מעשי השם חלק ב שסא

מהרי"א כבר אמרנו שבאומרו תחזה מכל העם, רוצה לומר שכל העם יבחרו החכמים שבהם שהם יודעים אותם ומשה ברוח הקדש יבחר הכשרים ועל השינוי השני כבר אמרנו שבאומרו אנשי חיל רוצה לומר חכמים, כי התנאי הראשון הוא שיהיו חכמים שאם אינם חכמים אפילו יראי אלהים ושונאי בצע לא יאותו לשפוט, ובשינוי הג' כבר אמרנו שמיד אחר העצה מינה אותם, ובשינוי הד' שאמר שיתרו לא יעץ רק על המשפט לא על המלחמה, אמת לא היה שם שינוי כלל, כי המינוי שיעץ יתרו היה לחשבון כל הת"ר אלף ואם כן האנשים ההולכים במלחמה גם כן היו צריכים שופטים, ועל כן חלקם משה שבמלחמה היו הולכים קצת שרי אלפים וקצת שרי מאות כפי רוב החיל ובמחנה היו נשארים השאר עם שרי עשרות ושרי חמשים, ועל כן לא נזכרו במלחמת מדין רק שרי אלפים ושרי מאות וכן היה המנהג לעולם שהכרתי והפלתי היו גם כן הולכים במלחמה במלחמת דוד, ולדעתי להיותם שני מיני שופטים מין אחד לשפוט ומין א' לסתור כאשר אמרנו לכן נקראו כרתי ופלתי, כי הפלתי הם השופטים הראשונים על לשון כי יפלא ממך דבר למשפט והכרתי הם הסותרים את הדין שהם כורתים הריב מכל וכל, וכן נקראו החרש והמסגר על שם שני מיני שופטים. כי החרש פרש"י במלכים כשהיה מדבר הכל שותקין והמסגר סוגר ואין פותח, כי השופטים אחד מדבר והכל שותקים, והמסגר שאמרו שסוגר ואינו פותח, ר"ל שסותרים או מקיימים הדין וכורתים הריב כמו שנקראים כרתי

פרק ו

באומרו ויחן ישראל נגד ההר פרש"י כאיש אחד בלב אחד. ולא פרש"י ז"ל אומרו נגד ההר והרמב"ן כתב שהבדילו מתוכם האספסוף ויתכן לדעתי לומר שמנהג המחנות כשחונים לעשות פני האהלים דהיינו פתחי האהלים אל העמק כי ההר יפסיק הראות, ולכן יהיו פני האהלים אל צד שאינו מפסיק הראות ואחוריהם אל ההר המפסיק, אמנם ישראל כאשר ידעו שיש להם לקבל תורה מן ההר ההוא, כלם בכוונה אחד עשו פני אהליהם נגד ההר, וזהו שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר: כבר פי' רש"י ז"ל כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל לזכרים, ובדברי הנביאים מצינו הרבה פעמים בית יעקב שאין המובן על הנשים כמו שנאמר נספחו אל בית יעקב. אבל לדעתי בית יעקב נאמר על המון העם ובית ישראל נאמר על ראשי העם ונבוניהם גם על פרש"י שכתב אלה הדברים אשר תדבר לא פחות ולא יותר יפלא שיצטרך אזהרה לציר נאמן שלא יפחות ולא יוסיף

נראה שיתיישב אחר שנתעורר התעוררות נפלא במה שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, כי מאחר שהוא מדבר עמהם ואומר להם והייתם לי סגולה למה חזר לומר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, ונאמר שהש"י אמר למשה שידבר להמון העם וגם לנבונים, ולפי שרצה להבטיחם בגופניות וברוחניות, ואמר למשה קודם שיאמר להם שהם ראו שהקב"ה קרבם כלם לעבודתו, ואח"כ נגד השתי כתות שאמרנו שהם המון העם כת אחד, והנבונים ומשכילים כת שניה, אמר אם שמוע תשמעו לקולי ושמרתם את בריתי. כי אומרו אם שמוע תשמע לקולי אמר נגד המבינים שישמעו וישיגו באלהיות, ואומרו ושמרתם את בריתי הוא על המון העם כי ההמון אשר אין להם הבנה להבין ענין האלהיות ונסתרי המצות מקיימים התורה ע"י כריתת ברית, כמו שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם, כי לא נאמר זה רק להמון כאשר יתבאר הפסוק הזה במקומו, לפי שנבוני העם ומשכיליהם לא יצטרכו אל השבועה ואל כריתת ברית, שכאשר יבינו וישיגו אמתות האלהיות אין ספק שנפשם תהיה דבקה בהם בלי שבועה ובלי כריתת ברית. ולכך אמר כאן נגד כת המשכילים שנקראים בית ישראל, אמר אם שמוע תשמעו לקולי, ונגד כת ההמון שנקראו בית יעקב אמר ושמרתם את בריתי, ואח"כ רצה להבטיחם על השכר הגופני, אמר לשתי הכתות והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. הרי ביאר על השכר הגופני בארץ, ולמשכילים חור בהבטחת הרוחניות כי ההמון לא ישיגום, ולהם אמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וביאר הדברים מאד שלא יאמר אלו הדברים לעם רק למשכילים, ולכך אמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ולא אל בית יעקב שהם ההמון, ושב הצווי הזה אל ההבטחה האחרונה שאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, כלומר שזו ההבטחה היא למשכילים לפי שהם יבינוה, כי על השכר הרוחני והדבקות הנצחי נאמר תהיו לי ממלכת כהנים. ולפי שהיו שם שני מיני דברים מין אחד להמון ומין אחד למבינים הוצרך לומר וישם לפניהם את כל הדברים, כל לרבות ולהודיע שאמר לזקנים גם השתי הבטחות הנזכרות וזהו ויענו כל העם יחדו, כי באומרו ויענו כל העם מובנים הדברים שיחדו ענו, ובא לומר כי אע"פ שבענין הדברים שצוה למשה לדבר אליהם לא היו הדברים לכלם יחד, עם כל זה היו יחדו בתשובתם

ובענין אומרו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, כתב הרמב"ם ז"ל ספר המורה ח"ב פל"ג לענין מעמד הר סיני כי הדבור היה מגיע למשה לבדו והרבה לו ראיות על זה מהפסוקים. תחלה הביא מאומרו אנכי עומד בין ה' וביניכם, וכן הביא ראיה מאומרו משה ידבר והאלהים יעננו בקול, וכן הביא מה שאמרו ז"ל במכילתא כל דבור ודבור היה