מעשי השם חלק ב שנ

מניחם במצרים ולא היה מוציאם אל המדבר, כי היה נראה להם שאלה הגונה כי אחרי שהקב"ה שמע צעקתם מן העבודה אשר מצרי' לוחצים אותם, שהיה מספיק זה שיצילם מעבודתם וישארו במצרים, כי עלה במחשבתם שלא עשה הש"י רק להצילם מן העבודה, אבל להוציא אותם אל המדבר עשו משה ואהרן מעצמם, ולכך אמרו כי הוצאתם אותנו אל המדבר, ולעתיד היתה בקשתם שיהיה לרצון לפניו ית' להחזירם למצרים, ושיהיו תחת יד ה' לא תחת יד מצרים, וכבר היו מאמינים ביכלתו המופלג שיוכל לעשות כן על כרחם של המצריים, ולפי זה לא היה רוגז כלל

ואומרם בשבתנו על סיר הבשר, לדעתי היו מתאוים מאכל אחד שעד היום עושים אותו במצרים, והוא שעושים בקמח ומים כמו פירורים ונקרא קושקוש"ו, ומושיבים אותם על סיר הבשר ומתבשלים מן האיד העולה מן הבשר ואין הפירורים ההם נוגעים בבשר רק קשורים תוך מטלית או נתונים תוך כלי נקוב והכלי הנקוב נתון ע"פ סיר הבשר, ולכן אמרו בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע כי אותו המאכל אינו ללפת בו את הפת כי הוא פת בעצמו, ולכן השיב להם הקב"ה אם כן הוא שאינכם מבקשים רק לחם לשובע כדי חייכם, הנני נותן לכם שתלקטו יום יום, וזהו שנא' ויענך וירעיבך למען נסותך, שהיה הנסיון לראות אם תהיה להם מדת ההסתפקות, שזה אין ספק שמי שאין לו מדת ההסתפקות לא יוכל לעסוק בתורה ובהשגות אלהיות, וזהו שנא' למען אנסנו הילך בתורתי אם לא , כי הבוחר בעיון בהשגות צריך שיבחר בהסתפקות

ובענין זה יובנו גם כן ב' מזמורים שאמר דוד רבו האיכות, האחד הוא אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו, יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך וגו', ומזמור אחר אמר אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד וגו', שנראה היות אלו השני מזמורים חלוקים וסותרים מן הקצה אל הקצה, שבאחד מבטיח את הירא את ה' שיהיה הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, ובמזמור אחר אומר שיאכל יגיע כפיו כעני המהפך בחררה. אבל יובנו שני המזמורים הללו במה שאמרנו, כי היראה ממנו ית' תהיה על אחת משני פנים, אם שיהיה איש המוניי שקבל עניני התורה מאבותיו ותמשך לו יראה עצומה לבלתי עבור על מצותיו יתברך שהוא ירא מהפסד השכר ומקבלת העונש, עוד יהיה מין שני מן היראה והוא המשכיל המעיין באלהיות, שאחרי שישיג קצת מהפלגת גדולתו יתברך, תמשך אליו יראה עצומה מבלתי הביט אם ימשך אליו עונש או שכר, רק תמשך לו יראה כמו מי שיראה מלך עצום, אפילו שיראה את המלך ההוא מאחוריו ולא יצפה ממנו שכר וגם אין לו לירא מן העונש או רעה שימשך לו ממנו, שהרי המלך ההוא אינו רואה אותו ולא מכירו, אפילו הכי כאשר יראה המלך העצום ההוא יחרד לבבו ותמשך לו יראה עצומה מאד, כמו כן המשכיל אשר יעיין באלהיות וישיג קצת מגדולתו ית' ירעד לבבו בהכירו שפל ערכו מול ערך גדולתו המופלגת וע"ז נאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל ממך כי אם ליראה את ה', שכבר אמרו ז"ל לגבי משה מילתא זוטרתי היא, אבל הטענה במקומה עומדת, שהיאך יאמר מה ה' שואל כאילו הוא דבר קטן בערכם. אבל בזה נתיישב שיש שני מיני יראה אחת קטנה ואחת גדולה, ואמר משה שבעת ההיא בתחלת הענין שקבלו התורה אין הקב"ה מבקש מהם רק היראה הקטנה שהיא עשיית המצות, וזה אומרו ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל וגו' לשמור ולעשות, והנה אין ספק שאשר ירצה להשיג מעלת היראה הזאת הנבחרת יצטרך למדת ההסתפקות, שאשר ירדוף אחרי התאות הגשמיות לא יוכל לעיין בהשגת האלהיות ועל המין הזה מן היראה אמר דוד אשרי כל ירא ה' ההולך, ר"ל שהלך במדרגת עיון האלהיות להזכיר דרכיו ומדותיו ית' על הכוונה שאמר משה הודיעני נא את דרכיך, ולכך אמר שזה הירא את ה' לא יצפה הון ועושר כי המרבה נכסים מרבה דאגה ואינו מניח לו לישן באופן שלא ישיג זה הדרך מן היראה אשר הוא על ידי השגת גדולתו ית':

ומה שאמרו רז"ל אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר כבר פירשו הם בעצמם הדברים ואמרו איזהו חכם הלומד מכל אדם ואיזהו גבור הכובש את יצרו ואיזהו עשיר השמח בחלקו, אם כן מי שיש לו מדת ההסתפקות הוא העשיר, אבל אומרו הון ועושר בביתו תהיה הכוונה על העושר ממש כי ע"כ אמר בביתו ולא אמר עשיר, שכבר אמרו שהשמח בחלקו הוא העשיר, כי מן היראה ההמוניית הזאת שהיא מן השכר ומן העונש, כבר אפשר לו שישתדל ושיהיה לו הון ועושר בביתו כיון שאינו עסוק בעיון, ולכך לא אמר בו רק במצותיו חפץ ולא אמר היותו הולך בדרכיו, וכן אמר ירא את ה' שפירושו שהוא ירא אותו שלא יענישנו אבל בראשון לא אמר את, רק ירא ה' שהוא המין האחר מן היראה כאשר ביארנו, וכן נאמר באברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולהיות האלהים הוא המדבר היה ראוי שיאמר עתה ידעתי כי ירא אותי אתה, כמו שהשלים המאמר ולא חשכת בנך ממני. אבל לא אמר כי ירא אותי אתה שאז היה המובן שהיה ירא אותו מפני העונש, ע"כ אמר כי ירא אלהים אתה להורות על היראה הנבחרת אשר אמרנו

ואחר שבארנו היותם שני מיני יראה, אשר שני מזמורים הללו כל אחד יהיה ענינו במין אחד מהיראות שאמרנו, עתה נבואה אל ביאור פשט הכתובים בשניהם, וכדי לבא אל הביאור נתעורר תחלה על הספקות הצריכות התעוררות והם תחלה: ספק א' באומרו אשתך כגפן פוריה