מעשי השם חלק ב שנו

הנביאים המדבר פה אל פה עם השכינה והקב"ה מוליכם תוך ענני כבודו שיפחד מעמלק מפני שנתברך בחרב: גם כן מה שכתב רש"י ז"ל באומרו בחר לנו אנשים שיודעים לבטל כשפים יפלא לומר כי משה אדוננו היה ירא מן הכשפים: אבל נראה להקדים קצת התעוררות אשר מהם ימשך ישוב אל כל ענינו של עמלק

תחלה על מה שפרש"י צא והלחם צא מן הענן, יפלא שאפילו שהיו הדברים כן שיצא מן הענן למה הוצרך לומר הכתוב שאמר לו צא מן הענן, והיה מספיק שיאמר לו לך והלחם בעמלק ולמה אמר צא מן הענן

ספק ב' מה הוצרך לומר משה ליהושע מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי ולכוונת מה הגיד לו זה:

אבל נראה שמשה רע"ה כאשר ראה שישראל אמרו היש ה' בקרבנו, ראה שהקב"ה סלק השכינה מלהיות לעזר להם. והעד הנאמן מה שדרשו ז"ל משל לתינוק שהיה מורכב על כתפו של אביו וכו' שאביו השליכו לארץ שזה ודאי משל אל סילוק השכינה מהם, ולפי זה פחד משה ונתיירא מאד שראה שזו המלחמה צריכה להיות מלחמה טבעית לא אלהית, כדי שיכירו ישראל בחסרונם כשאין שכינה עמהם, ועל כן אמר ליהושע צא מן הענן, ר"ל אין זו מלחמה אלהית עד שבהיותך בענן ה' נלחם אבל צריך לצאת מן הענן. ועוד אמר לו לבחור אנשים שידעו לבטל כשוף כי היה ירא מן הכשוף אחר היותה מלחמה טבעית, וכדי לחזק לבו של יהושע קצת אמר לו שגם הוא נצב במטה האלהים. ובהיות המלחמה בין ישראל ועמלק ומשה היה מרים ידו כדי לחזק לבו של יהושע, והעם אשר עמו הנה ראו שהיה גובר ישראל, וכאשר לא היה מרים אבל היה מניח היה גובר עמלק הבינו שהיה זה מאתו ית', והיה כן להראות לישראל שכל זמן שאין להם עזר אלהי מלמעלה לעולם דרך טבע מערכת משפטי המזלות האומות גוברות עליהם, וזהו שנאמר והיה כאשר יניח ידו, ר"ל שאם לא היה מרים ידו להוריד עזר וסיוע אלהי תכף יגבר עמלק, וכאשר ראו שהרמת יד משה תמשיך תגבורת לישראל, הנה אהרן וחור תמכו בידיו להתמיד התגבורת:

וכבר יפלא מה היה ענין השמת האבן תחתיו, ולמה לא תמכו בידיו והוא עומד, והיות ידיו כבדים אין זה טעם לשיושיבו את משה. אבל לדעתי היה הענין שכבר משה היה יושב ואהרן וחור עומדים שאסור לתלמיד לשבת לפני רבו, ובהיותו יושב לא היה אפשר לתמוך בידיו אלא אם כן ישבו גם הם שיתמכו ידיו על שכמם, וזה לא היה אפשר להיותם רבם לכן הושיבוהו על האבן גבוה כדי שיוכלו לתמוך בידיו והם עומדים על רגליהם והוא יושב. והעד הנאמן שכבר משה היה יושב מה שנאמר ויקחו אבן וישימו תחתיו, שכנראה ודאי היותו יושב והקימוהו ושמו אבן תחתיו, דאל"כ היה לו לומר ויקחו אבן וישב עליה. והנה כאשר ראו ישראל שבהניח משה ידו וגבר עמלק, האמינו אמונה שלמה היותם אבודים וכבושים תחת כל האומות אם לא על ידי עזר אלהי, באופן שישראל קודם לא היו שלמים באמונה ההיא כמו שאמר היש ה' בקרבנו, ובזה הגיעו אל האמונה ע"י ראותם ענין הרמת ידי משה והנחתו, ובהיות המלחמה הזו טבעית נאמר ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב ר"ל בחרב כשאר מלחמות טבעיות ולזה נאמר ג"כ ויחלוש, כי אילו היתה מלחמה אלהית כבר היה מכלה אותם כשאר מלכיות אשר לא נשאר בהם שריד, וזהו גם כן שאמר הקב"ה למשה מלחמה לה' בעמלק ברצותו לומר זאת המלחמה היתה מלחמה טבעית לא לה', אבל עתידה להיות מלחמה לה' בעמלק שלא יחליש אבל ימחה זכרו. והעד המפורסם על אמתות דברינו שלא היתה מלחמה זו אלהית מה שנאמר ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים, כי אומרו ולא ירא אלהים שב אל ישראל עם מאמרם ז"ל שאמרו מלה"ד למי שהיה בנו מורכב על כתפו. ואין לומר שעמלק לא היה ירא אלהים כמו שפירשו קצת, כי מלבד זה ידוע שלא היה ירא אלהים, וגם אין לומר שעמלק לא היה ירא אלהים בעבור שבא להלחם בהיותם עיפים ויגעים, שבדתות הנמוסיות אין זה גנאי כי כל הנלחם באויבו יבקש עת היותו עוף ויגע כמו שאמר אחיתופל והוא יגע ורפה ידים, לכן נראה נכון שאומרו ולא ירא אלהים שב אל ישראל, וכן דרשו ז"ל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה ומן המצות, ובהיות שראה משה שבהרימו ידו במטה היה גובר ישראל, ידע שאעפ"י שהש"י סילק שכינתו מהם במלחמה ההיא כמו שאמרנו, כבר היה מגביר את ישראל בהרמת המטה כדי להדריכם אל האמונה, ולכך בנה מזבח וקראו ה' נסי לומר הרמת המטה היא המביא הצלחה, והוא אומרו ה' נסי כלומר לא היה נלחם להם לישראל רק בעבור שיעשה הרמת המטה, ושהיה סבה לנצחן שבזה היו מתגברים ישראל כי בזה ידעו האמת במה שהיו מנסים לומר היש ה' בקרבנו וידעו שאינו בקרבם במלחמה ההיא

פרשת יתרו

פרק ד

לענין מה שנאמר וישמע יתרו את כל אשר עשה וגו' פרש"י בירידת המן ובאר ועמלק, והראב"ע כתב למשה ולישראל בעבור משה וישראל, והרמב"ן כתב למשה שעשה עמו חסד וטובה שיבא אל פרעה תמיד ולא יפחד, וטען הרמב"ן ז"ל ולמה לא אמר ששמע שעשה למשה ולישראל במ"ת אם היתה ביאת יתרו אחר מתן תורה ויתכן לדעתי לומר בענין זה אחר שנדקדק בלשון הכתוב שנאמר את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל