עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מעשי השם חלק ב

מעשי השם חלק ב שעג

Ma’asei Hashem part 2 373 · מעשי השם חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

וימרו את פיו ונתן טעם על שלא ימרדו בו ואמר כי שמי בקרבו ולא אמר ע"ד שנאמר בנביא אשר ידבר בשמי אבל אמר על המורה צדק, שעם היות שאינו אומר כך אמר לי השי"ת עם כל זה שמי בקרבו שכל מה שהוא מורה ומוכיח בצדק בשמי הוא מוכיח ולכך אמר כי שמי בקרבו, ואחרי שאמר להם הבשורה המופלגת הזאת מן המקום אשר הכין להם והאזהרה על שישמעו תוכחת כל מורה צדק, התחיל להזהירם על שלא יכרתו ברית ליושב הארץ שלא ילמדו ממעשיהם, ואמר שישלח מלאכו שהוא מלאך ממש ששלח אל יהושע כמו שנאמר אני שר צבא ה' עתה באתי ולא אמר מלאך רק על המורה הדרך אשר יעשון, אבל על המלאך ההולך עם יהושע אמר מלאכי, שכאשר יביאם אל ארץ שבעה עממים שלא יכרתו להם ברית שלא ילמדו ממעשיהם, וזה מענין ראשון שכאשר התחיל הענין לשילמדו מן המורה צדק עשיית הטוב, הזהיר ג"כ שלא ילמדו מעשה האמורי לקיים סור מרע ועשה טוב, ובזה יובן שלא היתה ח"ו הכוונה פה לנטוש את עמו ולהסיר השגחתו מהם, ולא היתה גזרה רעה ח"ו עד שיבקש משה עליה, ושליחות המלאך הזה אינו מענין המלאך האמור בפרשת כי תשא, וגם שם היה שליחותו לתועלת ישראל כמו שנאמר פן אכלך בדרך, אבל משה כרועה נאמן ביקש שיודיעהו י"ג מדות שבם ירצה אותו, באופן שלא יכלה אותם בדרך ואז ילך בשכינתו בעצמו עמהם, ועל פי דרכנו זה סרו השאלות והספקות שנתעוררו מאתנו ומזולתנו. והנה עוד חזר לומר למשה כמו שנאמר ואל משה אמר, כלומר אחר שאמר לישראל שישמעו אל המורה צדק, אמר למשה שהוא יעיין באלהיות עם אהרן ונדב ואביהוא ושבעים זקנים שיתלמדו דרכי הנבואה. והעד שהיא עליית עיון שלא אמר על ההר רק עלה אל ה', שהמובן ודאי שיעלו בעיון כדי שישיגו מדרגת הנבואה ויעיינו באלהיות, שאין זו עליית מקום אבל עליית עיון והשגה, ואמר הכתוב כדי להודיע ענין הנבואה שהנבואה תהיה ב' מדרגות, נבואת משה מדרגה עליונה, ונבואת אהרן ונדב ואביהוא ושבעים זקנים מדרגה שניה, ולכן אמר ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו אבל יעלו בעיון וההשגה ההיא, אבל העם אפי' בעליית העיון אינם רק שיאמינו לדברי המורה צדק אשר ישלח להם, ועל זה השיבו כל אשר דבר ה' נעשה, כי מה שנא' כי שמי בקרבו ר"ל כי כל אשר יאמרו משמי הם אומרים כמו שבארנו, ואחר שהזכיר את משה שיעלה במדרגת השגת הנבואה והעיון באלהיות עם אהרן ונדב ואביהוא וע' זקנים שהם ימסרוה לנביאים, והודיע שיהיו שני מדרגות, משה מדרגה עליונה ואחריה מדרגת אהרן ונדב ואביהוא וע' זקנים אבל העם שאין להם השגה באלהיות קיימו וקבלו עליהם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה, לכך הוצרך הדבר לכריתת ברית, שאותם אשר ישיגו בענין האלהיות ובדרכי הנבואה אינם צריכים לכריתת ברית כי עיניהם הרואות אמתות הדברים, אבל העם שאמרו לשמוע בלתי הבנת עיון לא באלהיות ולא בדרכי הנבואה, אין ספק שלהם היתה צריכה כריתת הברית, ולכך שלח משה נערי בני ישראל, כלומר משרתי בני ישראל לזבוח שלמים, כי המשרת יקרא נער כמו שנאמר הנער נושא כליו, ושלח אותם שיעשו בשליחותם, וקרא דברי התורה לפניהם שהם המצות מעשיות וגם אמר להם שישמעו לדברי המורה אשר ישלח ה' שיקראו מלאך, ולפי זה הוצרכו לתת תשובה לשני הדברים, שכנגד המצות עשה ולא תעשה אמרו נעשה, וכנגד מצותו לשמוע דברי המורה לעתיד אמרו ונשמע, ובזה יובן פשט הכתוב שהקדים עשיה לשמיעה ולא יסתלק מפני זה כל מה שארז"ל על הקדמת העשייה לשמיעה, והוא מה שאמר הכתוב הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה, ר"ל על שני הדברים הנזכרים, שהם המצות שנצטוו מפי משה בהווה, ומה שיצטוו מן הנביאים לעתיד, ואח"כ סיפר שמשה עשה שליחותו שעלה במדרגת העיון באלהיות ובנבואה עם אהרן ונדב ואביהוא וע' זקנים ושראו ראייה הגונה בעיון מופלג, והנה ידוע מ"ש הרמב"ם ספר המורה ח"א פרק ה' ידוע מה שנחלקו ז"ל אם היתה הראיה הזאת מסופרת לשבח או לגנאי, והסכימה דעתו של הרמב"ם ז"ל עם האומרים לגנאי, וכתב שם בפרק הנזכר וז"ל, אמנם אצילי בני ישראל הם הרסו ושלחו מחשבתם והשיגו, אבל השגה בלתי שלימה, לזה אמר עליהם ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו' ולא אמר ויראו את אלהי ישראל לבד, כי כלל המאמר אינו רק לדקדק עליהם ראייתם לא לתאר איך ראו, ואמנם דקדק עליהם תוכן השגתם אשר בכללה מן הגשמות מה שכללה חייב זה הרסם קודם שלמותם, והתחייבו כליה ויעתר להם ע"ה והאריך להם השם עד שנשרפו בתבערה ונשרף נדב ואביהוא באהל מועד, לפי מה שבאה בו הקבלה האמתות, עכ"ל. ועוד כתב בפרק הנזכר ואשוב להשלים מה שנכנסו לבארו ואמר שאצילי בני ישראל עם המכשולים שאירעו להם בהשגתם נתבלבלו ג"כ מפני זה פעולותיהם ונטו לענינים הגופניים להשתבש ההשגה, ולזה אמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, עכ"ל של הרמב"ם ז"ל. גם רש"י ז"ל נמשך אחרי דעה זאת, וכבר אמרנו שבזה נמשך הוא ז"ל אחרי אחת מן הדעות שנחלקו רז"ל שהראיה הזאת סופרה לגנאי

והנה המבוכה רבה לדעת זה שהיאך נאמרה ראייה זו גם על משה ועל אהרן אחרי היותה לגנאי, שכן נאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו', ולומר שאומרו ויראו את אלהי ישראל שב אל נדב ואביהוא וע' זקנים לא