מעשי השם חלק ב שסג

פרק ז

השני ימים שנאמר וקדשתם היום ומחר ואח"כ ועד ביום הג' לנתינת התורה הוא שאמר עליהם הושע יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה, ואומרו משה ידבר והאלהים יעננו בקול, כבר יפלא שלא ראינו בדברי משה דברים שצריכים מענה עד, שיאמר והאלהים יעננו. ועוד מאי יעננו בקול שנראה בקול הברה בלתי חתוך דברים, ולא נתבאר מה היה ענין המענה הזאת. רש"י פירש שענין העניה בקול שנאמר כאן, הוא ע"ד שנאמר בד"ה בדוד ויענהו באש מן השמים, וכן אליהו והיה האלהים אשר יענה באש שפירושו ששלח להם אש, כמו כן כאשר הקב"ה היה אומר הדבור למשה באותו הקול הנורא ומשה היה משיבו לישראל כבר היה מדבר בכחו של בשר ודם, והיאך היה אפשר שששים רבוא ישמעו דבריו, אבל הקב"ה היה שולח לו קול מספיק להשמיע לכל ס' רבוא, וזהו אומרו כי משה היה מדבר, רוצה לומר כדבור שאר אנשים והאלהים היה שולח קול גדול בדבורו שהיה נשמע לששים ריבוא: עוד יתכן לומר קרוב מזה אל הפשט והוא שסיפור הכתוב מן הקול החזק הנשמע הוא קול שופר, שכשמשה היה מדבר לעם מה שיצוה להם תכף היה בא קול השופר אחרי דברו, ובהיות משה שותק לא היה נשמע קול שופר שהיה זה כעדות שמה שהיה משה מדבר שהוא מפי ה'. וכן מנהג מלכותא דארעא כשיוכרז דבר בשם המלכות אחר שישלים כרוזו יתקעו בשופר או בחצוצרות של המלך. וזה פירושנו יתכן יותר, כי לפרש"י לא ישוב הענין אל קול השופר האמור בכתוב, ולא יאות לפשטן של דברים, כי הדברים מבוארים בכתוב שהם שבים אל קול השופר, שכן נאמר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול, ולפי פרש"י ז"ל צריך לומר שענין השופר היה דבר בפני עצמו וענין ענייתו בקול הוא ענין בפני עצמו

ובמה שלא הוזכר שכר בכל העשרת דברות זולתי בענין כבוד אב ואם יפלא מאד, וגם אומרו למען יאריכון ימיך על האדמה, כי היה מספיק אומרו למען יאריכון ימיך ומה ענין האדמה לכאן: ועוד יפלא שנראה שבח"ל אין צורך לכבד אב ואם. ואמנם כבר בארנו זה מאמר ג' פרק י"ח שהיה זה דרך אזהרה שלפי שארץ ישראל היתה לכנען, וכנען במה שלא נהג כבוד לאביו נתקלל שיהיה עבד עבדים לאחיו, ומצרים היה אחיו של כנען וישראל היו עבדים למצרים, ולכן ניתנה ארץ כנען לישראל שיתקיים עבד עבדים יהיה לאחיו, אם כן נתגרש כנען מארץ ישראל לפי שזלזל בכבוד אביו, לכן נאמר פה שיכבדו הורים. כדי שלא תאבד מהם א"י כאשר נאבדה מכנען

ואומרו וכל העם רואים את הקולות, כבר ארז"ל רואין את הנשמע. אבל לפי הפשט יהיה הראיה פה הבנה כמו ותרא האשה כי טוב, שגם הראיה הזאת אם היתה ראות עין כבר ראתה, אבל עתה מדברי הנחש הבינה כי טוב הוא, וכן ראה ריח בני כריח השדה, שאין ראיה נופל בריח שהכל ראות לב, וכמו כן פה שראו ראות לב הקולות והלפידים בא להם מורך לבב ונתרחקו כמו שנאמר ויעמדו מרחוק, וכבר פירשו זולתי בכמו זה אבל לא ביארו מה היתה הראיה בלב והענין שעיינו במעשה הקולות ההם ומה ראו עד שהוצרכו לעיון, כי בקול שאין בו חתוך דברים זולת קול הברה לבד לא יפול בו עיון לכך נראה שדרך טבע הוא שהראות מהיר מן השמע, והעד שאנו רואים הברק טרם נשמע הרעם. והנה הם ראו שהענין היה הפך זה, שקודם היו שומעים הקולות ואח"כ הלפידים ועל זה תמהו והכירו היותו קול אלהי ונתיירא ועמדו מרחוק, וזה הוא שאמרו את קולו שמענו שידעו ודאי היות זה קול אלהי לא טבעי וזהו שנאמר ג"כ רואים את הקולות ואת הלפידים וגו' וינועו ויעמדו מרחוק, שראו הקולות קודם ששמעו הלפידים

ועל מ"ש אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא אלהים הנה יש לראות מה היה ענין הזה, שאם היה כדי לנסות אותם אם תהיה להם יראה כבר נאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם. אבל יתכן לומר שהיראה תהיה בלב וכאשר תגדל היראה תבא גם כן אל הפנים, כי האדם שיראה דבר נורא יחזיק לבו לראות מהותו, וכל מה שיגדל הדבר המבהיל ההוא עוד יסתיר פניו אם כן זה אמר להם כי בלבם כבר היו יראים כמו שנאמר ויחרד כל העם, אבל בא ה' כדי שתהיה היראה גם על הפנים כמו שעשה משה בסנה, ואם כן היה הנסיון שבא האלהים אם תהיה להם יראה בלב ויראה בפנים עד שיעמדו מרחוק להסתר מהשכינה: ומה שאמר משה אל. תיראו אינה יראה מן המות מפני מהומת קול אלהים, כי אם היתה יראה מן המות לסבת שמעם קול אלהים, אם כן מה היו התנחומים באומרו אליהם שבא לנסותם, כי יבא לאיזו סיבה שתהיה הרי הם יראים מן המות: ועוד יפלא כי הוא יאמר אל תיראו ואדרבה היא המבוקשת, כמו שנאמר למען תהיה יראתו על פניכם. אבל יתכן שהם נתייראו שמא חטאו כאשר אמרו נעשה ונשמע, שהיה כאומרו רצוננו לראות מלכנו, וכן אמרו כל אשר דבר ה' נעשה, כנראה שהיה רצונם לשמוע מפי ה' וחשבו שבשביל שאלתם בא האלהים ויחשב להם עון, לכן אמר להם משה שלא תהיה להם יראה זאת, כי מלבד שאלתם היה בא האלהים לנסותם וכדי שתהיה יראתו על פניהם, וזה שנאמר פ' ואתחנן הן הראנו ה' וגו' היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. כי יפלא מאד אומרו אחר זה אם יוספים אנחנו לשמוע, את קול ה' אלהינו עוד ומתנו שזה מאמר סותר לראשון. ועוד