מעשי השם חלק ב שעה

על ענין ראשון, שאילו היה כל התורה נכללת בעשרת הדברות הל"ל ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוה, לכן יאות שמה שנאמר והתורה והמצוה בוא"ו יורה שנתן לו דבר זולת הלוחות והיא התורה הכתובה לפניו יתברך מאז

פרשת תרומה

פרק יא

אמת בנתינת טעם אל מעשה המשכן ואל כל כליו נלאו הלבבות לחשוב ונפלאו רעיוני הבאים לקרבה אל המלאכה כי מאד עמקו, ויש שרצו ללכת בדרכי הרמזים שזה רומז כך וזה רומז כך ורב ההתחלפות ביניהם, וקצתם אמרו ששבעה נרות המנורה הם רומזים לשבעה כוכבי לכת וחמשים קרשים לחמשים גלגלים, ועוד יש מי שאמר היותם רמזים לדברים נעלמים אשר קצרה ידיעת שכלנו להשיגם, ויש מי שאמר היותם רמזים לדברים עתידים, וכבר אמרנו בחבורנו זה כי כל מה שנאמר מפי קדושים אשר אמרו על דברי התורה שהם רמז לדבר כך וכך ממעמד הר סיני ועד היום וכל מה שיאמר עוד עד סוף כל הדורות והוא שלמות בחקו ית' ובחק פעולותיו אין ספק שעל הכל רמזה התורה האלהית באמת, ועוד יש רבוא רבוון שלא הגיעו כל השלמים הנבראים אל השגתם והם הנסתרות לה' אלהינו כי מי זה אשר יאמר כי הוא זה רמז אל דבר על כל פרט ופרט על האיכות ועל הכמות, ואם יאמר שענין קרשי המשכן רומזים על דבר, היאך יאמר מה שנרמז במדת הרוחב והאורך ובמספרם, שאין ספק לכל משכיל שאפילו פרט קטן מהם כחוט השערה לא היה כפי ההזדמן רק הכל מכוון בדקדוק רב, ובהיות כי חבורנו זה לא יעדנו בו לבאר רק המעשיות אשר סופרו בתורה והבנת ענינם, הנה אין בכלל היעוד לומר בעניני המצות והחקים מה הרמז אשר יגיע מהם, ונניח לאשר נדבו לבו לקרבה אל מלאכת הרמז לא יזח

אמנם כי כן דרך כלל נאמר את אשר יגיע מן התועלת המופלג ממעשה המשכן, כי מלבד המבוכה המבוארה, אשר אמר הנביא השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי. עוד יש בענין זה מבוכה שנית מענין המצוה בעשיית הכרובים, שארז"ל שהם תמונת פרצופים של תינוק ותינוקת, וזה יראה היות סותר ח"ו המצוה שבאה באזהרה מופלגת לבלתי עשות שום תמונה. עוד מבוכה שלישית בענין השלחן והמנורה המאירה ולחם הפנים על השלחן, ואין אוכל אותו עד יום שביעי, ואלו הם שלשה דברים מתמיהים בכללות הענין:

אמנם לדעתי יתבאר הענין במה שהשלים הנביא ישעיה, לומר איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, הרי ביאר שכל כוונתו במעשה בראשית הוא הצדיק החרד על דבריו, וא"כ ענין בית ה' או משכן הוא הוראה על מעשה הצדיק והטוב הצפון לו והדבקות אשר ישיג עם שכינתו ית' שנאמר עליו ואתם הדבקים בה',, והנה היתה הוראת כל זה בענין המשכן שבעולם הזה שהוא פרוזדור, ויש לו שלחן ערוך בלחם לבד במלח כמו שנא' על כל קרבנך תקריב מלח, ואמרו רז"ל זו דרכה של תורה פת במלח תאכל, ולפני השלחן המנורה שהיא מאירה לפניו בשבע חכמות, והנר האמצעי היא התורה שאמר שלמה עליה ואת עלית על כלנה, כמו שכל הנרות פונות אל הנר האמצעי, כמו כן כל החכמות הם כלים להשגה אבל התורה ראש ועיקר לכלם. ואח"כ צוה לעשות הכרובים שהם תמונת תינוק ותינוקת, להורות כי הצדיק והצדקת הוא עתיד לחדש כנשר נעוריהם ושיהיו נקיים מכל עון כמו התינוק והתינוקת וששכינתו ית' תראה ביניהם, כי זה מורה על הדבקות המיועד במה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם, וכבר אמרנו בח"ח מחבורנו זה פ"ט שענין התחיה עתידה להיות שישובו הנשמות אל הגופים כאשר הם בנערותם, גם בענין הקטורת כתב הרמב"ם ז"ל שהוא להעביר סרחון הבשר, ובאמת בקדש הקדשים לא היה שם ריח בשר. אמנם אחר שביארנו היות כל זה להורות על הטובה הצפונה לנשמות הצדיקים, יאות ודאי ענין קטרת מן הבשמים הטובים שהוא מהדברים שהנשמה נהנית ולהורות אליך שכל ענין המשכן הוא הוראה לתועלת הנשמות ושכרן, יתכן שבאה מצות הקטרת להורות שכל ענין המשכן הוא רומז אל הנאת הנשמה ושכרה בהיות שהריח הוא הנאה לנשמה. ובהיות שנמשכתי לבאר לך מעניני המשכן וראיתי קצת מפרשים חלוקים בקצת מלות ובפרט במלת אבני מלואים, שרש"י פירש שנקראים כן על שם האבן ממלאת הגומא, והרמב"ן ז"ל דלק אחריו וכתב שאינו נכון שיקרא אותם עתה אבני מלואים על שם שעתיד לצוות למלאת בהם, ובאמת בחנם דלק אחריו כי שני מינים הם בכלל האבנים טובות, יש נקובים, ובלתי נקובים, והבלתי נקובים א"א לקובעם במלאכה אם לא ע"י גומא, ויש למטה גומא קטנה בית מושב האבן, אמנם הנקובים מעבירים בנקב חוט של זהב כמסמר, וכיון שא"א לקבוע האבנים הבלתי נקובים במלאכה רק ע"י מלוי גומא שאין נראה מן האבן רק הפנים העליונים לכן נקראו אבני מלואים, ואמנם אבני שוהם הם הנקובים וכן ת"א אבני בורלא, ובורלא בלשון יון נאמר על העברת החוט בנקב, ואל תתמה על דברי ממה שנאמר שהם וישפה, שנראה שהאבן בעצמו נקרא שהם לא על היותו נקוב כי אין הדברים כאשר תחשוב, כי יש אבן והוא הנקרא מרגלית שהיא עגולה ולבנה ונקראת בלשון יון מרגרי"טארי, ובלשון לעז פירל"י שאין מלאכתם רק ע"י נקב, ואותה נקרא שוהם סתם אבל שאר