מעשי השם חלק ב שעו

האבנים טובות שלפעמים נוקבים אותה ולפעמים אינם נוקבים אבל מושיבים אותם בגומא, על אותם נאמר אבני שהם ואבני מלואים כאילו יאמר אבנים לנקיבה ואבנים למלוי גומא

ובמה שנאמר עורות תחשים, פירש"י ע"פ מה שאמרו רז"ל פרק במה מדליקין מין חיה ולא היתה אלא לשעה. והרא"ם כתב וז"ל ואע"פ שכתוב ביחזקאל ואנעלך תחש דמשמע שכל אותם מ' שנה שהיו ישראל במדבר היתה החיה ההיא נמצאת והיו עושים ממנה מנעלים, לא קשיא דשני מיני תחש היו, האחד טמא וקלא אילן שמו ומפני שיש לו גונים רבים כמו התחש נקרא בשמו וזה נמצא תמיד, והאחד טהור כדתניא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ושמו תחש ואותו תחש לא היה אלא לפי שעה, ובזה נתבטל טענת הראב"ע שטען ברמז ואמר תחשים מין חיה היתה ידועה בימים ההם, כי כן כתוב ואנעלך תחש, אי נמי כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לפי שעה קרי להו, והכי נמי משמע מלישנא דהגמרא דקאמר תחש שהיה בימי משה, שפירושו כל זמן שמשה קיים ומהם היו עושים מנעלים בימים ההם, אבל מדברי רבי תנחומא שאמר בשם רבי נחמיה מעשה נסים היתה ולשעה נבראת ובשעה נגנזה קשיא, הלכך מחוורתא כדשנין מעיקרא, עכ"ל הרא"ם: ואני תמה שאין אנו צריכים לאחת מתשובותיו כי לעולם לשעה לבד נמצאת ולא כל המ' שנה רק בשעת עשיית המשכן, אבל באותה שעה נמצאו כל כך ברבוי עד שהביאו ועשו עורותיהם והספיקו למשכן וגם הותירו עורות למנעלים כל המ' שנה, והעד מה שנאמר היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר, וכמו שהותירו האומנים ג"כ הותירו המביאים שכבר היו מביאים יותר אם לא שהעבירו קול, גם לא ידעתי אנה מצא שקלא אילן הוא שם חיה, שאינו רק מין צבע שכן אמרו רז"ל בגמרא פרק התכלת כל מיני צבעונין פוטרים בה חוץ מקלא אילן, ואפשר כך מצא באחד מן המדרשים

ועל מה שאמרו רבותינו שיעקב נטע עצי שטים במצרים וישראל הוציאום, טען הראב"ע למה היו צריכים, ומה ישיבו שואליהם דבר שהרי היו הולכים על מנת לשוב. ובאמת אדרבה סברתו הפוכה כמו רגע כי זו היא טענה להוציאם שהם אמרו ללכת דרך שלשת ימים לבלתי הרחק, כמו שאמר פרעה תחלה הרחק לא תרחיקו, אבל יובן היות הכוונה לעמוד שם במדבר קצת ימים לחוג והיאך יעמדו לחוג במדבר בשרב ושמש מבלתי בתים, אבל אם היתה המחשבה ללכת מכל וכל, למה יקחו להם עצי שטים וכי אינם נמצאים בכל הישוב עצי שטים, אמנם היה הנחשב למצריים שרוצים לעשות כמו שהם עושים יריד באידיהם שבונים חנוייות ומקומות לעמוד שם, בפרט במדבר מפני השמש, באופן שלמהלך ג' ימים יתכן להוליך קרשים ודברים כבדים משא"כ הבורחים שלא יוליכו דברים כבדים עמהם, וזהו שהכריח את רז"ל לומר שכן נצטוו להוציאם, שאם לא נצטוו והם יודעים שיש להם ללכת דרך רחוקה בארץ כנען המבלי אין עצי שטים בארץ ישראל רצו להוליכם אלא ודאי כך נצטוו, ולא הוכרחו רז"ל לומר שנצטוו מיעקב להוציאם, מפני דאם לא כן מנין להם עצי שטים כמו שחשב הראב"ע, אבל הוכרחו לומר כן בראותם שהיו מוליכים אותו המשא כבד לדרך רחוקה, וכוונתם ללכת לישוב לא לעמוד במדבר וכ"ש שיותר נמצאים בארץ כנען, ובזה נסתלקה טענת הראב"ע ומאמרם ז"ל כפתור ופרח

פרשת כי תשא

בענין השקלים כתב רש"י ז"ל מפני שע"י המנין שולט עין הרע, ומהרי"א טען שהרי א"ה מונים הצבא שלהם ואינם חוששים לזה, והחזיק ענין עין הרע שהוא מזיק בשם הטבעיים, וכתב שמלכי א"ה נמשך להם נזק ואינם מרגישים שהוא מצד המנין, ותמה אני אחרי שגם הטבעיים מודים שעין הרע מזיק ע"י המנין היאך לא ידעו זה מלכי א"ה, גם הביא ראיה לזה ממה שמזיק ראיית האפעה, ולדעתי זו ראיה ועזר שכנגדו, שכנראה שהאפעה לארסיותו יזיק, אבל שעין האדם יזיק למין האדם בהיותם נמנים לא ידעתי אנה ימצא זה אבל לדעתי שענין המנין שמונים האנשים לצבא לא יזיק רק לישראל, ולכן נאמר והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר, כי כמו שיש דברים שמזכירים עונותיו של אדם קיר נטוי וכדומה, כמו כן יזכרו עונותיו כשימנו אותו להיותו מכלל יוצא צבא, כי אין לך סכנה גדולה מן המלחמה על אחת כמה מן הקיר נטוי ודוד אמר על שאול או במלחמה ירד ונספה, ועל זה באה מצות השקל צדקה שיכפר ולא יזכרו עונותיו, ולכך אמר הכתוב ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם לשון פוקד עון אבות על בנים, ולא אמר בלשון שהתחיל בו שהל"ל ולא יהיה בהם נגף בנשא את ראשם או במנות אותם, וכמו כן קראם פקודים

ובדרכנו זה יתישב הענין שנא' בדוד שלשה אני נוטל עליך אם שבע שנים רעב בארצך או ג' חדשים נסך לפני צריך, שכל זה היה שהוזכרו עונותיהם ונתחייבו באחד מאותה העונשים, וכן תמצא שנא' שם ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך, שאמר הכתוב לשון פקידה כמו שנאמר כאן לרמוז שהאיש הנמנה הוא נפקד, וכבר ידעת שבן עשרים הוא בר עונשים: ועל מה שנסתפקו קצת לומר למה בא המצוה הזאת במחצית שקל ולא במטבע שלם, היה ג"כ להורות על ענין זה, שמאחרי שבא הכסף הזה להצילו במלחמה ואין ביתו עמו, כבר אמרו רז"ל דכר בלא נוקבא פלג גופא אתקרי: ועתה נבא אל הספקות אשר ההתעוררות מחוייב בהם במעשה העגל כי הם רבים, וקצתם נתעוררו בהם המפרשים ז"ל ורבו