מעשי השם חלק ב שנח

שופטיהם באומד הדעת וסברא, לפי שידע שירבו הקטטות בישראל ותמיד יערערו ויפקפקו בדיניהם ויאמרו המתחייבים בדין הורוני מהיכן דנתוני, וכן שמפני איבה ושנאה או לסבות אחרות חייבו והצדיקו את בעלי דינים. ואם יבאו לפני שופטים אחרים דעות בני אדם סברותיהם חלוקות זה יחייב וזה יזכה וירבו התורות והמחלוקות ביניהם, ובזה יבואו כלם למשה וירצה כל א' ללכת אחרי ב"ד יפה ולשמוע הדין מפיו, והדרא קושיא לדוכתא מהטורח והעמל למרע"ה למשפט העם, ומפני זה משה לדעתו שבעוד ימים מעטים יקבלו את התורה כמו שיעדו הש"י בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וצוהו הש"י המשפטים אשר ישים לפניהם, היה דעתו שאז אחרי יקבלו התורה והמשפטים בהיות להם סדר ונימוס המשפטים כשלחן ערוך ימנה את השופטים לשפוט אותם לא באומד וסברא אלא על פי החקים והמשפטים שישים לפניהם מאת ה', אבל יתרו לא היה יודע מזה דבר וחשב שמה שהיה עושה משה לצורך שעה כן יהיה תמיד, ולכן תפשו בזה ואמר לו נבל תבול ויעצו שימנה שופטים שישפטו כפי האומד כאשר היו נוהגים במדין וגם היום נוהגים כן בכל ארצות הישמעאלים, ולא צוהו שיבחר אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, ולא אמר שיהיו חכמים כי לא חשב שיהיה להם תורה שידינו בה, ומרע"ה כדי לכבד חותנו ולהיות סוד ה' ליראיו לא הגיד לו ענין התורה שהם עתידים לקבל ולא התוכח על מנהגו בשופטים אם הטוב ואם הרע אבל שמע דבריו והשיבו שכן יעשה, האמנם לא עשה הדבר מפני עצתו לפי שכל אשר יעצו היה בלב משה לעשותו, אבל בזמן ובאופן הראוי, ויתרו אכל פגה העצה הזאת, הנה אם כן צדקו דברי יתרו כפי ההנהגה המדיניית וצדק מעשה משה כפי הכוונה האלהית וצורך השעה, ומפני זה בסיפור משנה תורה יחס משה צווי השופטים לעצמו ולא לעצת יתרו ואמר שעשהו אחר מ"ת כי כן היה האמת עם היות העצה קודם אליה, וזהו שנאמר שם ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה וגו', ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל וגו' לפי שאז מינה השופטים לא קודם מ"ת, ולכן נאמר וישמע משה לקול חותנו ויעש ככל אשר אמר, ר"ל ששמע דבריו ועשה דבר מסכים לעצתו אבל לא בזמן העצה, וגם בדבריו שינה משה מה שעשה מעצת יתרו כמו שאבאר. וכבר זכרתי שעם היות שנאמר ויעש ככל אשר אמר וכן וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו שנכתב כאן להשלים ספורו עם היות שהיה זה בשנה השנית, עכ"ל מהרי"א:

ובאמת לדעתי הדברים הללו נאמרים בפה ונכתבים ביד מלאכותית אבל לא בהסכמת העיון השכלי. וזה אם מצד הענין הזה בעצמו שלא יתכן היות הדברים כן ואם מצד הכתובים, שאם מצד הענין הרי לפי דבריו היה משה בעיני יתרו פרא אדם עד שחשב שכן יתמיד ושהוצרך לעצתו ואמר לו איעצך, ואם מצד הכתוב שאם הכתוב היה אומר ויאמר משה לחותנו כן אעשה, היה אפשר לומר שאמר לו כן דרך כבוד כמו שכתב מהרי"א, עם היות שלא יאות לומר שמשה אדוננו היה גונב דעתו, בשגם נודה לדבריו בזה עם כל זה א"א לומר כן כי התורה היא המעידה שמשה שמע לקול חותנו ואין כאן סיפור דברי משה כלל. והראיה שהביא לדבריו שבפרשת דברים לא ייחס הענין ליתרו רק לעצמו, באמת אינה ראיה כלל ששם בפ' דברים לא יספר רק מה שהוא עשה להם, אבל העצה שנתן לו יתרו בינו לבין עצמו אין שם מקום שיאמר אותה לדורות ההם שעשה כן על פי עצת יתרו או שהיה על פי עצמו, וכן תמצא שנאמר שם בפ' דברים ואומר אליכם באתם עד הר האמורי וגו' עלה רש, ואין ספק שלא אמר הדברים ההם רק על פי ה' ועם כל זה לא סיפר שם שמה שאמר להם עלה רש שכן אמר לו הש"י, רק אמר בשם עצמו:

עוד ספק ב' יש בפרשה הזאת שתחלת דברי יתרו היו איעצך ויהי אלהים עמך ואחר כך אמר וצוך אלהים ויכלת עמוד. ורש"י ז"ל כתב שימלך בשכינה שאם יעכב על ידך לא תוכל עמוד וזה יפלא מאד שיתרו יאמר שאם הקב"ה יעכב על ידו לא יוכל עמוד, שאם כן לפי דעתו נכנס בחק התנאי שהקב"ה יצוה לו מה שא"א לו לעשות. ועוד שגם באומרו ויהי אלהים עמך פרש"י שיהא נמלך בהקב"ה אם כן יהיה זה כפל מבואר:

ספק ג' שמשה השיב ליתרו תשובה בלתי מספקת לשאלתו, שיתרו שאל מדוע אתה יושב לבדך ולא שאל על מה הוא יושב, כי כבר נאמר שראה את אשר הוא עושה לעם א"כ כבר ראה שהוא ישפוט ביניהם ומלמדם, ומשה משיב כי יהיה להם דבר בא אלי, כאלו יתרו שואל מה הם עושים אצלך

ספק ד' שיתרו אמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, ואחר כך נאמר וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר ויבחר משה אנשי חיל, ובפ' אלה הדברים נאמר חכמים וידועים: ספק ה' שפה נאמר בעצת יתרו ואתה תחזה וכן נאמר ויבחר משה, ובפ' דברים נאמר שנתן הבחירה להם כמו שנאמר הבו לכם אנשים: ספק ו' ענין העצה שאמר למנות שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות. ולפרש"י היה חשבון מספר מופלג דהיינו שבעה רבבות ושבעה אלפים והוא דבר שהמשכיל יצר לו מאד לקבל זה. ועוד ששלמה לא מינה רק ששת אלפים כאמור בדברי הימים והיו ישראל י"ג רבוא כמו שנאמר בשמואל כשמנאם דוד. ובהיתר ספק זה גדלה מריבה בעקבות הרועים. וראיתי הראב"ע שהביא להיתר ספק זה שהיו שרי אלפים ר"ל שרים שהיו להם בבתיהם אלף איש משרתים אותם, וכן שרי מאות ושרי