מעשי השם חלק ב שמז

פרשת

בשלח

פרק א

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן פרש"י היכן נתנבאה כשהיתה אחות אהרן קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן, ד"א אחות אהרן לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה נקראת על שמו, והרמב"ן כתב וז"ל והנכון בעיני כי מפני שהוזכרו בשירה משה ומרים ולא הוזכר אהרן רצה הכתוב להזכירו ע"כ. והנה פרש"י ראשון הוא כפי האגדה, ולפירושו השני צריך לומר שעל שם שעתיד אהרן למסור נפשו אמר כן

ויתכן לדעתי כפי הפשט שעד שנהיה ענין קריעת ים סוף, היו בעיני ישראל משה ואהרן ומרים שוים במדרגת הנבואה, אבל עתה כשראו קריעת ים סוף, מאז הכירו גדולת מדרגת משה עליהם, כי ע"כ נאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו שהכירו היותם נפרדים בנבואתם, על כן נאמר מרים הנביאה אחות אהרן, שהיתה שוה עמו בנבואה לא עם משה. ועל כן הזכיר הכתוב פה נבואתה עם אהרן סמוך אל מה שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו שהוא כאילו אמר שידעו שנבואת משה נפרדת והוא לבדו ראוי להיות נקרא עבדו נאמן ביתו:

ויסע משה את ישראל מים סוף. פרש"י וז"ל, הסיען בעל כרחן שעטרו מצרים סוסיהן בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות והיו ישראל מוצאים אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים שנאמר תורי זהב נעשה לך לפיכך הוצרך להסיעם בעל כרחם, עכ"ל מפי האגדה, ולפי פשט הענין יפלא שלא נודע למה יסיעם ולא יניחם שיתעשרו כדי שיתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ולפנים דרשו שהקב"ה אמר למשה בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק יצאו ברכוש גדול לא קיים, ואם כן שם רצה שיבקשו שמלות וכאן מנעם מן האבנים טובות. אמנם לדעתי הנסיעה בעל כרחם היה כי אחרי שהגיעו ישראל אל מדרגת האמונה השלימה עד שנאמר עליהם ויאמינו בה' ובמשה עבדו, הנה היה קשה בעיניהם ענין קבלת התורה, והיה משה ממהר אותם ללכת כדי שיקבלו התורה וזהו שנא' ויסע משה את ישראל על כרחם, כמו שארז"ל כפה עליהם ההר כגיגית. וכן כתב הרמב"ן בפרשת בהעלותך בשם רז"ל שנסעו מהר ה' בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר, וא"כ ראוי שנאמר שודאי התינוק הבורח מבית הספר ג"כ אינו רוצה ללכת לבית הספר, ולא היו רוצים ללכת וע"כ הסיען בעל כרחן, זה יתכן לפי פשוטם של דברי רז"ל במה שאמרו כפה עליהם ההר כגיגית, אמנם אחר ההבטחה הנאותה במאמרם זה יפלא מאד לומר שלא היו רוצים דור דעה לקבל את התורה. ועוד שרז"ל אמרו שהקב"ה החזיר את התורה אצל כל האומות ולא רצו לקבלה וישראל קבלוה, ואם לא קבלוה רק אחרי שכפה עליהם ההר כגיגית ההכרח לא ישובח:

אבל לדעתי רצו ז"ל לומר ענין נאה במליצתם זאת, והוא שישראל היו רוצים כלם לדעת סתרי תורה אפילו הריקים שבהם. ולפי זה הוצרך כל אותו הצווי והאזהרה בהגבלת ההר שהעם לא יעלו, שהכוונה לומר שלא יעיינו באלהיות המון העם להיות השגתם קצרה, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ספר המורה שאשר ישתדל להשיג מה שאין בחק השגתו ימות, והנה בתחלה כל העם היו רוצים להשיג עומק הנסתרות ולכן נאמר שענו כל העם יחדיו נעשה ונשמע, שענין השמועה כאן ודאי נאמרה על ההשכלה וההבנה בנסתרות, ולעולם היתה כוונתם כן עד בואם אל מעמד הר סיני שאז השכילו והבינו שאין דעתם והשגתם אל הנסתרות ושאם ישתדלו במה שאין השגתם מגעת ידעו בודאי שימותו, וזאת היתה כוונתם באמרם ולא ידבר עמנו אלהים פן נמות וזהו ג"כ שדרשו ז"ל במה שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר ר"ל שנתרצו בנגלה המכונה בלשון תחתית והנסתר בלשון עליונית כי כל דבר נסתר יקרא עליון לעליונית מדרגתו. ולכך אמרו במליצתם שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר אם תקבלו התורה מוטב ואם לא שם תהא קבורתכם, שרצו בזה כאילו אמר להם הקב"ה שאין השגתם מגעת לחקור באלהיות ואם ירצו לחקור ימותו וזה אמרם אם תקבלו כי מלת הקבלה תאמר על אמונה מקובלת בלתי חקירה, והוא אמרם אם תקבלו בלתי חקירה מוטב, אבל אם תרצו לחקור יותר מכדי השגתכם תמותו ושם תהא קבורתכם. וגם אמרם ז"ל שהיו כתינוק הבורח מן בית הספר ג"כ כוונו לענין זה, שכמו שהתינוק בורח להיותו תינוק ואינו טועם מתיקות התורה וסודותיה, כמו כן היו בורחים ר"ל המון העם כי אחר שראו שהעיון באלהיות יצטרך אל יגיעה רבה היו בורחים כי היו רוצים לדעת הנסתרות בשעה קלה. ויהיה אומרו ויסע משה את ישראל מים סוף במה שארז"ל הסיען בעל כרחן ר"ל שבים סוף ראו גדולות אין חקר, כמו שארז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, באופן שהיו רוצים לחקור באלהיות שראו בים ומשה הסיען מן הים סוף, ר"ל הסיען שלא יחקרו במה שראו בים סוף וע"כ הוליכם הקב"ה במדבר שמם עד יום הג' ולא מצאו מים, רצונו לרמוז שכמו הבן הקטן שאינו מכיר את אביו והתועלת הנמשך לו מאביו עד היותו לפחות בן ג' שנים וכן אמרו ז"ל שאברהם הכיר את בוראו והוא בן ג' שנים וכדי שיבינו ישראל הענין בנמשל המופלג הזה הנה לא נתן להם מים עד היום הג', ועוד שכדי שיבינו ישראל הנמשל הוסיף לומר שהגיעו מרתה, והוא רומז אל מה שאמרנו שהזהירם שמן החקירות