מעשי השם חלק ב שסד

נאמר שאומרם מי כל בשר אשר שמע קול אלהים וגו' כמונו ויחי. אבל היה הענין כמו שאמרנו שהם נתייראו שמא מפני ששאלו לומר רצוננו לראות מלכנו על כן בא האלהים ופחדו שיחשב להם עון בהיות שאלה שאינה כהוגן כאילו אינם ח"ו מאמינים בשליחות משה, וכאשר ראו מה שראו ושמעו קול אלהים נתחרטו ממה ששאלו ונזדרזו לבלתי הוסיף חטא ואמרו כבר מה ששאלנו לראות כבר ראינו, מעתה אם יוספים אנחנו לשמוע יחשב לעון לנו ונמות. ועוד היה מאמרם שעד עתה היו חושבים שכאשר ידבר ה' לאדם שימות ועם זה היו מסופקים בענין הנבואה, אבל עתה שראו היותו חי א"כ קרב אתה ושמע שכבר אנו מאמינים שהוא מדבר עמך

ובמה שאמרנו שהיתה כוונתם לומר שימותו בעד החטא שאמרו רצוננו לראות מלכנו, ושמשה הודיעם שלא בא האלהים מפני שאלתם רק לנסותם ולהיות יראתו על פניהם, יובן שבזה היטיב לומר הכתוב שנית ויעמד העם מרחוק, אחר שכבר נאמר שעמדו מרחוק והוא כפל מבואר, אבל לפי שמה שהרחיקו היה לסיבה שחשבו שהאלהים בא לסבת שאלתם ולא היו רוצים עוד לראות, אם כן אחר שמשה הודיעם שלא בא רק לנסותם וכו', היה להם רשות לחזור ולהתקרב, ולכן הודיענו הכתוב שאפ"ה לא רצו עוד להתקרב

ובזה יאות גם כן מאד שנתרחקו שאם היה הריחוק כמו שחשבו קצת שהיה מיראתם מן המות, אם כן מה הועילו בריחוק שהרי גם שם היו נשמעים הקולות אבל ירוח לנו מאד שלא היה הריחוק רק כמודיעים שיספיק להם מה שראו כי הרוצה לראות אינו מתרחק

ועל מה שנאמר זכור את יום השבת. ובמשנה תורה נאמר שמור ואמרו רז"ל בדבור א' אמרו. והרמב"ן ז"ל האריך מאד בזה. הנכון בעיני בפשט הכתוב כי האדם נברא לעבודת הגוף ולעבודת הנפש בהשגות, ובהיותו יגע בתורה ביום שבת בעה"ז אינו שובת רק מן העבודה הא' שהיא עבודת הגוף, אבל אינו שובת מעבודת הנפש ואדרבה עיקר עבודת הנפש היא בשבת. כמו שארז"ל שהתורה אמרה ישראל הולכים לקצור ולבצור מתי יעסקו וכו' עד שבת יהיה בת זוגך, באופן שנתבאר שעיקר עבודת הנפש היא בו, ואם כן בעולם התגמול שאין שם עוד מעשה, הוא השבת האמתי שהוא שובת משני העבודות, שעליו אמרו ז"ל עולם שכלו שבת, ששבת בעולם הזה הוא על האמת חצי שבת שאינו שובת רק מעבודה אחת, אבל עוה"ב הוא כלו שבת ששובת גם משתי העבודות, ולכך רמזה התורה שזה השבת מביא לידי השבת האחר. ולענין השבת הזה שהוא זכר למע"ב שעבר אמר זכור, וכנגד השבת האמתי המצופה לעתיד נאמר שמור כמו ואביו שמר את הדבר, באופן ששבת זה במה שאנו שובתים מעבודת הגוף אנו זוכרים מע"ב שעבר, ובמה שאנו בלתי שובתים מעבודת הנפש אנחנו שומרים ומצפים השבת לעתיד לבא. ולכך דרשו ז"ל במה שאמר דוד מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא ליום שכלו שבת, לפי שאין במזמור הזה ענין לשבת בעוה"ז עד שיאמר דוד עליו שהוא מזמור ליום השבת, אבל כל המזמור בנוי על ענין השכר הנצחי כמו שנאמר שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו: וכבר יובנו הכתובים הללו עם מה שארז"ל אם ארז למה תמר ואם תמר למה ארז, והשיבו אי אמרת ארז אינו עושה פירות, ואי אמרת תמר אין גזעו מחליף. כי באמת עמקו מחשבותיהם ז"ל שרצו לרמוז על שתי השבתות אשר הזכרנו, כי אותו השבת אינו עושה פירות שהוא עולם התגמול אבל גזעו מחליף, אבל זה השבת בעוה"ז עושה פירות, ובענין גזעו מחליף רמזו על תחיית המתים. ובזה יתישב ספק מופלג שהתחיל בלשון יחיד צדיק כתמר יפרח והשלים לשון רבים שתולים בבית ה' ובחצרות אלהינו יפריחו, היות הכוונה באומרו לשון רבים על הגוף והנפש: ונחזור לעניננו שעל אלו השתי שבתות נאמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לעשותו מבלתי הזכיר את השבת שנית. אמנם הכוונה לומר שישמרו זה השבח בעוה"ז כדי לעשות השבת הנצחי, והוא אומרו ברית עולם. וכן על הכוונה הזאת נאמר שבתותי תשמרו, וכן לסריסים אשר ישמרו את שבתות וכן מלבד שבתות ה'. ועליהם נאמר בפרשת אמור ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד כי היום השבת בעוה"ז יערך את השבת לעתיד לבא להיותו תמיד וכן על אלו השתי שבתות אמרו ז"ל אלמלי שמרו בני ישראל שתי שבתות מיד נגאלים, שזה יפלא לומר שישמרו שני שבתות ויחללו זולתם ח"ו, אבל אמרו בלשון חכמה שאלמלי היו שומרים אלו השתי שבתות כהלכתם מיד נגאלין וזהו שארז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, כי כל שבת צריך זכירה למע"ב ושמירה וצפוי לשבת האחר ע"י עבודת הנפש שהוא העסק בתורה

ובמה שנאמר בפרשת ואתחנן בעשרת הדברות כי על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת רבו המבוכות שהיאך יתכן לומר שמצות שבת היתה מפני יציאת מצרים ולפי האמת לא היתה רק לאות לחדוש העולם. והרמב"ן ז"ל האריך בזה וז"ל ואמר כאן למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית וגו' לבאר כי בו יצוה במנוחת העבד כמוך בעבור שהיית עבד והניח לך ה' וגם אתה תניח לעבדך. והנה טעמו למען כשינוח עבדך ואמתך כמוך תזכור כי עבד היית וגו', וטעם על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת צוה שתעשה כן ביום השבת, כך פירש ר' אברהם ואיננו נכון, ואנו אומרים בקדוש היום כי יום זה תחלה למקראי