מעשי השם חלק ב שמה

מן המצר כו'. מפורסם מה שפירש"י במזמור זה שקצתו פירש על דוד וקצתו על ישראל, ומפירושו יראה התלאה אשר מצאתהו לפרשו. אמנם אנחנו טרם נבא אל פירושו נבאר הספקות הנופלים לכל לב משכיל במזמור זה: ספק ראשון אומרו יאמר נא ישראל לשון יחיד, ובאהרן ויראי ה' אמר יאמרו לשון רבים: ספק שני נמשך לזה שאחרי השלים המזמור חזר לומר כמדבר לאחרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וכל המזמור נראה כמדבר בעדו

ובהתרת ספקות הללו יתבארו דברי המזמור על נכון, והוא שכוונת דוד ע"ה היתה כמדבר בעד האומה ישראלית ביציאת מצרים מראש המזמור ועד סופו, ואמר מן המצר קראתי יה, דהיינו סיפור על מה שצעקו אל ה' ממצרים, והקדוש ברוך הוא ענה וארד להצילו ולהעלותו אל ארץ טובה, ובאומרו ורחבה הרי ענה אותם במרחב. ואומרו מן המצר קראתי יה בלשון יחיד שב אל מה שאמר יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו בלשון יחיד, שקודם אמר דרך כלל שיאמר נא ישראל כי לעולם חסדו, ואחר כך ביאר פרטי החסדים שצריכים לומר והתחיל באומרו שיאמר ישראל מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, על התחלת יציאתם ממצרים להעלותם אל ארץ רחבה כאשר אמרנו. ועוד אמר שיאמר ישראל על ענין שרדף פרעה אחריהם שאמר להם משה אל תיראו וגו' התיצבו וראו ה' ילחם לכם. הנה על הענין הזה יאמר ישראל ה' לי לא אירא. וכן יאמר ואני אראה בשונאי כמו שנאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ולהיות שאין הצדיק ירא רק אחרי נפילת אויביו לפניו, כמו שמצינו באברהם שאחר שנצח ד' מלכים נתיירא שמא נתמעטו הזכיות עד שבשרו השם ית' ואמר אל תירא אנכי מגן לך, וכן אמר דוד על הצדיקים סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו, שפירושו על פי דרכנו שכאשר יראה הצדיק ברעת ומפלת אויביו וצריו הנה אז תמשך לו היראה. ולכך אמר שלא יירא עד אשר יראה בצריו, הפך מנהג העולם כי האדם ירא משונאו בכל עוד שהוא בחיים אבל בשימות ינוח מן היראה, והצדיק בחיי השונא איננו ירא לפי שהוא בוטח בש"י, ואמנם אחר שיראה מיתת האויב תמשך לו היראה, לפיכך אמר כאן דוד שיאמר ישראל ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, כאלו יאמר ה' לי בעוזרי איני חושש אפילו שאראה במפלת שונאי, כמו שנאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. ואמר שעם היות אמת שכשהקב"ה נלחם בעד הצדיק וימית הקמים עליו, ימשך לצדיקים יראה עצומה, ולכן ישמח הצדיק במפלת האויב במיתה טבעית או מקרית בידי אדם, כי שלש מיתות הן, או מיתה בידי שמים בהכרת, או מיתה בידי אדם שיהרגנו, או טבעית, שעל שלש אלה אמר דוד או ה' יגפנו או יומו יבא או במלחמה ירד ונספה, כי הנה דוד היה דעתו שטוב לצדיק כאשר תהיה מיתת אויביו על ידי השי"ת, ולכן הקדים בתפלתו ה' יגפנו לשאר המיתות. ועל פי כוונתו זאת אמר שיאמר ישראל ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, כלומר שזהו טוב בעיניו שה' יגפנו כמו שאמרנו. ובהיותו רוצה בפרק הזה לשבח מה שנלחם להם במצרים ושלא הוצרכו הם להלחם. אמר שיאמר נא ישראל וישמח במה שעשה להם השי"ת, וזה אומרו ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, וכל זה לא אמר רק לכללות ישראל, שאפילו שהשי"ת ממית ומאבד שונאיהם, אין להם לירא שמא נתמעטו זכיותיהם, כי לעולם תפלת רבים מקובלת, אבל צדיק יחיד יש לו לירא, ובהיותו מדבר על האומה ישראלית בלשון יחיד אמר ואני אראה בשונאי, כאילו ישראל הוא המדבר. ועוד הוסיף ואמר טוב לחסות בה' מבטוח באדם, שפירושו שטוב לחסות בה' שיהיה בעוזריו אף על פי שלא הבטיח, מבטוח באדם שיהיה לעזרו אפילו שיבטיח. וכבר פרש"י ז"ל שאין החסיה גדולה כבטחון, אבל נוסיף על פירושו ונא' שהחסיה יובן שהאדם חוסה באוהבו שייטיב לו בשגם לא נדר לו להיטיב לו, אבל הבטחון יובן אחרי שנדר להיטיב לו, ולכן אמר שטובה החסיה בה' אפי' שלא הבטיח מהבטחון באדם:

עוד המשיך דוד ע"ה לשון השבח שיאמר ישראל, ואמר שאחרי שיצאו ממצרים בא עמלק ומלחמת עממים ולכך אמר כל גוים סבבוני, ועל שבעה עממים אמר סבוני גם סבבוני, כמו שנאמר בפרשת שלח עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים. וחזר ואמר סבוני כדבורים על מלחמות גוג מגוג ואמר בשלשתם בשם ה' כי אמילם, כי על ג' מלחמות הללו נצטווינו להחרימם ולהכריתם, ועל מלחמת גוג מגוג אמר דחה דחיתני לנפול וה' עזרני, כמו שנאמר אם יהיה בקצה השמים וגו' וחזר אל השירה שיאמר נא ישראל עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה שאמרו על הים, אשר על השירה ההיא אמר קול רינה וישועה באהלי צדיקים, שאמרו בה ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, וכן נטית ימינך תבלעמו ארץ, נגד שלשה פעמים ימין שאמרו שם אמר פה ג"כ שלשה פעמים ימין נגד השלשה מלחמות אשר זכרנום. ואמר עוד שישתבח ויאמר נא ישראל על קבלתם התורה, והוא שיאמרו לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה ששם נאמר ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות, ועל זה אמר לא אמות כי אחיה והשלים הדבור ואמר יסור יסרני יה ולמות לא נתנני, כמו שאמר משה להם כשאמרו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, השיב להם משה אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם הרי שיסרם ולא מתו. ועל התורה והנסתרות שבה אמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה', כי אין ספק שאין לנו שער ליכנס אל השגות השלימות הנצחי רק על ידי תורתנו התמימה, ואמר עוד שיתן ישראל הודאה על הטובה שגאלם להורידם בעינוי מצרים, לפי שהירידה בעינוי ההיא היתה