מעשי השם חלק ב שמג

בעצמו עתיד לגאול אותנו, ובזה יתבאר מה שנאמר נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, כי אמנם יפלו ספקות בכתוב זה שקודם נשבע להמליך זרעו אחריו באומרו מפרי בטנך אשית לכסא לך ואח"כ התנה תנאי כפול אם ישמרו וגו', ועוד מה זה אומרו אשית לכסא לך היה ראוי לומר ישב על כסאך, ועוד מאי אומרו גם בניהם עדי עד ישבו וגו' שאם שב אל מה שאמר שישמרו בריתו, כלומר שכל זרעו ישמרו בריתו עד עולם אם כן מה ענין גם שהוא מרבה, ולמה לא יתמידו במלכותם אחרי היותם מתמידים לשמור בריתו כאבותיהם והלא דין הוא שהמלכות ירושה כשממלא מקום אבותיו, אמנם יובן ישוב הכתוב הזה שאחר שביאר שנדר לאביר יעקב לבנות בהמ"ק אמר שכבר זה הקב"ה נדר לו ג"כ נדר נגד נדר ושבועה נגד שבועה ושלכן נשבע לו שמפרי בטנו ישית לכסא לו, ר"ל שלעולם יקרא מלכות דוד, ואמר לו הש"י גדולה מזו שהנה בהיותו הוא לבו שלם עם הש"י שלמות נמרץ, לפיכך גם זרעו ישבו לכסא לו לא להם כי לעולם יאמר מלכות דוד וכסא דוד, וזה אין בו כל כך החזקת טובה, כיון שהשבועה תובן אפילו לא יהיה זרעו לבם שלם עם ה' כמוהו, ולכך הוסיף ואמר שאפילו זרעו יהיו חסידים כמוהו, ואם כן ראויים הם להקרא הכסא על שמם לא על שם דוד אפי' הכי לא יקרא רק על דוד, וזה אומרו אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם כאילו יאמר אפי' שישמרו גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך ולא להם. ונשוב אל ענינו ונאמר שדוד אמר שאפי' שהקב"ה נשבע לו שבועה נגד שבועה שהוא נשבע לבנות בהמ"ק, כמו שנא' אם אבא באהל ביתי וגו' עד אמצא מקום לה', והוא נשבע נגד זה שיהיה הכסא לו לעולם, הנה אמר פה שכוס ישועות ישא, כלומר שאותו כוס ישועות מלכו של משיחנו הוא שלי שכן נשבע הש"י, ואח"כ אמר שאם תאמר איך יקיים השי"ת שבועתו שנשבע שהוא ישא כוס ישועות ודוד לא קיים נדרו לבנות בית המקדש, על זה השיב לבאר זה ואמר הנה שמענוה באפרתה וגו', כאומר שהנה הוא מוכן ג"כ לקיים נדרו, וזה אומרו נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו אבל מה אעשה שיקר בעיני ה' המותה לחסידיו וכבר נגזר שלא יבנה בהמ"ק רק אחרי מותו, וכיון שהוא מוכן לקיים נדרו ושאין רצון ה' בכך, הרי הש"י יקיים שבועתו שהוא אנוס ורחמנא פטריה, והשלים הדבור ואמר אנה ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך, ר"ל באומרו בן אמתך היותו בן תורה, וזה עם מאמרם ז"ל שדרשו בפסוק כי ימכור איש את בתו לאמה שהקב"ה מכר התורה שהיא בתו לישראל באופן שהתורה נקראת אמה, ולכן אמר דוד להתנצל על שלא בנה בהמ"ק, ראשונה שהוא אנוס ורחמנא פטריה, כמו שאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, עוד אמר התנצלות שני ואמר אני עבדך ובן אמתך, שר"ל שהוא למד מן התורה שנדרים אחרים מתירים לו לכן אמר כאשר אמרת לי אתה לא תבנה בית לשמי הרי התרת נדרי ופתחת למוסרי, ועוד המחלל את נדרו אינו חייב אלא קרבן, גם זה אעשה אביא קרבן, וזה אומרו לך אזבח זבח תודה, באופן שהתנצל ג' מיני מיני התנצלות, ראשון שהוא אנוס, ושני שהקב"ה התיר לו, ושלישי שיביא קרבן, באופן שאפי' שהקב"ה נשבע לו שכל זרעו ישבו לכסא לו ושהוא ישא כוס ישועות שבועה נגד שבועה, אפי' הכי כיון שנתבארו ג' מיני התנצלות שהזכיר א"כ שבועת הש"י במקומה עומדת אפי' שלא יבנה בהמ"ק, ואחר כל התנצלות אמר עוד שישלם נדרו בחצרות ה' שהוא המקדש של מעלה בהיותו רגל רביעי והוא אומרו נדרי לה' אשלם בחצרות בית ה', ועל דרכנו זה כאשר ישקיף לב כל משכיל ימצא הכתובים על סדר נכון יתר על אשר קדמוני, ואמנם כבר ידעת מה שארז"ל שבסעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים נותנים לברך ברכת מזון לדוד ואסמכוה על מה שנאמר כוס ישועות אשא, ועל פי דרכם זה וכוונתם זאת נבאר גם הכתובים הללו ואקדים לך טרם בואנו אל ביאורם שזה ידוע לכל תורני בעל דעת משכיל שאין חשק ותאוה כתאוות ההשגה וחשקה, גם ידוע כי כל ההשגה הנכספת לאדם הנה היא נכללת בידיעת הנפש אשר באדם איכותה וענין תכליתה, וזו היא ידיעה אחת וידיעה שניה לדעת ולהשיג עניני האלהיות עד שמשה אדוננו ביקש ואמר הראני נא את כבודך, ואם כן הצדיקים השלמים אשר הגיעו אל כל השלמות שבחקם אינם רעבים ללחם רק לדבר ה' שהם אלו השתי השגות אשר זכרנום, וא"כ ודאי שהסעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים היא להשביעם ממה שהם רעבים כי אינם רעבים ללחם ולא ראינו צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה שחז"ל קראו דרך משל להשגה ולטובה הצפונה לצדיקים סעודה, אמנם לא נתן הרמב"ם ז"ל טעם על מה קראוה כן, אבל במה שאמרנו יאות מאד. וכבר ראיתי מה שכתב הראב"ד ז"ל שאם כן אין כאן כוס של ברכה ושהיתה שתיקתו יפה, ואני מסכים לדברי הראב"ד ששתיקתו בענין זה היתה נכונה אבל לא מפני שאאמין שאין הדברים כן, אבל מפני שכיון שראה רז"ל שלא רצו לפרסם הענין וקראוה סעודה למשל למה יהיה הוא מגלה סוד לכתוב זה בספר שעתיד להתפרסם לכל, ובדברים הנסתרים אמרו ז"ל אין דורשים בשנים או בשלשה כ"ש שלא לכתוב בספר וחתום שידבר אז עם כל האומה ישראלית שהיה ודאי ראוי לשתוק ולא לפרסם זה להמוניים, ואם היתה כוונתו להועיל למשכיל היה לו לסמוך שאם הוא משכיל גם הוא יבין ושב ורפא לו באופן שיזיק להמוניי ולא יועיל למשכיל, ואיני מאמין שכל מי שהציץ עליו ניצוץ מן ההשכלה יטעה בזה שיחשוב שהרמב"ם ז"ל הרחיק היות הסעודה כפשוטה להיותה בלתי אפשרית ונמנעת ביכלתו ית' לעשות סעודה למתים אחרי תחייתם ושבשביל זה כתב שארז"ל כן למשל, אבל הרמב"ם ז"ל להיותו מקטין בלבו הסעודה הגופנית הבין שאין כוונת דבריהם ז"ל