מעשי השם חלק ב שסה

קדש זכר ליצ"מ כאשר נאמר בו זכר למעשה בראשית: והרב אמר בספר המורה כי המאמר הראשון הוא כיבוד היום והידורו, וכאשר אמר על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו ועל כן הזכיר טעם כי ששת ימים עשה ה', אבל בכאן יזהיר אותנו לשמור השבת בעבור היותנו עבדים במצרים עובדים כל יום על כרחנו ולא היתה לנו מנוחה והוא יצונו עתה לשבות ולנוח כדי שנזכור חסדי ה' עלינו שהוציאנו מעבדות למנוחה והנה בשבת נכללו שני טעמים, הא' להאמין בחדוש העולם כי יש אלוה בורא, והב' לזכור חסדו הגדול שעשה עמנו שאנחנו עבדיו אשר קנה אותנו לו לעבדים, גם זה אינו מחוור אצלי כי בהיותנו שובתים ולא נעשה מלאכה ביום הז' אין לנו בזה זכרון ליציאת מצרים, ואין לרואה אותנו בטלים ממלאכה ידיעה בזה רק היא כשאר כל המצות, אבל יהיה בו זכר למ"ב שנשבות ביום ששבת ה' וינפש. והראוי יותר לומר כי בעבור היות יציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש חפץ ויכול כאשר פירשתי בדבור הראשון, על כן אמר בכאן אם יעלה בלבך ספק על השבת המורה על החדוש והחפץ והיכולת תזכור מה שראו עיניך ביצ"מ שהיא לך לראיה ולזכר והנה השבת זכר ליציאת מצרים ויצ"מ זכר לשבת, כי יזכרו בו ויאמרו ה' הוא מחדש בכל אותות ומופתים ועושה בכל כרצונו כי הוא אשר ברא הכל במעשה בראשית, וזה טעם על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת והנה לא פירש כאן טעם השביתה כי ששת ימים עשה ה' וגו' שכבר הוזכר זה פעמים רבות בתורה אבל אמר בקצרה ויום השביעי שבת לה' אלהיך שהוא יתעלה שבת בו וינפש וביאר להם כי מיציאת מצרים ידעו שהוא אמר והיה העולם ושבת ממנה, עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ובאמת הטענה שטען הוא על הרמב"ם ז"ל לא סרה כלל מעליו שלא יהיה בזה זכרון ליצ"מ, כי עם היות הרואה שאנחנו שובתים יודע שחידש את העולם ושיש לו יכולת, לא בשביל זה ידע שהוציאנו ממצרים ביכלתו, ואין בידיעת יכלתו הכרח שעשה כל מה שהוא ביכלתו. ועוד אשמע ולא אבין דבריו שהוא אומר שזהו טעם על כן צוך ה' אלהיך, שהיאך יתכן לומר שהצווי היה בשביל יציאת מצרים. גם יהיה פלא בעיני על אומרו שלא פירש כאן טעם אל השביתה מפני שכבר הוזכר בתורה פעמים רבות, כי היאך יתכן שמשה אדוננו בסיפור העשרת הדברות שאמר להם הש"י בחורב יקצר מפני שכבר נאמר בתורה

אבל הנכון בזה הוא לדעתי הדברים כפשוטם ושהדברים שסיפר משה אדוננו בפ' ואתחנן הם הם הדברים שנאמרו בפרשת יתרו, אבל בתוספתא ביאר כי שם צוה על השביתה לעצמו ולעבדו ואמתו ובהמתו ולא נתן טעם רק לשביתתו בעצמו באומרו כי ששת ימים עשה ה', אמנם יחסרו עדיין שני טעמים, טעם א' אל שביתת העבד והגר אשר בשעריו והאמה והבהמה, וטעם שני למה לא ציוה את השבת רק לנו שהרי לא ברא העולם לנו לבדו כי לכל האומות גם כן בראו, וכמו שצוה להם שבע מצות בני נח היה ראוי שיצוה להם גם השבת, ועל כן בא משה אדוננו בפ' ואתחנן וביאר השני טעמים הללו ואמר על שביתת העבד והאמה, שכמו שאנחנו עבדי ה' מצווים לנוח ביום שנח אדוננו כך גם כן צריך שעבדנו ובהמתנו מה שהוא שלנו ינוח ביום שאנחנו נחים, וזה אמר במלות קצרות וביאור מספיק באומרו למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, שפירושו שכמו שישראל עושים השבת מפני שהקב"ה שבת כמו כן העבד ישבות. והטעם השני אמר שלא נתן הקב"ה השבת רק לנו להיותנו עבדים לו שהוציאנו ממצרים, וביאר זה מאד באומרו על כן ציוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת, כאילו יאמר על כן צוה לך ולא לאומות אחרות להיותכם עבדים לו שהוציא אתכם ממצרים. אם כן בזה ודאי יתכן מאד לומר שהשבת הוא זכר ליצ"מ כי הרואה אותנו שומרים השבת ולא זולתנו, עם היות שהעולם נברא לכל האומות כמו שנברא לנו וכמו שארז"ל כותי ששמר את השבת חייב מיתה, אשר כבר אמרנו טעם למאמרם זה ח"א פי"ג, הנה ודאי הרואה זה שאנחנו לבד שומרים את השבת, ידע שהוא בשביל שהוציאנו ממצרים ואנחנו עבדים לו, והרואה אדם שהוא שובת ידע שזהו מזרעם של יוצאי מצרים, והדברים פשוטים ומיושבים על נכון: ובנוסח קדוש לילי שבתות מבוארים הדברים יותר היותם כן, באומרו כי הוא יום תחילה למקראי קדש זכר ליצ"מ כי בנו בחרת וכו' עד ושבת קדשך ברצון הנחלתנו, כאילו יאמר בפירוש שהשבת הוא זכר ליצ"מ כיון שבנו בחר ושבת הנחילנו ולא לזולתנו

ובזה ירווח לנו מאד מה שיקשה בנוסח הקידוש שיש בו הכפל דברים שאנו אומרים פעמים שהנחילנו השבת, שלפי דרכנו הדברים על נכון שקודם אנחנו אומרים שהנחילנו את השבת זכר למעשה בראשית, ואחר כך אנחנו חוזרים לומר שהנחילנו השבת ולא לזולתנו זכר ליציאת מצרים והוא זכר ליציאתם, שע"י השביתה יתפרסם שאנחנו עבדיו שהוציאנו ממצרים כי מה שקנה עבד קנה אדוניו, ואם העבד יעשה מלאכה על דעת בעלים עושה, והרי הוא כאילו הבעלים עושים וכן הבהמות. ולפי זה נצטוינו אנחנו לשבות כיון שאדוננו שובת וכן עבדנו ובהמתנו, אבל שדותינו וכרמנו אינם שובתים שהם תחת הטבע אשר נחקק בהם, כן הגרמים השמימיים לא ישנו את תפקידם, ואם כן האומות אשר לא נכנסו בעבודתו ית' רק תחת צבא השמים אשר חלק להם, כמו שצבא השמים אינם שובתים גם הם לא יאות להם לשבות, כי ענין זה הוא כמו המלך שעבדיו לובשים לבוש מתחלף משאר העם