מעשי השם חלק ב שנט

חמשים ושרי עשרות כלם הם מנין המשרתים שיהיו להם. והן באמת היות השרים כל כך סך מופלג הוא דבר מבהיל, אבל לומר שיתרו נתן עצה למשה על המנין של המשרתים שיהיה לשופטים הוא דבר יותר מבהיל ממנו וראוי לכל משכיל להתרחק מלקבלו, וכ"ש שכל טענת יתרו היתה על רבוי הנשפטים והיות משה לבדו, ושלא יאמר בעצתו מספר השופטים שימנה ושיאמר מספר המשרתים שאינם ענין לטענתו היה צריך הראב"ע אהוב שבסתר פניו ישא לקבל זה ממנו. ומהרי"א כתב שהמנין האמור בעצה הזאת איננו על מספר השופטים רק על כמות הממון הנשפט, ויהיה פירוש שרי אלפים שישפטו עד אלף שקלים וכן שרי מאות ושרי חמשים וכן שרי עשרות ר"ל עשרה שקלים, ולדעתי גם זה מבהיל שהיאך יאמר יתרו עצה שאין בה מענין טענתו, שכל מגמת פניו היה שישפטו בכל עת, ולא היתה טענתו על מדרגת השופטים שזה ישפוט על אלף שקלים וזה על ק' פחות או יתר, ועוד שאם פירוש המנין שב אל השקלים, אם כן לא היתה עצתו רק על דיני ממונות אבל על קנסות ונזיקין והוראות ונדרים ונשים הכל היה על משה, וגם לפי פירוש זה לא הודיע בעצתו מספר השופטים שהיא עיקר טענתו שכן אמר מדוע אתה יושב לבדך: עוד כתב מהררי"א להיתר הספק הנ"ל פירוש אחר, ואמר ששרי אלפים ר"ל שישבו אלף שרים במעמד אחד וכן מאה וחמשים ועשרה, והביא לו ראיה שכן עושים בשאר אומות ובפרט בויניזיי"א. ובאמת היא ראיה שכנגדו שבויניזיי"ה יש משפט של קווארנטיי"ה שהם ארבעים אנשים ולפעמים יתעכב משפט אחד שנה אחת גם שנתים, וכל צערו של יתרו היה שישפטו בכל עת וכל שכן אם היו הדיינים אלף. ועוד שהיה צריך חצוצרות וקול שופר להשמיע טענות הטוען והנטען לאלף איש, ועוד שגם לא הודיע כמה מעמדות מאלף וכמה ממאה וכמה מחמשים וכמה מעשרה. ואם לא היה שם רק ד' מעמדות אחד מאלף ואחד ממאה ואחד מחמשים ואחד מעשרה, באמת גם ד' מעמדות של דיינים לא היו מספיקים לת"ר אלף לשפוט אותם בכל עת וכל אלו הפירושים אשר הזכרנו טוב לנו לתת שכמנו לסבול שיהיו השופטים ע"ח אלף כפרש"י, ולא לומר היותה עצה נבערה אין בה סדר מספיק להנהגת העם אבל אדרבה רוע ההנהגה: עוד ספק ז' מה שנאמר ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים וגו', כי ודאי לא בחר אותם מן הכנעניים או מן האמוריים או מן המצריים ומה צורך לומר שבחר אותם מכל ישראל

וטרם באנו אל היתר הספקות אזכיר מה שהרבה להשיב מהרי"א ז"ל על השנויים אשר בין העצה שיעץ יתרו ובין המעשה שעשה משה בענין זה, ומן השנויים ההם רצה לחייב שמשה לא עשה על פי עצת יתרו רק דרך כבוד א"ל כן והוא עשה מעצמו מה שנראה לו נכון, וז"ל מהרי"א ז"ל: השינוי הא' שהוא יעצו שמשה מעצמו ימנה השרים לרצונו ולבחירתו, ומשה לא עשה כן אבל אמר לעם הבו לכם אנשים חכמים וגו'

השינוי הב' שיתרו יעצו שימנה אנשים יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, בחשבו שישפטו באומד ובסברא ולכן לא הזכיר חכמים, אמנם משה אמר אנשים חכמים וידועים, וכן בסיפור המעשה אמר ויבחר לו משה אנשי חיל מכל ישראל, ולא זכר יראי אלהים ולא אנשי אמת ושונאי בצע כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה'

השינוי הג' יתרו יעצו שימנה השופטים מיד ומשה לא מינה אותם אלא בנסעם מסיני בתחלת השנה השנית שנאמר ואומר אליכם בעת ההיא לאמר: השינוי הד' יתרו יעצו שימנה אנשים לענין המשפט בלבד ומשה מינה אותם השרים עצמם לענין המלחמות ג"כ וכמ"ש איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם, שהם המלחמות כמו שאבאר במקומו בע"ה, ולכן תמצא בספור מלחמות מדין שהיו פקודי החיל ושרי הצבא שרי האלפים ושרי המאות וכל זה יוכיח שמה שאמר הכתוב וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר, הוא שאמר לו משה רבינו ראה דבריך טובים ונכוחים ואנכי אעשה כדבריך כדי לכבדו, אבל לא עשה משה כל, אשר דבר יתרו כי אם הישר בעיניו, עכ"ל של מהרר"י אברבנאל ז"ל

ורואה אני דברי השלם הזה שמביא ראיה לדברו הטוב בעיניו במקום הזה מדבר שביאר הוא בעצמו במקום אחר, ובאמת אם יפול האחד אין שני להקימו. וגם מה שהרבה לצייר לו פנויים והתחלפיות אחר ההבטה הנכונה בל יראה ובל ימצא לא שינוי ולא התחלפות, ומי ישמע אליו בדבר הזה לומר שמשה לא עשה עצת יתרו והתורה מכרזת ואומרת וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר. אבל לדעתי יתבארו הדברים שאין כאן לא שינוי ולא חילוף כלל אחרי שנבאר הענין בהתרת הספקות אשר הזכרנו, ותחלה, אומר שאין ספק בהיות עצת יתרו עמוקה והגדיל תושיה בה, כי כאשר ראה יתרו כל העם עומד מן הבקר עד הערב נסתפק אם משה עושה זה מעצמו לישב לדין לבדו או במצות הש"י היה עושה הענין הזה ועל כן אמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם, כאלו יאמר הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מהו, הוא מעצמך או במצות הש"י שצוה שתהיה יושב לבדך, כלומר ודאי אין הסידור המדיני מחייב לעשות כן, באופן שהיה קרוב לו ודאי אצל יתרו שבמצות הש"י היה יושב לבדו והיה נכסף לדעת טעם למצוה זו, ועל כן אמר מדוע אתה יושב לבדך והנה על ספק הזה שנסתפק יתרו היטיב משה להשיב לו כענין ואמר לו שלא צוה הש"י לשבת לבדו, אבל מקרה הוא כי יבא אליו העם