מעשי השם חלק ב שעז

הישובים אשר נאמרו בהם. אמנם אנחנו נביא כל הספקות מבלתי הבט אם קדם זולתנו להתעורר, אבל יהיה דרכנו להמשיך כל ענין המעשה הזה וכל הספקות שבו אחר שיתבאר איכות המעשה

ספק א' באמרם עשה לנו אלהים, שהמובן ראשון ממלה זאת תורה על בקשת ענין אלהות כאשר הסוף הוכיח שאמרו אלה אלהיך ישראל וא"כ יפלא מאד אמרם כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו וגו' שכבר ידוע שלא היה להם במשה אמונת אלהות כלל עד שיבקשו אלוה במקומו. ואם הדברים כמו שכתב הרמב"ן ז"ל שהיו מבקשים מי שיורה להם הדרך למה לא יהיה אהרן מורה להם הדרך, ואם חושבים שאין לאהרן אותו הכח שיש למשה להורות הדרך על פי ה', א"כ כל שכן שלא יהיה לו כח לעשות להם דבר שיורה להם הדרך, והיאך יעשה דבר שיהיה לו כח ויכולת יותר ממנו בעצמו

ספק ב' כיון שהיתה בקשתם דבר ומנהיג במקום משה, למה אמרו לשון רבים אשר ילכו לפנינו והלא משה לא היה רק א'

ספק ג' למה אמר להם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם ולמה לא שאל חח ונזם וכומז כמו שהביאו לתרומת הזהב ונזמי האף, אבל דקדק לומר נזמי אזניהם

ספק ד' כי מה אומרו ויצר אותו בחרט שאונקלוס פירש בזיפא ופירש רש"י ז"ל שקשר בסודר או כמו בחרט אנוש הוא כלי אומנות שהצורפים חורתין בו צורות, והיאך פירש בחרט שהוא כלי אומנות והלא לא צר אותו צורת עגל, כי כן יצא כמו שפירש"י ז"ל בעצמו, ואם ר"ל שצר בו ציורים אחרים מה התועלת מסיפור הציורים ההם, אחרי שלא נתחדש דבר בספור המעשה מאותם הציורים, וכמו כן אם פירושו שקשר הזהב בסודר או לא קשר אותו, מה התועלת אם קשר או לא קשר אחר שלא נתחדש דבר בספור המעשה מן הקשירה ההיא

ספק ה' למה אמרו אלה אלהיך לשון רבים והעגל לא היה רק אחד: ספק ו' היאך אמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, והם בעצמם אמרו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים: ספק ז' אומרו ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא, ואדרבה הל"ל שהם דור תהפוכות, כי כמה פעמים האמינו ויקדו וישתחוו, וכן ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואח"כ היש ה' בקרבנו וזה הפך הקשה עורף כי הקשה עורף יעמוד על דעתו לא יזוז ממנה

ספק ח' מה שאמר הקב"ה כאן למשה ואעשה אותך לגוי גדול ובמרגלים הוסיף לומר גדול ועצום ממנו: ספק ט' אומרו למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה, והם פשעו בו ומה טענה היא זאת כדי להצילם, אדרבה כל מה שהוציאם ביד חזקה יותר חייבים הם על דרך שאמר הנביא בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי: ספק י' אומרו למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם וגו' שזה פלא וכי זו היא טענה מספקת לבלתי העניש למורדים בו ועובדים ע"א. ספק י"א שרז"ל אמרו שמשה אמר להקב"ה כשאמר לו ואעשה אותך לגוי גדול, אמר לו אם כסא של שלשה רגלים אינו עומד לפניך איך יעמוד לפניך כסא של רגל אחד וא"כ יפלא מאד היאך בענין המרגלים חזר לומר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול, והרי ראה מה שטען משה נגד ענין זה. גם יש לשאול שבענין המרגלים לא אמר משה זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך כמו שאמר פה. ועוד למה טען משה כי מה יועיל בשגם יעשה אותו גוי גדול מי יאמר לנו שגם זרעו לא יחטאו כאלה

ספק י"ב מה היתה טענתו של אהרן ותשובתו למשה עד שאמר לו אל יחר אף אדני, ובלתי שום התנצלות סיפר המעשה שהיה והודה שעשה העגל, לא ראינו דבר שחידש הוא ידיעה למשה ממה שלא ידע עד שמחמת אותו דבר ראוי שלא יחרה אפו: ספק י"ג למה בענין המעשה אמר אהרן לישראל פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וגו', וארז"ל שעשה כן כדי שהנשים והבנים יתעכבו ובין כך יבא משה, וכשסיפר אהרן למשה הענין היה לו לומר שאמר להם כן שהיה קצת התנצלות, והוא אדרבה לא אמר למשה מזה דבר אבל אדרבה אמר למשה שהוא אמר לישראל למי זהב התפרקו: ספק י"ד שמשה במקום שהיה ראוי כמליץ יושר ודורש טוב לעמו להקטין החטא ולבקש התנצלות, אדרבה הגדיל החטא מחד ואמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה

ספק ט"ו מה ענין אומרו מחני נא מספרך אשר כתבת, שרש"י פי' מן כל התורה, והרמב"ן טען עליו ואמר שאם כן מה תשובה השיבו הקב"ה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ואין אחר למחות מספרו, והראב"ע כתב כמו דינא יתיב וספרין פתיחו, והספרים לדעתו הם מערכות השמים, וגם על פירושו זה כתב הרמב"ן שאינו נכון והוא ז"ל פי' שמשה אמר מחני נא תחתם מספר החיים ואסבול אני עונשם, ולפי פי' הרמב"ן ז"ל גם כן צריך לומר שהספר הזה הוא על דרך דינא יתיב וספרין פתיחו ואומרו אם תשא חטאתם לפירוש הרמב"ן, ר"ל אם תשא חטאתם ברחמים ואם לא תשא ברחמים מחני תחתם, ויפלא ג"כ שזה נראה כאילו הדבר מחוייב לעשותו זה או זה, אבל לדעתנו יהיה בדרך אחרת כאשר יתבאר

ספק ט"ז מה ענין העדי הזה אשר עליו נאמר לא שתו איש עדיו עליו, וכן נאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים, וכן הורד עדיך מעליך ואדע מה אעשה לך, ואם כפירש"י ז"ל שפי' בפקודת שאר העון אני יודע מה שבלבי לעשות לך, אם כן מה ענין זה אצל הורדת העדי, והרמב"ן ז"ל פי' שהתפרקו מכל עדי יותר ממה שעשו בתחלה ואין בכתוב זכר מהעדי המיותר הזה: