מעשי השם חלק ב שנז

עמו, כי מה צורך לומר עמו וכבר לפנים נאמר ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל ולא אמר עמו. אבל הנכון בעיני שסיפר הכתוב ששמע יתרו שהקב"ה עשה את משה ואת ישראל שיהיו עמו במתן תורה, וזהו שנקרא חובב שחיבב את התורה, כיון ששמע שעשאם עמו כמו שנאמר ולקחתי אתכם לי לעם לכך בא גם הוא להתגייר להיותו מכלל עמו וזהו שנאמר את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו, כאילו אמר שעשה עמו את משה ואת ישראל ובענין שמותיו של יתרו רש"י ז"ל כתב שבעה שמות נקראו לו ואחר כך כשנתגייר נקרא יתרו שהוסיפו לו אות אחת. והרא"ם הרבה להשיב אפו על רש"י לומר שאם כן לא היו רק ששה והניח טענתו ואמר שצריך עיון, ובאמת לדעתי התימה עליו, שמה יאמר בחובב שחבב את התורה, הרי ודאי שלא נקרא עוד פוטיאל שפטם עגלים ואם כן הם חמשה, ואין טענתו טענה שרש"י ז"ל כתב נקראו לו לשעבר כל אחד בזמנו, ולא אמר שיש לו שבעה שמות. עוד כתב רש"י ע"פ רז"ל אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בניה. וראיתי קצת מפרשים חדשים מקרוב באו שטענו שהיאך יתכן לומר על יתרו שהיה רודף הכבוד, ואמת הפך הדברים שכבר אמרו שיתרו אמר אם אין אתה יוצא בגיני, כלומר תנאי קיים, והרבה כמוהו בלשון רז"ל, כמו אם כסא של שלש רגלים לא יוכל לעמוד, וזה היה אומרו ודאי אין אני ראוי לכבוד זה, וכך לא אמרו ז"ל צא בגיני ואם אין אתה יוצא וכו' כמו שאמר אח"כ באשה ובבנים והוציאו זה ממ"ש ואשתך ושני בניה עמה, ולא אמר עמי, שנראה היות הכוונה לומר לו שבגינו לא יצא שכבר הוא בא אליו, אבל בגין אשתו ושני בניה עמה שיצא שהם עיקר: ובזה יתישב מה שכתב רש"י ז"ל אח"כ כבוד גדול נתכבד יתרו שנראים דברי מותר, אבל זה אמר שמשה פירש שיוצא לקראת חותנו כמו שנאמר ויצא משה לקראת חותנו, כי אחר ששלח לו יתרו לומר ואשתך ושני בניה עמה, היה ראוי שיאמר ויצא משה לקראתם אבל מה שנאמר לקראת חותנו, הוא שכן הודיע משה שאינו יוצא רק לקראת חותנו, וזהו הכבוד הגדול שכתב רש"י ז"ל שלא יצא לקראתו ולא לקראת אשתו ובניו, ואח"כ סיפר לו משה כל מה שעשה לפרעה ולמצרים כנגד מה ששמע הוא שעשה הקב"ה למשה ולישראל שעשאום עמו, אמר לו משה מה שעשה לפרעה ולמצרים שהוא עמו של פרעה, וכל שאר הפרטים הם בכלל אומרו את כל התלאה

ובאומרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים, הרמב"ן פירש שני נסים אחד שלא הרג אתכם שבעבורכם באו עליהם המכות, ועוד נס שני שהצילם ויצאו לחרות עולם, והראב"ע פירש שראשונה אמר ברוך ה' אשר הציל אתכם על משה ואהרן, והשני על ישראל שהצילם במצרים ובים. והנכון לפי דעתי פשוטו של מקרא על שהצילם קודם מתוך מצרים ואח"כ בים שנאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים שהיא תשועה שניה, ולענין קריעת י"ס לא אמר מתחת יד מצרים שלא היו תחת ידם, אבל על מה שהוציאם מתוך מצרים אמר מתחת יד מצרים, ולכך אמר קודם אתכם ואח"כ אמר העם כי בקריעת י"ס היתה הצלה גם למשה ולאהרן, אבל ההצלה מן העבודה לא היתה רק לעם ששבט לוי לא היו בעבודה, ובהיות שכבר שבח יתרו לה' על קריעת י"ס השלים לומר כי בדבר אשר זדו עליהם

ובמה שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל. כתב רש"י ע"פ מדרשם ז"ל ומשה היכן הלך אלא שהיה עומד ומשמש. וקצת תימה הוא שהרי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אבל לפי פשוטו של מקרא יתיישב שיתרו היה באהל משה כמו שנאמר ויבאו האהלה, ואם היה אומר וישבו אהרן והזקנים לאכול לחם היה מקום לשאול משה היכן היה, אבל אין סיפור הכתוב רק על הביאה שבאו מחוץ לאהל אל האהל ומשה לא היה מן הבאים שהוא באהלו היה, ומה שנאמר עם יתרו ולא אמר עם משה זה ברור שלסבת האורח באו אחר זה מצאתי שכוונתי לדעת הראב"ע

פרק ה

השאלות רבו למעלה בעצת יתרו שאמר למשה לכה איעצך, והנה הם

ספק א' כי העצה הזאת אינה עצה עמוקה עד שהיתה נעלמת ממשה אדוננו, ומי שאמר שמשה אדוננו לא היה יודע במדיניות לא דבר נכונה, שהדיוט שבהדיוטות כאשר יראה שהמשא יכבד עליו יבקש לו עוזרים להקל מעליו, ואפילו היה מאנשי הכפר שמעולם לא ראו מדיניות וכ"ש שמשה נתגדל בבית בתיה בת פרעה תוך טכסיסי מלוכה, ובפרט שארז"ל שהיה כמה שנים מלך בכוש טרם שרות עליו רוח נבואיי, ואם כן יפלא מאד שהיאך יתכן שיאמר על העצה ההיא וישמע משה לקול חותנו כאילו נעלמה ממנו העצה העמוקה ההיא ומהרי"א בהיתר ספק זה כתב וז"ל, ואומר כי בהיות שיתרו בא קודם מ"ת היה יושב משה לשפוט את העם מן הבקר עד הערב ולא היה ממנה אנשים אחרים לשפטם, לפי שעדיין לא ניתן להם תורה ונימוס שישפטו בו כי מה שניתן במרה מעיקרי הדינים למשה איפקוד ועדיין לא צווהו ה' שיתן הדינים ההם לישראל עד פרשת ואלה המשפטים כמו שבארתי, ומפני זה הוצרך משה רבינו בתחילת ענינו לשפוט את העם בעצמו לפי שאדם אין שידע עיקרי הדינים האלהיים לדון בהם עדיין, וגם לא רצה שישפטו את העם