מעשי השם חלק ב שעב

יותר על הצריך להם, באופן שעתה תנחלו אתם מה שהעממים הכינו לעצמם, וכאשר לא אגרש כלם הנה הנשארים מהם יוכרחו לנטוע לעצמם ואתם תפרו ותגרשום מעט מעט. הנה תנחלו ארץ מיושבת לא שממה, וזה אומרו כאן בהדיא פן תהיה הארץ שממה וגו' עד שתפרה ונחלת הארץ. ובדרכנו זה נתיישבו כל הכתובים בפרשת משפטים ובפרשת עקב וביהושע על נכון

פרק י

במה שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך, כ' רש"י ז"ל כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך. והרמב"ן כתב וז"ל, ויש לשאול שהרי הגזרה ההיא לא נתקיימה שהקב"ה אמר לו ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך ומשה ביקש עליה רחמים וגו', וביאר הוא ז"ל שמשה לא ביקש רק בימיו כמו שנאמר ונפלינו אני ועמך, ואח"כ נתקיימה גזרה זאת כשנאמר ליהושע אני שר צבא ה' עתה באתי, זו היא כוונת הרמב"ן ז"ל ותוכן דבריו והוא האריך תראנו משם. והנה מהרר"י אברבנאל ז"ל הביא דעתו של הרמב"ם בספר המורה ח"ב פ' ל"ד, שמה שנאמר כאן הנני שולח מלאך שב אל מה שנאמר במשנה תורה נביא אקים להם. ובאמת משנאתי האריכות לא הבאתי כל מה שהרבה להשיב על כל המפרשים הנזכרים, כי כל טענותיו ודבריו עליהם הם נכונים למוצאי דעת, עד שודאי יספיקו לסלק פירושיהם ולהרחיקם אבל הם ז"ל נמשכו אחרי האגדה. והנה תמצא שמהר"י אברבנאל כאשר רצה להביא דעתו בענין שליחות המלאך הזה נתעורר בששה שאלות. שאלה ראשונה מה היתה הסבה שרצה הקב"ה במקום הזה לנטוש את עמו ולהסיר השגחתו מהם, שאלה שניה למה לא ביקש משה רבינו ע"ה על הגזרה הזאת ולא צעק עליה כמו שהתפלל זה אחר עון העגל, שאלה שלישית אם היה שהקב"ה גזר אומר כאן לשלוח לפניהם מלאך ומרע"ה קבל ביאתו וה' לא חזר מגזרתו איך אם כן לא נתקיימה, שאלה רביעית מה ענין זה המלאך כי הנה כבר נודע שהדברים אשר יפעל ה' בעולם המורגש הזה ע"י אמצעיים הנה הם אי אפשר שיהיו אלא אחד משני מינים, אם כמנהיגים שתמסר אליהם ההנהגה ואם ינהיגו ברצונם ודעתם, או מין שני שהם במדרגת הכלים, והקשה שענין שליחות זה המלאך לא יתכן להיות אחד משני המינים הנזכרים, שאלה חמשית באומרו כי לא ישא לפשעכם, כי הנה המאמר הזה מורה שיהיה המלאך קשה לישראל מהליכת הקב"ה עמהם, אמנם בפ' כי תשא אמר כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך, ויורה שלתועלת ישראל היה שולח המלאך לפניהם והם מאמרים סותרים, שאלה ששית באומרו כי ילך מלאכי לפניך והביאך לפי שהמאמר הזה הוא כפל ומותר גמור אחרי שכבר אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך: והנה הוא ז"ל לחשקו בהתרת הספקות האלה ותשובתם, בחר לומר שלא היה שליחות המלאך הזה רק במדבר שהיה מקום בלתי מוכן לדבוק אלהי. ובאמת כאשר תשקיף השקפת עיון בדבריו ותראה מראשם עד סופם תמצא מרוחקים מן הפשט יתר עז על כל הפירושים והאגדות שנאמרו בענין זה, ובכללות הענין נפלאתי ונשגב מני כי לא ידעתי טעמו למה אמר שהמדבר הוא מקום בלתי נכון לדבוק אלהי ולהשגחתו, וזהו היסוד אשר עליו ירה פינת סברתו

אבל לדעתי נבאר הכתובים הללו כפי הפשט אשר יעדנו אליו, וטרם החלי נדקדק בקצת דברים אשר כל לב משכיל יתעורר בהם והם יהיו לאותות לאמתות הדרך אשר נבחר. ראשון מה הענין שקודם אמר הנה אנכי שולח מלאך ולא אמר מלאכי כמו שאמר אחר כך, כיון שגם שניהם על מלאך אחד נאמר, שני מה הענין שקודם אמר אל המקום אשר הכינתי והספיק לו ולא הזכיר השבעה עממים, ואח"כ הזכיר אחד לאחד לכלם בשם יקרא. אמנם יתכן לומר שהש"י אחר שנתן להם המשפטים אשר בין איש לרעהו ואחריהם נתן להם חקים אשר יחיו בהם, שאין בהם טעם רק רצון אלהי והם ענין השמיטה והמועדות ועליית לרגל ולא תזבח על חמץ ולא ילין חלב חגי וראשית בכורים ובשר בחלב והדומה להם, כי כל אלה אינם רק בינם לבין המקום, רצה הש"י לבשרם על השכר הנצחי, כי לענין המשפטים שכרם בצדם שזולתם איש את רעהו חיים בלעו, אבל במה שבינם לבין המקום בשרם שישלח להם מלאך רוצה לומר כהן או נביא או מורה צדק, כי יקרא בשם מלאך וכמו שנא' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, שנתבאר כי כל מנהיג או מורה הוראה מי שיהיה יקרא מלאך, ולכך הנה אנכי שולח מלאך רוצה לומר בכל דור ודור אשלח לכם, כי לענין המשפטים קבוץ המדיניות יחייב אותם, אמנם החקים לעומקם יצטרכו מורה שיורה להם את הדרך אשר ילכו בה להשגת הנצחיות, וזהו שנאמר לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי כי לא ידבר כאן להביאם אל ארץ שבעה עממים, אבל ידבר אל המקום אשר הוא מוכן ליראיו עושי רצונו שעליו נאמר כשחר נכון מוצאו, ואמר המשורר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ואחר שאמר שישלח להם מורה צדק אמר שלא ימרו את פיו כי לא ישא לפשעכם, ואין אומרו כן שלא יסלח ח"ו אבל אומרו לא ישא, ר"ל שודאי יוכיח אותם ולא ישא עליהם חטא כמו שבאה המצוה הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, וע"כ הזהיר שכאשר המורה צדק יוכיח אותם שלא ימרדו בו