מעשי השם חלק ב שסז

שגזרה החכמה האלהית שיהיו נקבעים טבעי הנמצאות על מספר השבעה לא על זולתן מן המספרים, אשר זה יתבאר לך כאשר תעמוד על סוד חכמי הקבלה, וכבר בפי"ג ממעשה בראשית כתבתי שאין מקום לשאלה למה ברא במספר ששה, ושאפשר לומר שבחירת החכמה האלהית במספר הששה בבריאה היה להיותו מספר שלם שהוא וחלקיו שוים, ולא אמרתי שם כן למאמר מספיק רק לקצת ישוב:

ועתה אגלה אזנך להועילך בקצת מה שהועילוני בענין זה חכמי הקבלה כפי מה שהבנתי והצצתי מבין חרכי תבונתם ולא אוכל לומר לך מענין זה רק מה שיכיל עט סופר, כי עוד ישאר מה שצריך שתבין מעצמך בשכלך ציור בנפש, ואז גם כן תשכיל הסבה אשר עט סופר תש כחו מלהעלותו על ספר בדיו ומלבד זה אזכירך מה שארז"ל עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין וראה שאינו מתקיים ושיתף עמו מדת הרחמים, ודרשו כן באומרו ביום עשות ה' אלהים, ואומר לך כי השתוף האמור ודאי היה בכל מיני השתוף כפי הצורך בענין ההוא וכפי משפט החלוקה יהיו ד' שתופים כוללים, אחד שיהיה השתוף במדה ההיא ברחמים ודין בשיווי מוחלט ב' שיהיה השתוף בתגבורת רחמים על הדין. ג' שיהיה השיתוף בתגבורת על הדין הרחמים ד' שיהיה השיתוף רחמים ודין אבל לא בזמן אחד אמנם תתהפך מזה לזה כמו שארז"ל ארורים הרשעים שמהפכים מדת הרחמים לדין והצדיקים יצא מפעולתם הפך זה. עוד צריך שתהיה מדת הדין לבדה ומדת הרחמים לבדה בלתי שתוף, באופן שנתבאר שנברא העולם בשש מדות הללו אשר כפי משפט החלוקה עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, והם מדת רחמים גמורה, ומדת הדין גמורה, ומדת דין ורחמים בשיווי גמור, ומדת דין ורחמים בתגבורת הדין, ומדת רחמים ודין בתגבורת רחמים, ומדה מתהפכת מדין לרחמים שהם ו' מדות שבהם נברא העולם והם ששת ימי הבריאה שבכל יום מהששה נתנהג על מדה אחת מהם, וזה יספיק לך לנתינת טעם אל מה שגזרה החכמה האלהית להיות הבריאה במספר הששה ימים לא במספר זולתו, ועתה אתה ברוך ה' התבונן שנגד אלו הששה מדות, הם הששה שמות שאינם נמחקים, כי שם ההויה ככתבו הוא שם מורה על העצם והמציאות לא שם מורה על מדה כלל, וכנגדם שבע הנרות במנורה שכלם פונים אל האמצעי, וכל אחת מאלו הששה מדות שמשה יום אחד, כי ביום ראשון שמשה מדת רחמים בשתוף דין שווי מדוקדק, כמו שארז"ל שראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת הרחמים, וזהו השיר שהלוים היו אומרים ביום הראשון לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, שרצה בעולם ובישובו וקיומו, ולכללות הנבראים היא המדה הזאת, אבל שאר המדות הם לפרטים כל אחת כפי הענין וכפי השעה, וביום השני שמשה מדת רחמים בשיתוף דין אבל בתגבורת רחמים, וכבר כתבנו ח"א בענין המים העליונים שהם הרחמים הכובשים את הדין המכונה מים תחתונים והעליונים נאמר על ירושלים העליונה, והעד מה שנאמר יצאו מים חיים מירושלים שכל העולם ניזון מתמצית, וע"כ הלוים אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו, וביום הג' שמשה מדת רחמים בשיתוף דין ותגבורת דין על הרחמים, והלוים אומרים לזה אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט, וביום ד' שמשה מדת הדין גמורה והלוים אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, בחמשי שמשה מדת רחמים גמורה, והלוים אומרים הרנינו לאלהים כי אין הרנה נכנסת רק בשערי רחמים גמורים כאשר ידעת, בששי שמשה המדה המתהפכת ועליה אמרו הלוים שתי לבישות, ה' לבש לבש ה', כי באומרו ה' לבש הוא שמדת רחמים לבשה דין שנתהפכה לדין, ואומרו לבש ה' הוא שמדת הדין לבשה רחמים,, וזהו שנא' קודם ה' מלך גאות לבש שהזכיר הלבישה אחר הרחמים, ואח"כ הזכיר השם של רחמים אחרי הלבישה, כאילו יאמר רחמים נלבש בהפכו או הפכו נלבש ברחמים, וכאשר חטא אדם ביום ששי הושמה אותה המדה לשמור עץ החיים ונקראת חרב המתהפכת כמו שנתבאר במקומו ע"ש, ובהיות שבשבת אין שם משמות הקדש המורים על המדות רק השם העליון על כלם שהוא שם ההויה, ע"כ היו הלוים אומרים מזמור שיר ליום השבת שהשלים שם לזמר לשמך עליון ואמרו רז"ל שהוא מנוחה לחי העולמים, הכוונה לומר שאין בעולם שכלו שבת לא מדת רחמים ולא מדת דין רק דבקות בו יתברך ה' יזכנו אליו

פרק ח

דברי המפרשים והמדרשים רבו למעלה בכתובים הללו שנאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם עד, סוף הפרשה, רש"י פירש ע"פ האגדה שאומרו לא תעשון אתי אלהי כסף שב על ענין הכרובים שלא יעשם של כסף, ואומרו אלהי זהב שלא יעשו כרובים בבתי כנסיות. והרמב"ן ז"ל כתב שהוא אזהרה שלא לעשות אלהי כסף ואלהי זהב אתו שלא יעשו כלל והראב"ע כתב שלא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לקבל כח עליונים בצורתם, והבאתי לך התחלפות הפירושים המורה על המבוכה כי רבה היא. ומהרי"א כתב שלא ישימו בתפלותיהם אמצעיים. ובמדרש אמרו לא תעשון אתי רבי ישמעאל אומר לא תעשון דמות שמשי שמשמשים אותי במרום, וכדי לקשר ענין הפרשה בענין המזבח כתב על מה שנאמר לא תעלה במעלות וז"ל. אבל ענינו שמפני שאמר מזבח אדמה תעשה לי, ואמר שאם ירצה להעלות