמרו לא כי אלה הנזמים וכחותם העלום ממצרים, וכל זה היה מפני שלא היו רוצים להפרד מקבלתם שאלהי אברהם אמר שעתידים להשתעבד ת' שנה, ולכך נקראו עם קשה עורף. ועתה ראה שהקב"ה אמר לבלתי לכת בקרבנו ונתן טעם כי עם קשה עורף הוא, ומשה אמר שילך בקרבנו וגם הוא נתן טעם כי עם קשה עורף הוא, אבל אודיעך בענין זה שיש קשיות ערף שהוא לשבח, ויש קשיות ערף שהוא לגנאי, כי הקשיות ערף הקודם הוא משובח שלא יהיה האדם פתי יאמין לכל דבר, אמנם המאוחר שאפילו שיראה וישמע האמת לא ירצה לקבל מגודל קשיות ערף הרי זה מגונה, וזהו שארז"ל פרקי אבות ארבע מדות בתלמידים מהר לשמוע ומהר לאבד יצא שכרו בהפסדו, קשה לשמוע וקשה לאבד יצא הפסדו בשכרו, מהר לשמוע וקשה לאבד חכם, קשה לשמוע ומהר לאבד זה חלק רע, כי הנראה בתחלת המחשבה הוא שמהר לשמוע ומהר לאבד וקשה לשמוע וקשה לאבד עשאם שוים, שבזה אמר יצא שכרו בהפסדו ובזה אמר יצא הפסדו בשכרו, ולא יתכן שיהיו שוים שאותו שהוא מהר לשמוע ומהר לאבד הרי לא הועיל דבר במה שמיהר לשמוע כי מה לי אם מיהר לשמוע אחר שאבדו, אבל הקשה לאבד אפי' שהוא קשה לשמוע הן אחר ששמע נשאר בידו, לכן נראה שזו היא כוונת רז"ל שאמרו שמהר לשמוע ומהר לאבד יצא שכרו ר"ל שלא ישאיר לו שכר מפני ההפסד, אבל הקשה לשמוע כיון שהוא קשה לאבד יצא הפסדו ולא נשאר לו הפסד מפני גודל שכרו שהוא קשה לאבד, כמו כן בענין הקשיות עורף הקודם והמאוחר, וכן יקל עשיית צורה מן השעוה ויקל בטולה, אבל באבן ספיר יקשה לקבל הצורה ויקשה בטולה, אבל מה שיהיה קשה לקבל צורה כל כך עד שמעולם לא יקבל זו רעה חולה. וכמו זה תמצא גם כן באמונות שיש פתי יאמין לכל דבר, עד שאם תאמר לו היום שיאמין בבורא ית' הנה יאמין, וגם אם תאמר לו למחר על אחד מהאלילים שיש בו אלהות וכח להטיב ולהרע גם כן יאמינהו, ויש מי שלא ירצה להאמין בחדוש העולם שהש"י בראו ושהוא משגיח בפרטים וכדומה לזה, אבל אחר שיבין ויאמין לא יזיזוהו כל הרוחות שבעולם, כשרז"ל על מי שמעשיו מרובים על חכמתו שדומה לאילן ששרשיו מרובים, ויש מי שלא ירצה להאמין כלל עד שכל מה שיאמרו לו יחשבהו שקר, ואם יאמרו לו כי טוב לעשות כן יסרב ויעשה ההפך, ועל אלו אמר משה כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם, שפירושו שמתוך שאין בהם אמונה הם דור תהפוכות שעושים הפך ממה שיאמר להם:

ובזה יובנו הכתובים שאמר ישעיה שכל המפרשים נבוכו והם מה שנא' ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו, השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. ורש"י ז"ל פירש וז"ל, שמעו שמוע אני אומר לכם שמעו שמוע ואתם אין נותנים לב להבין, וראו נסים שעשיתי לכם ואינכם נותנים לב לדעת אותי, השמן לב העם הזה כמו הכבד את לבו, לשון הלוך פעול לבם הולך והשמן אנגריישנ"ט בלע"ז אזניו הולכים הלוך והכבד משמוע ועיניו השע טחים, כענין שנאמר כי טח מראות עיניהם הטוח מתרגמינן דאיתשע, פן יראה בעיניו נתנו לבם שלא ישמעו דברי נביאיו שהם יראים שמא יטבו בעיניהם דבריו ויבינו בלבם וישובו אלי והיא רפואתם, עכ"ל רש"י ז"ל. וכבר עין רואה ואוזן שומעת את כל מה שנדחק ז"ל בישוב הכתובים הללו ועודנו במשעול המצרים, שהיאך יתכן לומר שלא ירצו ברפואתם ובטובתם ואם הם מאמינים שזו היא טובתם למה לא ירצו, והפך זה יאמר הכתוב בירמיה שהיו אומרים ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל, הרי לך שהיה השתדלותם במה שהיו חושבים שהיא טובתם, ועוד גדולה מזו שהכתוב אומר ושב ורפא לו, והיאך יתכן שהם יאמרו שאינם רוצים לשמוע כדי שלא תבא עליהם רפואה, ורש"י ז"ל מפני דוחקו זה