מעשי השם חלק ב שעא

ועוג שהם היו הצרעה, ולכך אמר יהושע ענין הצרעה אחרי שסיפר שעברו הירדן לפי שגם זה מכלל מלחמת שבעה עממים הוא. אמנם הצרעה שנאמרה פרשת עקב יתכן לומר שהיתה שרץ העוף שהיה מסמא את עיניהם של אותם הנסתרים במערות ששם נמצאים השרצים כמו שאמרו רז"ל, ולכן לא נאמר שם שישלח הצרעה לפניהם אבל אמר שישלח אותם בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניהם דהיינו אחר המלחמה, אבל זו הצרעה שנאמרה כאן שנאמר ששלח אותם לפניהם, קודם בואם להלחם עמהם כמו שבארנו שהיו סיחון ועוג

ובדרכנו זה יתיישב מה שנאמר פ' עקב, ששם נאמר כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם, לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה לך ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים, המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה אשר הוציאך ה' אלהיך כן יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם, וגם את הצרעה ישלח וגו', שמאחר שכבר נאמר שיעשה עמהם נסים מה ר"ל וגם את הצרעה והלא אין לך נס גדול מזה שהצרעה יסמא עיניהם, ויסרסם וימיתם, והל"ל ואת הצרעה ישלח ה' אלהיך בם. אבל נראה שאמר משה כמו ששלח הקב"ה הצרעה, דהיינו מלכי האמורי סיחון ועוג ושלחם לפניך לגרש קצת מז' עממים שהמשילם לצרעה, כן ישלח הצרעה דהיינו השרץ בעצמו גם כן ישלח להמית הנסתרים, והיה כאילו אמר הקב"ה שלח סיחון ועוג דומים לצרעה וגם את הצרעה בעצמה ישלח ואעידה לי עדים על פירושנו זה מה שנאמר פ' חקת, על כן יאמר בספר מלחמות ה', שהרמב"ן פירש וז"ל, כי בעלי הספרים היו נקראים מושלים שנושאים בהם משלים ומליצות והנצחונות הנפלאים בעיניהם מייחסים המלחמות ההם לה' כי לו המה באמת, והנה גבורת סיחון במואב היתה נפלאת בעיניהם וכתבוה בספר ואמר בה מליצות את והב בסופה וגו', ונשאו בה משל בואו חשבון וגו', ושם עיר אחת מן הערים שהיו למואב והב, עכ"ל הרמב"ן ז"ל והנה ר"ל שאומרו על כן יאמר הם דברי המושלים, ואין נראה כן בכתוב שהרי אחר כך נאמר על כן יאמרו המושלים, אמנם בכאן אמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' ואם הם דברי המושלים על מלחמת סיחון עם מואב למה חלק המשל לשנים, שכאן אמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' ובסוף הפרשה חזר ואמר על כן יאמרו המושלים, ועוד שכאן לא סיפר רק ביאת ישראל אל המקומות ההם ולא היה סיפור ענין עשית סיחון מלחמה עם מואב רק אחר כך כשנאמר והוא נלחם במלך מואב. אמנם על פי דרכנו יתיישבו הדברים על נכון מאד, כי ישראל לא היה להם רשות להלחם עם מואב ועמון כמו שנאמר פ' דברים צווי על מואב וצווי על עמון שלא יתגרו בם, ותכף אמר קומו סעו ועברו את נחל ארנון שהיה למואב, כמ"ש אכלה ער מואב בעלי במות ארנון, וכאשר באו ישראל ארנון מפני שהיה בעת הזאת של סיחון, לכן אמר הכתוב על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון, כי אחרי שסיפר שישראל חנו בארנון ושארנון היה למואב אמר א"כ ראוי שיאמר ויקרא מלחמת סיחון במואב מלחמות ה', עם היות שהמלחמה היתה בין מואב ובין סיחון, כיון שהיתה הכוונה במלחמה ההיא כדי לטהר עמון ומואב בסיחון שיזכו בהם ישראל אם כן ראוי שתהיה מלחמתם בספר מלחמות ה', ולכך היתה ענין השירה על הבאר שמהמדבר יצאו למתנה שנתן להם הקב"ה דהיינו ארנון, ומשם נחליאל היינו העיר אשר בתוך הנחל שנאמר ביהושע שנתן לחלק ראובן שזכו בה ע"י סיחון ועוג, וכן מה שנא' ומנחליאל במות הוא במות בעל שניתן לחלק ראובן שם ביהושע ממלכות סיחון ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה גם הוא בחלק ראובן כאמור שם ביהושע ואשדות הפסגה, וכן מה שנאמר ונשקפה על פני הישימון גם הוא בחלק ראובן כמו שנאמר שם ביהושע ובית הישימות, הרי לך שכל השירה היתה על המתנה הזאת שנתן להם הקב"ה מגבול מואב על ידי סיחון ועוג שהם הם הצרעה ששלח, והשירה לא שוררו על ענין הבאר רק תחלת הכתוב אמרו עלי באר ענו לה, ר"ל ששם על אותה הבאר רוצים לענות דברי השירה על המתנה שניתנה להם

ועל מה שנאמר לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה וגו'. כבר ג"כ בפרשת עקב נאמר לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה, ושם פירש רש"י על פי אגדה והלא כשעושים רצונו של מקום אינם מתייראים מן החיה אלא שגלוי לפניו שעתידים לחטא. והרמב"ן ז"ל גם כן פירש שם שמשה רמז להם שלא זכו אל מה שנאמר והשבתי חיה רעה. ובאמת כאן בפרשה זאת ידבר הכתוב כאשר יהיו זכאים כמו שהתחיל הפ' אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר, וגם שם פ' עקב אמר כן על מה שהתנה בתחלת הפרשה ואמר והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם, לכן נראה לומר בפשט הכתוב שאומרו כאן ורבה עליך חית השדה וכן שם בפרשת עקב, שבים הדברים אל מה שנאמר פה בפרשה זאת קודם לכן ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה, כלומר אני ברכתיך שיתרם תאכל חית השדה, והנה אם אני מגרש העמים בפעם אחת החיה תאכל יותר ממה שתאכלו אתה לפי שהם היו רבים ואתם המעט ותהיה הארץ שממה, וכאשר תתרבו תצטרכו לנטוע ולא תתקיים בכם שאתם נוחלים כרמים אשר לא נטעת, כי האנשים לא ירבו בעבודת האדמה