מעשי השם חלק ב שנה

באמונה זו נאמר וירא ישראל את היד הגדולה כו' ויראו העם את ה', שהאמינו היות בידו היכולת האחד לבד להריע ועל כן נאמר אח"כ מקדש ה' כוננו ידיך שפירושו שקודם לא האמינו בו כ"א יכולת ההרעה שראו מה שעשה במצרים, ונאמר שראו היד ר"ל יכולת א', אבל בבואם לא"י ויזכו לבית הבחירה אזי כוננו ידיך ר"ל יכירו שתי היכולות, אבל עתה עדיין היו מנסים ואומרים שאינו רק מריע כמו שאמרנו שהיו אומרים אפילו הטובה שהוא נתן לנו הוא על ידי מכה, כי על כן אמרו הן הכה צור היוכל לחם תת ויכין שאר לעמו, ואין אומרו לחם על המן רק על הסעודה שהיא נקראת לחם, כמו מדוע לא בא בן ישי אל הלחם, וזהו שאמר קודם היוכל אל לערוך שלחן, ואומרו גם כן מי יאכילנו בשר ר"ל שיתן בידנו ויאכילנו, כי לא היו מפוייסים בשלו שהוא מחוסר צידה והיו אומרים מקרה הוא שבא השלו, וכל זה שאמרו הן הכה צור היה באמונתם שהוא אשר בידו יכולת מריע לבד: ובזה יאות מאד מה שנאמר במזמור ק"ה פתח צור ויזובו מים וכאן אמר הכה צור, לפי שבמזמור ע"ח היה הספור על גודל מעשה ה' כי נורא הוא כפי מה שהיה האמת, שעם היות שם הכאה לא זבו המים מחמת הכאה אבל הוא ית' פתח הצור וזבו המים. אמנם כאן במזמור ע"ח שהיה הספור במה שהיו הם מנסים והיו אומרים בלבם שע"י הכאה זבו המים לכן נאמר הן הכה צור, כלו' ע"י הרעה הביא טובת המים, ועל כן אמר הקב"ה ודברתם אל הסלע שלא יכו הסלע בשביל שהם אמרו הן הכה צור, רצה שלא יכו את הצור רק דבור בעלמא. וכן יתכן לומר שזה היה חטא משה לפרש"י, ועוד במקומו יתבאר בענין מי מריבה בחטא זה מה היה ענינו לפי דרכנו בס"ד. האמנם כאשר לא היתה אמונתם שהשלו הוא שלוח מאתו ית' להיותו מחוסר צידה לכך שלחו ה' בהפלגה עצומה, ונאמר בקברות התאוה שבא אמתים על הארץ שלא היה מחוסר רק אסיפה כמו שנאמר שם ויאספו את השלו הממעיט אסף לשון אסיפה, אבל כאן לא היה על הארץ רק שטים על המחנה כמ"ש ותכס את המחנה. והעד הנאמן שכל שאלתם היתה שיתן להם בשר שלא יצטרך צידה, מה שנאמר ויכין שאר לעמו ולא אמר ויתן רק ויכין, שהיו רוצים מן המוכן לא מה שהוא מחוסר צידה, וכל זה להיותם מנסים שהיו אומרים שביאת השלו על המחנה מקרה הוא כיון שצריך לצוד אותו, ועל פי דרכנו זה נתיישבו כל הספקות אשר נתעוררנו בהם

ובענין שנאמר מה תנסון את ה' יש לשאול שמאחר שלא היה להם מים מה נסיון שייך בזה. והרמב"ן ז"ל פירש מה תנסון את ה' הריב הזה לנסות את ה' היוכל תת לחם ומים כי אם תחרישו ותתפללו אליו אולי יענה אתכם. והראב"ע פירש שהיו שם שתי כתות אחת מריבה ואחת מנסה את ה' ע"כ: ולדעתי יתבאר ענין המריבה הזאת אחר שנקדים מה שטען הרמב"ן ז"ל על מה שנאמר הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב, שטען מה הטעם שלא סיפר הכתוב ששתו העם, והוא ז"ל נדחק והשיב שבידוע שעשו כן ולא סיפרו הכתוב, ולענין שהם היו ברפידים והמים ניתנו בחורב נדחק גם כן והשיב ששם יצאו המים בחורב ובאו כנהר ברפידים

עוד אקדים כדי לבא אל ישוב כל הענין מה שנאמר ויחנו ברפידים ולא היה שם מים לעם לשתות, ובמדבר צין פרשת חקת נאמר ולא היה מים לעדה ולא אמר ולא היה שם כמו שאמר ברפידים עוד יש לדקדק אומרו כאן ויצמא שם העם למים והיה מספיק אומרו ויצמא העם למים ועוד שכיון שנאמר ואין מים לשתות מה הוצרך לחזור לומר ויצמא העם

לכן נראה שברפידים היה להם מים מספיקים בכליהם, והתלונה לא היתה רק שלא היו מים ברפידים לשתות שהיו רוצים לעולם שיהיה מה שבכלים למשמרת, ולכך נאמר ויצמא העם שם, כלו' אפילו שהיה להם מים לא היו רוצים לשתות די ספוקם, שהיו אומרים אם בנסיעה שיסעו ויחנו שנית לא ימצאו מים ימותו בצמא, ולכך היו רוצים לצמצם שלא לשתות כל המים שבכליהם והיו צמאים, והוא אומרו ויצמא, שם העם, כלו' אפילו שהיה להם מים עם כל זה צמאו שם. ומה שנאמר ולא היה שם מים באלה מסעי על רפידים, רצה הכתוב לגלות שברפידים לא היה מים אבל בכליהם היה להם מים, ולכך אמר לא היה שם ר"ל שבאותו המקום לא היה בו מים, אם כן זה היה הנסיון המפורסם שלא היו מאמינים בה' שיתן להם מים במקום שעתידים ללכת, ולכך הוציא להם משה מים מחורב שעתידים לחנות שם להבטיחם שימצאו מים ועל כן נאמר שמשה הלך לפני ה' עם הזקנים, ואין צורך לנו לומר שבאו המים עד רפידים כמו שכתב הרמב"ן כי זה נראה כחסרון שלא יוכל להוציא ברפידים והלך עד שם, אבל ודאי היה להם בכליהם, ולזה לא סופר ששתה העם שלא שתו שם מאותם המים שהוציא אבל כבר היה בכליהם ושתו מכליהם אחר שידעו שיש בחורב מים. ועל פי דרכנו זה נתיישבו כל מה שנתעורר מן הספקות בענין זה

ובענין מלחמת עמלק יש להתעורר לענין ידי משה שנאמר היותם כבדים וגם על מה שנאמר ויהי ידיו אמונה

גם יפלא ענין ההרעשה המופלגת שעשה מרע"ה וכתב הרמב"ן ז"ל שהיה כל זה לפי שהיה עמלק גוי איתן וחזק. עוד כתב שפחד משה פן יתגבר בחרבו מפני היותו עם נוחלי חרב. ובאמת זה קשה מן הראשונה הנחשבת שנאמר שמשה אדון