מעשי השם חלק ב שנג

שהרי כך כתב רש"י ז"ל במרה נתן להם מקצת פרשיות שבת ופרה אדומה וכו', ואין לומר שדיני שבת נאמר להם אבל ההכנה מע"ש לא נאמר להם, שאם כן תכף כשנצטוו ללקוט דבר יום ביומו הלא ידעו שאין לאפות ולבשל בשבת ואז היה להם לשאל מה יעשו בשבת, ועוד אם תמיהת הנשיאים היתה על שנמצא במדידתם לחם משנה בצמצום, לא היתה תשובת משה תשובה לתמיהתם לומר את אשר תאפו אפו וגו', אבל התשובה הראויה לתמיהתם היתה הוא אשר דבר ה' והיה ביום הששי והכינו וגו' ומלבד זה יפלא שמשה ע"ה ציר נאמן היאך לא יעשה שליחותו יתברך לתת להם השבת בעת מצותו. ועוד כיון שכל זה היה בע"ש ולא בא על ידו חלול שבת למה יענש בשביל אותם שיצאו ללקוט אח"כ ועוד שאם היה העונש בעבור שתכף לא אמר להם מצותו ית' למה לא גילה העונש רק אחרי שיצאו ללקוט, הלא אפי' לא יצאו ללקוט היה ענין העונש על שלא עשה שליחותו ית' כהוגן בשעתו

גם בענין שנאמר את אשר תאפו אפו פירשו רש"י והרמב"ן ז"ל וכתבו מה שאתם רוצים לאפות ולבשל אפו ובשלו היום לשני ימים ואת כל העודף לכם משבעכם הניחו עכ"ל, והראב"ע פירש שהעודף נאמר על העמר השני ולפירש"י ק' מה היו צריכים צווי ואזהרה על בישול ואפיה לשני הימים, שהיה מספיק האזהרה שיאפו ויבשלו היום לשבת ובעד ע"ש יעשו מה שירצו, וכ"ש שקשה לפירוש הראב"ע שכל הצווי הוא ליום ששי לבד, ועוד נדחק לומר שהעודף לא הגיד להם מה יעשו ממנו ובבקר אמר להם שיאכלוהו

אמנם אנחנו נשתדל בביאור הענין וישוב כל הספקות אחר שנתעורר עוד להסתפק במקראות הללו: ספק א' על אומרו זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגולת מספר נפשותיכם איש לאשר באהלו תקחו, שאומרו תקחו נראה כפל ודבור מותר שכבר אמר לקטו ממנו, ועוד שגם אם נאמר שהוא כפל ושכן לפעמים מנהג הכתוב עם כל זה יפלא מה זה ששינה הלשון מלקיטה ללקיחה שקודם אמר לקטו ממנו ואחר כך אמר תקחו

ספק ב' אומרו כל העודף, כי מה הוא מרבה במלת כל והיה מספיק אומרו העודף למשמרת. ומתוך שני ספקות הללו יובן איכות הענין היאך היה, והוא לדעתי כי נראה שהיו מלקטים המן כמו שעושים קוצרי התבואה שכל אחד קוצר ומביא אל הצד המקובץ במקום אחד קמה גדולה מן הצבתים, וכן בוצרי הענבים כל אחד הולך בסלו ובוצר וממלאו ומביאים אל מקום אחד ועושים כרי גדול, כמו כן היו עושים מלקטי המן שכל אחד היה מלקט בסלו, או בקופתו ומביא אל מקום אחד אל הכרי ואח"כ מאותו המקום היה לוקח כל אחד עמר לגלגולת לאשר באהלו, ושם היה הצווי שלא יוסיף לקחת אם יש לו באהלו עשרה גלגולת שלא יקח שנים עשר מדות, וזה ברור ממה שנאמר וילקטו המרבה והממעיט ואח"כ וימודו בעומר, וזה היה הנס שאפי' שאחד היה לוקט ט"ו מדות ולא היו לו רק חמשה גלגולת ואחד היה לו הרבה גלגולת ולא היה מלקט כדי סיפוקו שלא היו מודדים מה שהיו מלקטים אפי' הכי הקב"ה היה משוה את המדות שהיה מה שהיו מלקטים באותו יום מספיק דבר יום ביומו בצמצום לכל ישראל, ולכך נאמר איש אשר באהלו תקחו, שקודם לכן היה מדבר לענין הלקיטה שישערו בלי מדידה מה שצריכים כל אחד וכל כך ילקוט אבל אחר כך בא הצווי בלקיחה מן הכרי שלא יוסיפו לקחת רק במדה, ולכך אמר לשון לקיחה כי לא יפול לשון לקיטה מן הכרי ולא יפול גם כן לשון לקיחה כשמחוסר עדיין לקיטה. ועוד דע שאין ספק שמשה כשליח נאמן תכף אמר להם מצות שבת, וכשלקטו ע"ש לחם משנה לקטו בכוונה בעד השבת וכבר ידעו שאין להם לא לאפות ולא לבשל בשבת. וכבר ידעו גם כן הנשיאים שלא יתקלקל המן אשר יבשלו בעד השבת, אבל נסתפקו שאם יותירו מן העומר שנלקט לע"ש אפשר יתקלקל ולא נסתפקו הנשיאים רק בזה, שאחרי שלקטו לחם משנה איך יעשו כיון שצוה שלא יותירו עד בקר, אם כן אם יבשלו ויתערב של ליל שבת במה שבשלו ליום שבת אפשר אחר שיאכלו ליל שבת יותירו מן העמר הראשון שלקטו בעד ע"ש ויאכלו אותו ביום שבת, ובזה יעברו על מצותו שצוה להם שלא יותירו או יתקלקל, ואם לא יערבו של ליל שבת בשל יום שבת ויאכלו כדי שבעם ויותירו היאך יבערוהו בשבת, לכן השיב להם משה הוא אשר דבר ה', כלו' זהו שאמרתי לכם בהלכות שבת שהוא קודש ולא יתקלקל המן אפילו שיותירו מן העמר שלקטו כדי לאכלו בע"ש, ולכך שיבשלו גם שני העמרים יחד וכל העודף יהיה למשמרת שזה ריבה באומרו כל העודף, כלו' אפילו העודף מן העמר הראשון שנלקט בעד ע"ש שיניחו אותו למשמרת לא יתקלקל לפי שהוא קדש ולא יתקלקל המן בו

ובזה יתיישב אומרו והכינו את אשר יביאו ביום הששי, שהודיעו הכוונה האלהית שיערכו שני העמרים שיביאו ויכינו אותם יחד ויאכלו ע"ש וליל שבת וכל העודף יהיה ליום השבת, כי אם היה הצווי לומר שיכינו ליום השבת, לא הל"ל את אשר יביאו אלא והיה ביום הששי והכינו ליום השבת, כי והכינו את אשר יביאו נראה בהדיא שיכינו גם שני העמרים ששניהם הביאו ביום הששי

ואמר עוד אכלוהו היום לומר שיאכלו מבעוד יום, וזה טעם שלש סעודות לזכור הנס שלא היו יכולים לאכול מן במוצאי שבת כי היה מתקלקל אחרי שהיו מעורבבים שני העמרים, כי לא היה מחזיק אותו שלא יתקלקל רק קדושת